מרי וזלי

מרי וזלי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 ביוני 1912
אנגלפילד גרין, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 2002 (בגיל 90)
טוטנס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mary Aline Mynors Farmar עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק MI5 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Charles Swinfen Eady, 2nd Baron Swinfen (23 בינואר 1937–?)
  • Eric Otto Siepmann (1952–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרי וזליאנגלית: Mary Wesley) הוא שם העט של מרי אלין מיינורס פרמר (באנגלית: Mary Aline Mynors Farmar‏; 12 ביוני 191230 בדצמבר 2002), שהייתה סופרת בריטית מצליחה ומוערכת, והיא מכרה מיליוני עותקים מספריה, שרבים מהם היו רבי מכר. ספרה הראשון למבוגרים פורסם כשהייתה בת 70, והיא המשיכה לפרסם ספרים במשך 20 שנה, עד מותה.

ביוגרפיה

וזלי נולדה בשנת 1912 במחוז סארי שבדרום מזרח אנגליה. היא גדלה בבידוד יחסי, וחונכה בידי שורה של אומנות זרות, ולא נשלחה לבית ספר. כשגדלה, הצרה על השכלתה המצומצמת, ובשנות ה-30 של המאה ה-20 השתתפה בקורסים באנתרופולוגיה וביחסים בינלאומיים כשומעת חופשית. נישאה ללורד (בזמן נישואיהם, ברון) צ'ארלס סווינפן ב-1937, וילדה שני בנים.

מלחמת העולם השנייה עיצבה את עולמה התרבותי ושינתה את חייה. במהלך המלחמה עבדה במשרד המלחמה הבריטי, בסוכנות MI5. באותה תקופה עזבה את בעלה, וניהלה חיים משוחררים שלא היו מקובלים במעמד הבינוני-גבוה באנגליה, אליו השתייכה משפחתה. רבים מספריה עוסקים בתקופה הזו ובאורח החיים החדש שאפשרה המלחמה. בריאיון עיתונאי אמרה שתקופת המלחמה הייתה טובה לבני דורה: "הייתה אווירה של פחד, עליצות, ומסיבות, מסיבות, מסיבות"[1]. ב-1945 התגרשה מבעלה ופגשה את אריק סיפמן, מחזאי ועיתונאי, שהפך לבן זוגה. וזלי "חיה בחטא" עם סיפמן, ונישאה לו רק ב-1952, כשאשתו הראשונה הסכימה להתגרש ממנו. אורח חיים זה גרם למשפחתה לנדות אותה ולנשלה מירושתה. לזוג נולד בן אחד, וחייהם היו מאושרים מאוד, לדבריה. מותו של סיפמן, ב-1970 השאיר אותה מרוששת כלכלית ושבורה נפשית. לפרנסתה החלה למכור בגדים שארגה. וזלי כתבה למגירה במשך שנים רבות, אך לא העזה לנסות לפרסם, למרות שבעלה ובני משפחתה דרבנו אותה להוציא לאור את ספריה. ב-1969 הוציאה שני ספרי ילדים, אך רק כעשור מאוחר יותר התחילה לשלוח כתבי יד של ספרים למבוגרים להוצאות שונות. לאחר סירובים מארבע הוצאות לאור, קיבלה תשובה חיובית מהוצאת מקמילן, ובה פרסמה בשנת 1983 את ספרה הראשון למבוגרים "Jumping The Queue". הספר מספר על אישה שלא רוצה להמשיך לחיות אחרי מותו של בעלה האהוב ומתכננת התאבדות, מכיל בכך גרעין אוטוביוגרפי (האבל הכבד על מות הבעל), מוטיב שקוראים ומבקרים מצאו ברבים מספריה הבאים, למרות הכחשותיה. כך או כך, חוויותיה מחייה העשירים ויוצאי הדופן בהחלט באות לידי ביטוי בהתרחשויות בספריה.

עד מותה ב-2002 פרסמה וזלי עשרה ספרים למבוגרים, ושלושה ספרי ילדים.

ספריה

ספריה של וזלי הם רומנים שעוסקים בחייהן הסוערים, דרך כלל, של גיבורותיה וגיבוריה, ומלווים לעיתים קרובות חיים שלמים של דמויות. וזלי נודעה בעיסוק הרב והישיר שלה במין, תוך שימוש בשפה מפורשת שלא אופיינית לסופרים בני דורה, ונדירה בכלל בסיפורת הבריטית העוסקת בנושאים דומים. הנשים של וזלי מפרידות בין מין לאהבה, ועוסקות הרבה בשני התחומים. מאפיין משמעותי יותר של הנשים בספריה הוא עצמאותן וחייהן הלא שגרתיים. מוטיב נוסף שחוזר בספריה הוא האלימות הרבה שמתרחשת בהם, הן במציאות והן בדמיונם של גיבוריה. סגנונה הביקורתי והתבוננותה בפרטי ההתנהגות ובקווי האופי של הדמויות, הקנו לווזלי את הערכת הביקורת.

ספרה המוכר ביותר של וזלי הוא המדשאה[2] (באנגלית: The Camomile Lawn, פורסם ב-1984), שעוסק במשפחה אנגלית, זוג וחמשת אחייניהם, ובחייהם המשותפים שהחלו על מדשאה ביתית בקורנוול ערב מלחמת העולם השנייה, שעיצבה את חייהם וחיי בני דורם. על אותה מדשאה המשפחה שבה ומתכנסת כ-50 שנים מאוחר יותר ללוויה, ובין שתי התכנסויות אלה נעה עלילת הספר, שמתרחשת בעיקר בקורנוול ובלונדון בתקופת המלחמה. ב-1992 עובד הספר לסדרת טלוויזיה עבור ערוץ 4 הבריטי. בשנים הבאות עובדו ספרים נוספים שלה לתוכניות טלוויזיה.

ספר נוסף של וזלי שתורגם לעברית הוא כנפי הדמיון[3] (באנגלית: An Imaginative Experience).

לקריאה נוספת

  • Patrick Marnham, Wild Mary: The Life of Mary Wesley, Chatto and Windus, 2006, ISBN 0-7011-79910.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מצוטט באתר Buzzle, ראו בסעיף "קישורים חיצוניים".
  2. ^ הוצאת זמורה ביתן, 2000, תרגם יונתן פרידמן.
  3. ^ עברית הוצאה לאור, 2008, תרגמה עפרה אביגד.