שמה של האורטוריה בא לה מדמות המשיח ביהדות ובנצרות. הנדל עצמו היה נוצרי מאמין, והיצירה מציגה את חייו של ישו, שהוא המשיח בנצרות, ואת חשיבותם על פי הדוגמה הנוצרית. הליברית עצמה לקוחה מתוך תנ"ך המלך ג'יימס.
"משיח" הוא יצירתו המפורסמת ביותר של הנדל (קרובה לה בפרסומה רק יצירתו "מוזיקה על פני המים"), והיא שומרת על הפופולריות שלה בקרב חובבי המוזיקה הקלאסית עד היום.
הנדל קרא ליצירה "משיח", ללא ה' הידיעה. אף על פי כן, שמה המשובש של היצירה "המשיח" קנה לו אחיזה רבה ונישא בפי כל.
הליברית
באורח מפתיע ליצירה בשם זה, מקורה של רוב הלברית בתנ"ך ולא בברית החדשה. החלק הראשון מתבסס בעיקר על קטעים מספר ישעיהו המנבאים את בוא המשיח. רוב החלק השני בנוי משילוב של קטעים מספר ישעיהו עם ציטוטים מן הבשורות. החלק השלישי מכיל ציטוט אחד מספר איוב, ורובו מן האיגרת הראשונה אל הקורינתים. קטע המקהלה הנודע "הללויה" וכן קטע המקהלה החותם את היצירה שניהם מספר חזון יוחנן.
מקורו של הרעיון לכתיבת משיח אצל צ'ארלס ג'ננס, אשר כתב לפני כן בעבור הנדל את האורטוריה שאול וככל הנראה גם ליקט את קטעי המקרא לאורטוריה בני ישראל במצרים. בחודש יולי 1741 כתב לחבר שהוא מתעתד לשכנע את הנדל להלחין עוד אוסף של קטעי מקרא ולבצעם בימות חג הפסחא. על כל פנים, נקודת המוצא של הכתיבה הייתה חילונית ולא דתית - הפרסומים לקראת הקונצרטים התייחסו ליצירה שוב ושוב כאל Entertainment (בידור), והיא נכתבה מתוך מחשבה על ביצוע בתיאטראות ואולמות קונצרטים, לא כנסיות. בין הזמרים שביצעו את האורטוריה בימי חייו של הנדל היו כוכבי האופרה הגדולים של זמנו.
הנדל, שהיה בשיא יכולותיו המוזיקליות אבל שקוע בחובות ובדיכאון, התכוון שלא להלחין דבר בעונת 1741/2. בעונה שקדמה לה נכשל ניסיונו להמשיך את סדרת האופרות האיטלקיות שלו באופרה "אימנאו ודיידמיה". הזמנתו לסדרת קונצרטים בעיר דבלין היא שהביאה אותו לבסוף להסכים להלחין אורטוריה נוספת.
ב-22 באוגוסט1741 התחיל הנדל להלחין את הליברית המקראי של צ'ארלס ג'ננס במהירות השיא שאפיינה אותו. כמו ברבות מיצירותיו האחרות של הנדל, השתמש לשם כך בקטעים מיצירות קודמות, שלו ושל אחרים. בתוך 24 ימים השלים את כתיבת משיח. מיד לאחר מכן פנה להלחנת האורטוריה שמשון וכתב את רובה המכריע.
בחודש נובמבר 1741 נסע הנדל לדבלין. בתחילת אוקטובר נפתח שם "Mr Neale's Great Musick Hall in Fishamble Street" שבו עמד הנדל לתת שורת קונצרטים למנויים, שבמסגרתה בוצעו כמה מן האורטוריות שלו. עוד לפני ביצועו הראשון של "משיח" ערך בו שינויים ותוספות של הרגע האחרון. הבכורה עוכבה בשל התערבותו של ג'ונתן סוויפט, שהיה אז דיקן קתדרלת פטריק הקדוש בעיר, שאסר על זמרי המקהלה שלו להשתתף בבכורה. הוא דרש שתיקרא "אורטוריה קדושה" ושההכנסות ממנה יובטחו לבתי חולים לחולי נפש בעיר. הבכורה, שנקבעה לבסוף ל-13 באפריל1742, פורסמה כקונצרט צדקה שהכנסותיו קודש למספר ארגונים בעיר. בבכורה עצמה הוביל הנדל את הנגינה על הצ'מבלו, ועל התזמורת ניצח מאתיו דובורג (Dubourg), נגן כינור, מנצח ומלחיןאירי, ששיתף פעולה עם הנדל מאז 1719.
לאחר מספר ביצועים של "משיח" שב הנדל בחודש אוגוסט ללונדון. בהשוואה לקבלה האוהדת מאוד שלה זכתה היצירה בדבלין, הייתה התקבלותה בלונדון בעייתית הרבה יותר. כבר בביצועה של האורטוריה "בני ישראל במצרים" נשמעו קולות שביקרו את השימוש בכתבי הקודש במופע חילוני באופיו. שילובם של ציטוט מכתבי הבשורה הנוצרים ב"משיח" רק החמיר את המצב. במשך שנים רבות עוד נחשבה היצירה בחוגים רחבים לתועבה.
