נאטיטינגו (באנגלית: Natitingou), המכונה באופן רשמי גם נתי (Nati),[4] היא עיר מחוז בצפון מערב בנין ובירת מחוז אטאקורה (אנ'). העיר משתרעת על שטח של 3,045 קמ"ר,[5] ונכון לשנת 2013 התגוררו בה 104,010 נפש.[6][7]
דת
העיר הוקמה באזור בו קיימות מספר קבוצות אתניות הקבוצה השלטת מבני ה-Waama[דרוש תעתוק] אך היא מאוכלסת גם על ידי Ditammari, Dendi, Nateni,[דרוש תעתוק]פולאני, Fon, ועוד קבוצות אתניות אחרות. שם העיר לקוח מהמילה Nantibatingou, משורש המילה בשפת הוואמה "נאנטו" שמשמעותה למחוץ או לכתוש. התושבים החקלאים בנפות העיר, מגדלים סורגום ודוחן שאותו הם כותשים והופכים אותו לקמח.
מבחינה דתית בנאטיטינגו החיים בעיקר מאנימיסטים עובדי אלילים ומיעוט המחולק באופן שווה בין נוצרים למוסלמים, כמו שאר בנין. העיר בולטת בזכות הסובלנות האתנית והדתית שלה.[8]
אנימיסטים המקומיים, המאמינים ברוחות ואלילים. מאמינים שבמהלך הערב הרוחות פולטות צלילים דומים לאלה המופקים על ידי אבנים בהן הנשים משתמשות כדי לכתוש ולטחון את הדגנים. לכן המאמינים אינם כותשים דגנים בערב, כדי לא לבלבל בין שני הצלילים.[9]
מיסיונרים אירופיים ביקרו בנאטיטינגו במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.[דרוש מקור]
גאוגרפיה
הכביש הראשי העובר דרך נאטיטינגו
העיר נאטיטינגו ממוקמת במחוז אטאקורה בצפון מערב בנין. הוא שוכנת בעמק, שנוצר בין שני רכסי ההרים המקיפים אותו. נאטיטינגו ממוקמת 645 קילומטרים מהבירה הכלכלית קוטונו וכ־111 קילומטרים מהפארק הלאומי פנדג'ארי (אנ').[10] מצפון לעיר נאטיטינגו נמצאת העיר טוקונטונה, מדרום מזרח נמצאת העיר קואנדה וממערב נמצאת העיר בוקומבה (אנ').[6][11]
חטיבות מנהליות
נאטיטינגו מחולקת לתשע נפות; ארבע מהן עירוניות וחמישה מהן כפריות. הנפות כוללת 39 כפרים ו- 26 רבעים עירוניים.[10]
דמוגרפיה
על פי מפקד האוכלוסין לשנת 2016 חיו בעיר 103,843 נפש לעומת שנת 1979 שבה חיו רק 13,374 נפש. ההתפלגות לנשים וגברים בשנת 2016 הייתה 50,968 גברים ו- 52,875 נשים.[8] הצפיפות הייתה 56 תושבים לקמ"ר. האוכלוסייה צעירה ברובה.[11]
בעיר חיות מספר קבוצות אתניות המדברות במגוון שפות. הקבוצות האתניות העיקריות הן דיטמרי, וואמה ודנדי (אנ').[9] מלבד אנימיזם מסורתי, הנצרותוהאסלאם הן הדתות העיקריות הנהוגות, בעיר ישנם מספר כנסיות ומסגדים. עם זאת, נוצרים ומוסלמים מקומיים מאמינים במקרים רבים בפרקטיקות אנימיסטיות ומצטרפים לאירועים מסורתיים בנאטיטיטו.
אנשים ברבעים העירוניים של נאטיטינגו הם בעיקר עובדי מדינה, בעלי מלאכה וסוחרים. לנאטיטינגו תפקיד מנהלי חשוב ויש בה כמה מהגופים והשירותים המינהליים החשובים ביותר במחוז אטקורה.
החקלאות תופסת מקום עקרי בכלכלת הנפות הכפריות, הגידולים סורגום, תירס, בטטות, וכותנה מיוצרים בכמויות מסחריות .[8] גם ייצור ושיווק המשקה המקומי המכונה טצ'וקוטו-Tchoucoutou המיוצר על ידי עקרות בית מהווה מקור ההכנסה העיקרי שלהן.[14] המשקה נמכר למועדוני לילה בהם ישנם צרכנים רבים. הטצ'וקוטו מיוצר מזני דגנים כגון דורה ומהווה צורה של בירה מאלט.
תיירות
נאטיטינגו נמצאת כ־111 קילומטרים מהפארק הלאומי פנדג'ארי, בבנין. בפארק תיירים יכולים לראות חיות בר החיות במערב אפריקה. הביקורים בין החודשים דצמבר עד יוני.[10] מפלי קוטה ותנוגו, טירות הבוץ הגדולות של בני שבט בטאמריבה (אנ') המכונות טאטה סומבה הנמצאות במרחק של שעה-שעתיים מהעיר ברכב .[15][16] בתוך העיר עצמה ניתן למצוא את המוזיאון האזורי של נאטיטינגו, כמו גם שני שווקים.[4][9]
טירות הבוץ הגדולות, טאטה סומבה, של בני שבט בטאמריבה
המוזיאון של נאטיטינגו
מבשלות הבירה המקומית
אקלים
האקלים בנאטיטינגו יבש יותר מאשר בדרום בנין, במיוחד בעונת הרמאטאן (אנ') בדצמבר/ינואר, כאשר הלחות נמוכה עד כדי 10% וטמפרטורות הלילה נמוכות מ־17 מעלות צלזיוס.
מים הפכו לזהב שחור באפריקה. המחסור של מי שתייה בנאטיטינגו,[20] מאלץ את התושבים להשתמש במים, מגבים או מנחלים כשיש כאלה בעונה הגשומה, המתייבשים בעונה היבשה. דבר הגורם, לגידול מתמיד של מספר המחלות הקשורות למים ולגידול מתמיד בשיעור התמותה, במיוחד בקרב ילדים.
גישה למי שתייה היא נושא חיוני הכרוך במשאבים כספיים שאין לעיר. בשנת 2014 העיר ספקה מי שתייה לפחות מ־34% מהאוכלוסייה. בשנת 2016 נעשה מאמץ מיוחד על מנת להגיע לאספקת מי שתייה ל־55% מהאוכלוסייה אך יעד זה לא הושג.
בשנים 2016–2020 נעשה מאמץ מיוחד בסיוע קרנות בינלאומיים להקים 10 נקודות לאספקת מי שתייה המסוגלות לשרת 3,150 נפש בלבד. עלות הפרויקט נעמדה על סך 239,000 יורו לא כולל עלויות שכר לצוותים שעבדו בשטח.[8]
