משה שוורץ (1925–1978) היה פילוסוף, חוקר פילוסופיה ופרופסור במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, שאותה הקים ושבראשה עמד.[1]
ביוגרפיה
שוורץ סיים את עבודת הדוקטורט בשנת 1954 באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא התזה שלו הייתה התפיסה הריאליסטית של המיתוס במשנתו של פרידריך וילהלם שלינג. בשנת 1960 הוא מונה למרצה בפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן[2].
שוורץ הושפע בעיקר מהגותם של שלינג ופרנץ רוזנצווייג. הוא עסק בחשיבות השפה וביחס לדרכי ההבנה של הניסיון הדתי בעידן המודרני.[3] מושאי מחקריו היו בין היתר ר' יהודה הלוי, משה מנדלסון, רנ"ק ומרטין בובר.[4] בשנת 1968 זכה בפרס של עירית רמת גן לחכמת ישראל על ספרו "שפה, מיתוס ואומנות".[5]
לשוורץ ואשתו מרים נולדו שלש בנות ושני בנים - יוסף ואלי.
פעולות לזכרו
במלאת עשרים שנה למותו, בשנת 1998, הקדישה אוניברסיטת בר-אילן את ספר השנה למדעי היהדות והרוח (כב-כג) לזכרו והוא נקרא גם "ספר משה שוורץ". השער הראשון של הספר נקרא "משה שוורץ - האיש והגותו" וכולל מאמרים מאת מנחם צבי קדרי, יהודה פרידלנדר, וזאב לוי. את הספר ערך משה חלמיש. כעבור עשור נוסף, בשנת 2008, התקיים כינוס בן יומיים במחווה להגותו בשם "אידיאליזם, מיתוס והתגלות".[6] הכינוס התקיים במכון ון ליר בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב.
ב-2019 יצא הספר "מיתוס - שפה - התגלות; בעקבות הגותו של משה שוורץ", בעריכת בנו, יוסף שורץ.
כתביו
- ספרים
- שפה, מיתוס, אמנות: עיונים במחשבה היהודית בעת החדשה, הוצאת שוקן, 1966
- הגות יהודית נוכח התרבות הכללית, הוצאת שוקן, 1976
- ממיתוס להתגלות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978
- ספרים שערך
- אברהם סולטמן, מנחם צבי קדרי, משה שוורץ (עורכים), ספר ברוך קורצווייל: דברי הגות ושירה, הוצאת שוקן, 1975
- משה שוורץ ומשה חלמיש (עורכים), התגלות, אמונה, תבונה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1976
- ברוך קורצווייל, לנוכח המבוכה הרוחנית של דורנו: פרקי הגות וביקורת, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1976
- ספרים להם תרם מבוא וביאורים
- ספרים שתרגם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