אולי בשל סיבות אלה פורסמה הצגתה הראשונה של האורטוריה בלונדון ב-19 במרץ1743 בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בתור "אורטוריה קדושה חדשה", והשם "משיח" הושמט. כך קרה גם ב-1745 וב-1749. בשנת 1750 התחילה מסורת של ביצוע שנתי, שבמסגרתה סיים הנדל מדי שנה את עונת ההופעות בביצוע של "משיח" בתקופת הצום שלפני פסחא ואחרי החג ערך מופע נוסף באולם של בית החולים לאסופים, שהכנסותיו נתרמו למוסד.
הנדל ניצח על ביצוע "משיח" פעמים רבות, ולעיתים קרובות הכניס שינויים ביצירה כדי להתאימה לצורכי הרגע. כתוצאה מכך, אין אף גרסה שיכולה להיחשב דפניטיבית או אותנטית. במהלך השנים יצרו מלחינים שונים גרסאות משלהם ליצירה והכניסו בה שינויים שונים. כך למשל כתב וולפגנג אמדאוס מוצרט גרסה משלו, בתזמור חדש (מס' 572 ברשימת קכל) שמילותיה תורגמו לגרמנית.
מסורת הביצוע
האורטוריה יועדה במקור להשמעה בחג הפסחא, אבל מאז מותו של הנדל נהוג במיוחד להשמיע אותה דווקא בתקופת הציפייה שקודמת לפסחא. בקונצרטים לכבוד חג המולד מקובל גם כן לנגן את היצירה, אך לרוב מסתפקים בחלקה הראשון בלוויית קטע המקהלה "הללויה". מאז 1992סולני באך האמריקאים מבצעים את היצירה בקתדרלה של סן פרנסיסקו לקראת החג.
האריה לסופרן "I know that my Redeemer liveth" ("ואני ידעתי גאלי חי" - איוב י"ט כ"ה) מושמעת לעיתים מזומנות בהלוויות נוצריות.
החלק המפורסם ביותר באורטוריה הוא הקטע למקהלה "הללויה", אשר מסיים את חלקה השני של היצירה. במדינות שונות מקובל שהקהל קם על רגליו במהלך השמעת הקטע הזה. על פי המסורת המקובלת, המלך ג'ורג' השני התרגש כל כך בעת ששמע את הקטע לראשונה עד שקם מכיסאו, וכל הנוכחים נאלצו לקום מפאת כבודו.
ההרכב
ב"משיח" משתמש הנדל בארבעה קולות סולו (סופרן, אלט, טנור ובס) וכן בקול חמישי שהוא המקהלה. עם זאת, לפי התיעוד נהג הנדל לחלק את תפקידי הסולו בין חמישה זמרי סולו, ובמיוחד חילק את אריות הסופרן לזמרות שונות. בהופעות בדבלין הופיעו אפילו שמונה סולנים.
מבחינת הרכב התזמורת, בספר התווים המקורי של הנדל כלי הנשיפה היחידי המופיע הוא שני קולות של חצוצרה, והדבר נובע כנראה מכך שהנדל לא ידע בדיוק אלו כלי נגינה יעמדו לרשותו בדבלין. בהופעות המאוחרות יותר בלונדון נוספו כלי נגינה רבים. לפי תיעוד משנת 1754, בביצועים בבית החולים לאסופים השתתפו 14 כינורות, 6 ויולות, 3 צ'לי, 2 קונטרבסים, 4 אבובים (שהכפילו לרוב את הכינורות), 4 בסונים (מכפילים את קו הבאס), 2 קרנות יער טבעיות (המנגנות עם החצוצרות), 2 חצוצרות ושני טימפני. הלהקה הורכבה מעשרים זמרים, כשאת תפקידי הסופרן ממלאים ילדים ותפקידי האלט אוישו בזמרי קונטרה טנור.
Every valley shall be exalted, and every mountain and hill made low; the crooked straight, and the rough places plain. (Book of Isaiah 40:4)
"כל גיא יינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה" (ישעיהו מ:ד)
במלודיה של הנדל, המילה "עמק" מסתיימת על צליל נמוך, "יינשא" היא תבנית עולה; המילה "הר" יוצרת פסגה במלודיה, "גבעה" היא פסגה קטנה יותר, ואילו "ישפלו" יורדת שוב אל צליל נמוך. "העקוב" מושרת על תבנית מהירה של ארבעה צלילים שונים, ואילו "למישור" מושרת על צליל יחיד. ב"והרכסים לבקעה", "הרכסים" מושרת על צלילים קצרים, נפרדים ואילו המילה המסיימת "לבקעה" נמשכת על פני תיבות אחדות בשורה של צלילים נמוכים.
חלקי האורטוריה
יש להביא בחשבון שקיימות גרסאות שונות של האורטוריה המשמשות עד היום, ומקורן בשינויים התכופים שהכניס בה הנדל.