בהיותו סטודנט בסנקט פטרבורג ב-1916 נעצר על ידי הבולשת הממשלתית במהלך השתתפות בוועידה ציונית באודסה ונכלא למשך 4 חודשים. לאחר מהפכת פברואר ב-1917, כשבוטלו האיסורים על פעילות ציונית, היה יושב ראש צעירי ציון ביליזבטגרד ופעיל במוסדות עירוניים וקואופרטיביים, וב-1918 נבחר כחבר הלשכה המרכזית של צעירי ציון באוקראינה. החל מ-1920 נאסרה שוב פעילות ציונית, ותנועת צעירי ציון הפכה למחתרתית. באפריל 1922 השתתף בוועידה השלישית של צעירי ציון, שנערכה בחשאי, אך קיומה נודע לרשויות, והוא נאסר באוגוסט 1922 ונשפט עם עשרה מחבריו לשנתיים מאסר ועבודות כפייה. במשך שנה נאסר בקייב ולאחר מכן הוגלה לולדימיר בהמתנה למדינה שתסכים לקלוט אותו. ב-1924 הגיע לברלין, המשיך שם בפעילותו במרכז צעירי ציון כשנה.
ורלינסקי היה מזכיר המשק בנהלל[4] עד 1930, אז עבר לנהל את מטה תנובה בחיפה על פי בקשת אליעזר יפה, מנכ"ל תנובה ואיש נהלל. לאור התנגדות ועד נהלל לעזיבתו הועברה הסוגיה להכרעת ברל כצנלסון שקבע כי ורלינסקי יעבור לתנובה[5].
ב-1937 התמנה למנכ"ל תנובה במקום אליעזר יפה, שפרש בשל מחלה. ורלינסקי ניהל את תנובה 33 שנה, במהלך תקופה זו הצטרפו אליה מעל 400 יישובים של ההתיישבות העובדת וחקלאים פרטיים. תנובה, שהוקמה כאגודה שיתופית לשיווק משותף של תוצרת חקלאית, הפכה תחת ניהולו למונופול ששלט בשוק הישראלי, הן על רוב אספקת המזון לצרכנים והן על אמצעי השיווק ליצרנים[6][7]. ורלינסקי פעל לקביעת מכסות ייצור, והכללת תנובה במועצות הייצור השונות[8], ולחינוך לצריכת חלב באמצעות תוכנית חלוקת חלב בבתי הספר[9]. הוא החשיב את עקרון השיווק המאורגן השיתופי כזהה בחשיבותו לעקרונות אחרים של תנועת העבודה - עבודה עצמית ועזרה הדדית[10]. בשל תפקידו המרכזי במשק הישראלי, בכתבות וראיונות רבים בעיתונות הובאה התייחסותו של ורלינסקי לסוגיות בייצור ושיווק[11][12], לגבי תוצרת החלב[9][13][14], הירקות[15][16][17], הפירות[18][19], הביצים[20] ועוד, כמו גם בנושאים כלליים של המשק ההסתדרותי[21].
ב-1970 פרש מתפקידו כמנכ"ל[8] אך מונה ליושב ראש מועצת המנהלים של תנובה[22]. בשנת 1971 זכה בפרס העבודה "למפעל חיים" מטעם ההסתדרות הכללית[5][23][22].
לאחר פרישתו כתב את הספר "בלבטי התנובה" המתאר את התפתחות תנובה בתקופתו, שיצא לאור ב-1973, מספר חודשים לפני מותו של ורלינסקי[28]. ורלינסקי נפטר ב-1973 ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק[29].
לקריאה נוספת
נחום ורלינסקי, בלבטי התנובה, הוצאת מרכז תנובה, 1973
