PROFILPELAJAR.COM

ניווט ספורטיבי (באנגלית: Orienteering) הוא ענף ספורט עממי ותחרותי המשלב ניווט באמצעות מפה ומצפן עם ריצת שטח. המתחרים בענף זה מקבלים מפה, ובה מסומנות מספר תחנות ביקורת, בהן יש לעבור על פי סדר מסוים בזמן הקצר ביותר. ענף ספורט זה פופולרי במיוחד בארצות סקנדינביה ונחשב שם כספורט לאומי.

מפות לניווט ספורטיבי משורטטות בקנה מידה נמוך יותר, ובדיוק גבוה יותר ממפות טופוגרפיות רגילות. הניווט הספורטיבי שונה מהניווט הצבאי בכך שהוא יותר מדויק, משתמש יותר בתכסית ובדרך כלל יותר מורכב.

היסטוריה

הניווט ספורטיבי החל בסוף המאה ה-19 בשוודיה, שם שימש במקור כאימון צבאי לניווט ביער בעזרת מפה ומצפן. בשנת 1897 התקיימה בנורווגיה, שהייתה אז חלק מהאיחוד השוודי-נורווגי, תחרות הניווט הספורטיבי האזרחית הראשונה הפתוחה לציבור.

בשנות ה-30 של המאה ה-20, עם פיתוחם מצפנים אמינים וזולים, הפך הניווט הספורטיבי לפופולרי בשוודיה ובמדינות אחרות כמו פינלנד, שווייץ והונגריה. לאחר מלחמת העולם השנייה התפשט הספורט ברחבי אירופה ובאזורים נוספים בעולם.

בשנת 1961 הוקמה הפדרציה הבינלאומית לניווט ספורטיבי (IOF)^[1], וכיום חברות בה עשרות פדרציות לאומיות.

בתחילת דרכו נערכו תחרויות בעיקר ביערות ובשטחים פתוחים, אך עם השנים התפתחו גם תחרויות בשטחים עירוניים, שנקראות "ניווט ספרינט" (בעברית: "מאוץ").

מפת הניווט

מפת הניווט היא הכלי המרכזי בו משתמשים המתחרים, והיא שונה ממפות רגילות בכך שהיא מספקת מידע מפורט ומדויק על תוואי השטח ומאפייניו. מפה זו בנויה בצורה ייחודית המאפשרת לנווטים להבין את המיקום ואת השטח סביבם במהירות ובדיוק רב.

צבעי במפה

לבן: מסמל יער. לרוב יער לבן יהיה מהיר לריצה.
ירוק: מסמל צמחייה. ככל שהגוון כהה יותר, הצמחייה צפופה וקשה למעבר.
צהוב: מייצג שטחים פתוחים או דלילי צמחייה, כמו שדות או שטחי מרעה.
כחול: מסמן מים, כגון אגמים, נהרות, ים וביצות.
שחור: מסמל אובייקטים מעשה ידי אדם (גדרות, שבילים, מבנים) או מאפיינים טבעיים כגון סלעים.
חום: משמש לסימון תבליט השטח, כמו בורות ותלוליות, בנוסף, קווי גובה יסומנו בצבע חום ולרוב כל קו גובה יהיה שווה ערך ל5 מטר במציאות.

מסלול הניווט

על מפת הניווט מסומן מסלול התחרות בצבע סגול בולט, כך שיהיה ברור לכל מתחרה, המסלול משורטט באופן הבא:

משולש: מסמן את נקודת ההתחלה של המסלול, ממנה יוצאים כל הנווטים לדרך.
עיגול: כל תחנה לאורך המסלול מסומנת על ידי עיגול וממוספרת לפי הסדר, המרכז של העיגול מציין את המיקום המדויק של התחנת בשטח.
עיגול כפול: מסמן את נקודת הסיום של המסלול, בה המתחרים מסיימים את התחרות.

בנוסף, התחנות מחוברות באמצעות קווים סגולים, אך הם אינם מחייבים את הנווטים ללכת במסלול ישר. כל מתחרה בוחר בעצמו את הדרך המועדפת עליו, בהתאם למיומנות הניווט ולמאפייני השטח.

קנה מידה

קנה המידה של מפת הניווט משתנה בהתאם לסוג התחרות ולגודל השטח:

ניווט יער: קנה מידה של 1:10,000 או 1:15,000, כלומר כל סנטימטר במפה מייצג 100 או 150 מטר בשטח.
ניווט עירוני או ספרינט: קנה מידה גדול יותר, לרוב 1:4,000 או 1:3,500, כדי להתאים לתאי שטח קטנים וצפופים יותר, ולתת פירוט בדיוק רב יותר.

