משה שמיר (במקור שטיינברג; 7 בדצמבר 1923 – 10 באפריל 1994) היה תעשיין ישראלי ופעיל ציוני, אשר הקים את מפעל "סוגת", את שלושת מפעלי "וישיי" (אנ') בישראל, וכיהן כיו"ר מועצת המנהלים של "טבע תעשיות פרמצבטיות". במפעליו סיפק אלפי מקומות עבודה, רבים מהם לעולים מחבר המדינות וליוצאי המעברות, וכן, ייצא סחורות בשווי מיליארדי דולרים לאורך השנים. בכך, ובעבודתו במסגרת התאחדות התעשיינים, המועדון המסחרי ולשכת המסחר ישראל-אמריקה, תרם רבות לפיתוח הכלכלה ולקידום התעשייה בישראל.
ביוגרפיה
שמיר נולד בשם משה שטיינברג בווילנה שבליטא ב-7 בדצמבר 1923 לפנינה, עקרת בית, ולמאיר, מהנדס. הוא עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1926, וגדל בתל אביב. בשנת 1939, בהיותו בן 16, הצטרף ל"הגנה" תוך הסתרת גילו האמיתי. עם קום המדינה שירת בצה"ל, בחילות הים, ההנדסה והאוויר, והשתתף במלחמת העצמאות כמג"ד בדרגת רב-סרן. בשנת 1947 סיים תואר שני בהנדסה מהטכניון בחיפה, ושנתיים לאחר מכן נשא לאישה את לאה אלשטיין, נצר לרבי שלמה מטולוצין, לראש"ז וליואל משה סלומון. לימים נולדו להם ארבעה ילדים: רובי, יעל, דוד ותמר.
סוגת
בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, בימי העלייה הגדולה והיציאה מהמעברות, ארגן שמיר קבוצת משקיעים בחו"ל והקים את מפעל הסוכר "סוגת" בקרית-גת. זאת, על רקע החלטת הממשלה כי מדינת ישראל צריכה להיות עצמאית מבחינה כלכלית ולייצר מוצרי יסוד. הקמת המפעל היוותה "אבן פינה" להקמת חבל לכיש, שאפשרה ליישב אלפי עולים וליצור מקורות עבודה בחקלאות ובתעשייה. שמיר ניהל את המפעל עד שנת 1972.
טבע
בשנות ה-60 של המאה ה-20 ישב שמיר במועצת המנהלים של חברת "אסיא מעבדות כימיות", כנציג משפחת אלשטיין, וב-1964 הוא הוביל, לצד אלי הורביץ, את מיזוג "אסיא" וחברת "צרי". בשנת 1968 רכשו החברות את "טבע" ובשנת 1976 התמנה הורביץ למנכ"ל ואיחד פעילות כל החברות תחת "טבע תעשיות פרמצבטיות". משנות ה-70 שימש שמיר כיו"ר מועצת המנהלים של החברה. הורביץ העיד על שמיר כי "בכל המהלכים הגדולים שעשיתי בטבע, הוא היה שותף פעיל".[1]
וישיי
בשנת 1969 נעתר שמיר לקריאתו של ד"ר פליקס זנדמן – מייסד ויו"ר קבוצת "וישיי אינטרטכנולוג'י" (Vishay Intertechnology) (אנ') בעולם, להקים את מפעל "וישיי" בישראל. ברקע, צורך שנוצר עקב האמברגו הצרפתי על יבוא חלקי חילוף למטוסי המיראז'. בשנת 1972 נתמנה שמיר כנשיא ווישיי ישראל ושימש כסגן נשיא קבוצת "וישיי" העולמית. במהלך שנות עבודתו בחברה, הקים שמיר מפעל בחולון ושניים נוספים בדימונה, ושקד על תכנון מפעל נוסף במגדל העמק. על פעילותו של שמיר ב"וישיי" אמר זנדמן: "משה טיפל בכל ולקח על עצמו את כל הקשיים. שאלו אותי בחו"ל אם יש בעיה של בירוקרטיה בארץ. אמרת שאין, יש משה שמיר."[1]
תפקידים נוספים
פרסים
- "פרס התעשייה" לשנת 1975[2]
- "פרס לניהול מצטיין"
- עמית כבוד של הפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל אביב
- "אות ההומניטאריות" של מסדר "בני ברית" העולמי
הערות שוליים
- ^ 1 2 מתוך "טבע שכזה", כתב עת של חברת "טבע", גיליון 19, אביב 1994.
- ^ פרס התעשייה, באתר התאחדות התעשיינים בישראל
.jpg)
