נולד באיזמיר שנת ה'תקפ"ט (1829) לערך, לאימו קלארה ג'וייא ולאביו, רבי רפאל אברהם בכור בארקי[1], שהיה בן למשפחה שמוצאה ממגורשי ספרד שהתיישבו בסלוניקי וממנה עברו לאיזמיר.
כבר משנת ה'תר"ט (1848/1849) ישנן עדויות על כך שהיה בעל מעמד חשוב בקהילת איזמיר, והיה חתום לצד ר' חיים פלאג'י על מינוי חברה קדישא. בשנת ה'תר"ל (1869/1870), כבר כיהן כדיין בבית דינו של ר' אברהם פלאג'י. בשנת ה'תרל"ו (1875/1876) כינה אותו ר' אברהם בתואר "הרב הכולל", כלומר האחראי על גיטין וקידושין באזור איזמיר.עם פטירת ר' רחמים פלאג'י בשנת ה'תרס"ז (1907) התמנה תחתיו לראש רבני איזמיר, לצד החכם באשי רבי יוסף בן סיניור.
בסביבות שנת ה'תר"ט נשא את קאדין מלכה (נפטרה בגיל 73 בשנת ה'תרס"ז), וידועים לנו שבעה ילדים שלהם.
תורתו
היה כותב פורה של תשובות הלכתיות וחידושי תורה. מתואר שבשעת הלווייתו הניחו על יד מיטתו ארגז גדול מלא בחידושיו. עם זאת, רוב כתבי היד אבדו.
רבות מתשובותיו שרדו בכתבי חבריו ורבותיו, רבי חיים פלאג'י, רבי אברהם פלאג'י[3], רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י, רבי אליהו בכור חזן, רבי יצחק אבולעפיה ועוד.
בשנת ה'תשס"ג הדפיס אחד מצאצאיו, הרב יעקב בצלאל חרר, את הספר "מזכרת משה" ובו כלל את תשובותיו שהודפסו בכתבי חכמי דורו, וכן תשובות נוספות מכתב ידו, בתוספת חידושים על הלכות שבת ועל עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, הלכות גיטין וכן סדרי הגיטין שחתם עליהם בבית הדין.
לקריאה נוספת
יעקב בצלאל חרר, תולדות רבנו המחבר במבוא לשו"ת מזכרת משה, ירושלים ה'תשס"ג.