תחרויות הניווט

ספורט הניווט מציע למתחרים בו חוויה שונה בכל תחרות. התחרויות מתבצעות במגוון פורמטים, החל מניווט במסלולים שונים על אותה מפה, דרך מסלולים באזורים שונים.

ניווט רגלי

ניווט רגלי הוא הפורמט הקלאסי שבו נווטים מתמודדים בשטח פתוח, לרוב ביערות או באזורים הרריים.

הדגש העיקרי הוא על טכניקת הניווט, שכן המסלולים לרוב מתוכננים להיות מאתגרים ודורשים מיומנות ניווט גבוהה בנוסף לכושר גופני גבוה.

ניווט ספרינט

תת-ענף זה מתקיים לרוב בשטחים עירוניים, פארקים, קמפוסים או קיבוצים, בתאי שטח קטנים יחסית. המפות בו הן בקנה מידה קטן במיוחד (1:4,000 ולעיתים אף 1:3,000), והמקצים קצרים ומהירים במיוחד.

המסלולים דורשים חשיבה וקבלת החלטות מהירה, שכן המסלולים קצרים ותחרויות יכולות להיות מוכרעות על שניות בודדות.

ניווט אופניים

ענף הכולל רכיבה על אופני הרים תוך ניווט בין תחנות, מסלולים ארוכים הדורשים סיבולת טובה ובחירות ציר טובות.

רוגיין

ענף נוסף שהתפתח מתוך הניווט הספורטיבי הוא רוגיין – תחרות שבה אין חשיבות לסדר הריצה בין התחרות, ומתקיימות על שטחים גדולים במיוחד ובמשך זמן ממושך, שיכול להגיע עד 24 שעות. ענף זה הפך לעצמאי ומנוהל כיום על ידי פדרציה עולמית נפרדת.

חלוקה לקטגוריות

תחרויות הניווט מחולקות לקטגוריות, כאשר לכל קטגוריה מסלול ייעודי.

בכל קטגוריה סדר התחנות קבוע, ועל כל המתחרים לעבור בכל התחנות לפי הסדר שנקבע. החלוקה לקטגוריות מאפשרת השתתפות של נווטים בכל הגילאים – מילדים בני 8 ועד מבוגרים בני 90.

רמת קושי

קושי המסלול נקבע לפי הקטגוריה וגיל המשתתפים.

המסלול הקל ביותר יהיה לילדים בגילאי 8–11 יהיה לרוב באורך כ-2 ק”מ בקו אווירי, עם תחנות ביקורת קרובות לשבילים.

והמסלול הקשה יותר יהיה לקטגוריית העילית, ועשוי להגיע לאורך של 15 ק”מ בקו אווירי. התחנות ימוקמו במקומות מאתגרים, לרוב רחוקות משבילים ופריטים בולטים בשטח.

ניווט ספורטיבי בישראל

בישראל הענף מנוהל על ידי האיגוד לספורט הניווט בישראל^[2], ותחתיו מועדוני ניווט, המחולקים על פי מיקום גאוגרפי (מצפון לדרום: גליל, יזרעאל, אס"א טכניון חיפה, טכניון-כרמל, עמק חפר, לב השרון-מנשה, השרון, הפועל אס"א תל אביב, חבל מודיעין, אס"א ירושלים, ראשון לציון והשפלה). האיגוד מקיים כ-80 תחרויות בשנה, רובן המכריע בימי שישי ושבת, בעזרת המועדונים השונים. התחרויות מתקיימות בעיקר לאורך "עונת הניווט" בחודשים ספטמבר עד יוני.

האיגוד מנהל שתי ליגות לניווט רגלי ואופניים. בעונה מתקיימות כ-10 עד 12 תחרויות ליגה, בהן מקבל כל נווט ניקוד אישי לפי הישגו בתחרות, וכן תורם ניקוד למועדון הניווט אליו הוא שייך, כלומר מתקיימים שני דירוגים, אישי ומועדוני. כמו כן ישנה ליגת בתי ספר שהאיגוד מארגן, בה משתתפים בתי ספר מכל הארץ בארבע תחרויות מחוזיות, ותחרות אחת חמישית שבה משתתפים בתי הספר שהעפילו לגמר.

האיגוד שולח נבחרות שמייצגות את ישראל באליפויות הניווט בעולם ומקיים חוגי ניווט בבתי ספר. לאיגוד שלוש נבחרות: נבחרת נערים ונערות עד גיל 16, נבחרת נוער עד גיל 18 ונבחרת בוגרים (גיל 21 ומעלה).

במסגרת האיגוד מתקיימת גם תחרות רוגיין פעם בשנה.

איגוד הניווט בישראל חבר בהתאחדות אילת - ארגון הגג של ענפי הספורט בישראל, שאינם אולימפיים.