ב-1930 הוקמה בסמוך שכונת שייח' ג'ראח עבור משפחות ערביות מבוססות ומכובדות. ככלל, היחסים בין תושבי השכונה ושכונת בתי נבון הסמוכה לבין שכניהם הערבים היו תקינים.
מלחמת העצמאות
בשנת 1948, ערב סיום השלטון הבריטי בארץ ישראל, הידרדר מאוד מצבה הביטחוני של השכונה. עזיבת משפחת נשאשיבי את ביתה בשייח' ג'ראח הסמוכה סימנה את התגברות כוחם של הקיצונים מבין הערבים והתקפות על השכונה גברו. ב-14 במרץ 1948 פקדו הבריטים על תושבי שכונות "שמעון הצדיק" ו"נחלת שמעון" לעזוב במהירות את בתיהם. תושבי השכונה פונו לבית מנדלבאום ולבית ספר אליאנס (כי"ח) ליד שוק מחנה יהודה.
בד' בניסןה'תש"ח (13 באפריל 1948) נהרגו בשיירת הדסה 78 אנשי צוות בית החולים "הדסה" ואנשי ההגנה ליד השכונה הנטושה. כוחות "הראל" (פלמ"ח) שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים. בחול המועד פסח כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ושטח השכונות היהודיות. הבריטים הכריחו אותם לסגת בתואנה שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם ונתנו את מילתם שיעדכנו לכשיסיימו להעביר את גייסותיהם שם. לבסוף בעוזבם עדכנו רק את הערבים שמיהרו והשתלטו על המקום.
השכונה ממוקמת בסמוך לקו העירוני, אבל נמצאת במזרח ירושלים, ולכן הייתה בלתי-נגישה לאזרחי ישראל. בתיה הנטושים של השכונה נתפסו על ידי "האפוטרופוס לנכסי אויב" של ירדן, והוא שיכן בהם פליטים פלסטינים.
בסוף שנות התשעים של המאה ה-20 החלו יהודים להתיישב בבתי נבון, הסמוכים למערת שמעון הצדיק. המתיישבים רכשו את הזכות לגור בבתים אלו מוועד הקהילה הספרדית בירושלים, הבעלים של השטח[3]. בשנת 2009 התקיימו מאבקים משפטיים בסופם שלושה בתים נוספים יושבו בידי יהודים. כניסת הדיירים היהודים לבתים בלב השכונה הערבית התבצעה בתמיכת תנועות ימין שראו בהחזרת הבתים לידי יהודים תיקון עוול מתמשך, אך עוררה התנגדות בקרב מדינות העולם[4], ובקרב תושבי השכונה ופעילי שמאל, אשר הביעו את עמדתם בתהלוכות, הפגנות ומשמרות מחאה על בסיס שבועי[5]. בשנים 2020 ו-2021 ניתנו בבית משפט השלום[6] ובבית המשפט המחוזי[7] פסקי דין נוספים לפינוי דיירים מוגנים תושבי המקום. הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וטרם ניתן פסק דין.
