מרים קרולי (3 במאי 1925 – 17 בפברואר 1994) הייתה מעצבת גרפית, פסלת וציירת. היא עיצבה כרזות, בולים ישראליים רבים, מדליות ומטבעות.

מרים רחל קלוגר נולדה ללאו אריה קלוגר, מהנדס מטלורגי ואויגניה לבית נויברגר בווינה שבאוסטריה. היא למדה בילדותה ריקוד ורצתה להפוך לרקדנית. עלתה ארצה עם משפחתה לחיפה בשנת 1939. לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים למדה במשך ארבע שנים גרפיקה, רישום ועיצוב בסטודיו של אהרן מייזלמן. בשנת 1944 נישאה בחיפה לאריק ולטר קרולי, מהנדס במקצועו ולימים בעל בית יציקה.

את הקריירה האמנותית החלה כגרפיקאית. בשנת 1950 נבחר עיצובה לסמל העיר עכו. סמל נמל חיפה (המופיע על בול ישראלי משנת 1969) גם הוא פרי עיצובה. היא עיצבה כ-30 בולים עבור השירות הבולאי, בהם סדרת עליית הנוער, בולי מועדים לשמחה תשט"ז, תשי"ז ותשי"ח, וכן מספר בולים לגאנה ולקפריסין. כמו כן עיצבה כרזות לימי העצמאות ולתערוכות פרחים וספורט בינלאומיות.

בשנת 1958 עיצבה את "מטבע העשור" בערך נקוב של 5 לירות, המטבע הראשון העשוי כסף שהנפיקה המדינה במלאת עשר שנים לקיומה. מטבעות נוספים שעיצבה היו מטבע יום העצמאות (מאה שנה להולדת הרצל), תש"ך, 1960, מטבע חנוכה בערך של לירה אחת (פני המטבע, 1960) ומטבע "ויצמן" (פני המטבע) 1963. קרולי עיצבה גם מדליות, בהן מדליה לכבוד הקמת המרכז הרפואי הדסה (1960), מדליה לציון שיגור הרקטה "שביט 2" (1962), מדליית הצליינים מכסף ומזהב (1964), ומדליות לציון פסטיבל ישראל (1962-1965).

תחומים נוספים בהם עסקה בעיצוב היו חרסינה שימושית עבור חברת "נעמן", אריזות, וכריכות ספרים.

במהלך פעילותה כפסלת ערכה 13 תערוכות יחיד והשתתפה ביותר מ-40 תערוכות קבוצתיות בישראל, בגרמניה, ביפן ובארצות הברית. בשנים 1982–1983 יצרה סדרת כריות עשויות שיש, שעקבות אדם מוטבעים בהן. כריות השיש הוצבו בשנת 1998 בתערוכת "פיסול ישראלי 1948 – 1998: סימני דרך" בגן הפסלים במוזיאון הפתוח בתפן.

בשנת 1965 החלה לעסוק בפיסול. בעבודות הפיסול השתמשה בחומרי גלם מגוונים כגון זכוכית אקרילית, פלדת אל-חלד, שיש ובזלת. ב-1975 הוצב תבליט שלה בתחנת הרכבת חיפה בת גלים. תבליט נוסף נמצא על הקיר החיצוני בממגורות דגון.

בשנת 1980 הוענק על ידי עיריית חיפה לקרולי פרס הרמן שטרוק על פסלה עשוי הברונזה "צדף".^[1]

• 1965 - פרס בתחרות לעיצוב תבליטי מתכת
• בפרס אונסק"ו על עיצוב מטבעות ומדליות.
• 1980 - פרס שטרוק מטעם עיריית חיפה על פסלה "צדף".

קרולי התגוררה בחיפה עד מותה. בשנת 1994, בשל העובדה שבעלה סבל ממחלה סופנית, התאבדו בני הזוג בביתם בבליעת כדורי שינה. בני הזוג היו חברים בעמותת ליל"ך. הם הותירו אחריהם בת ובן משותפים.

• 1975 – גלריה גולדמן, חיפה, פיסול יציקות אל-חלד
• 1979 – גלריה נתן מיד, סן פרנסיסקו קליפורניה, פיסול ברונזה
• 1979 – גלריה קוטוריה, סטמפורד קונטיקט, פיסול ברונזה
• 1981 – גלריה מבט, תל אביב, פיסול ותחריטים
• 1983 – גלריה מבט, תל אביב, גרפיקה ופיסול
• 1986 – גלריה גולדמן, חיפה
• 1991 – המוזיאון הפתוח תפן
• 1992 – אומנות 92 23, בזל שווייצריה
• 1992 - גלריה גולדמן, חיפה
• 1994 – גלריה מני M, נווה צדק.

• 
  סמל העיר עכו
• 
  בול מסדרת "מועדים לשמחה", תשט"ז
• 
  בול מסדרת "עליית הנוער", 1955
• 
  בול מסדרת "ספינות עתיקות", 1958
• 
  כרזת העשור למדינת ישראל, ה'תשי"ח-1958
• 
  תבליט בטון בחזית החיצונית של מבנה המוזיאון בממגורות דגון, חיפה
• 
  "אבני גבול", טיילת פסלים בגבול גרמניה-צרפת, 1990

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרים קרולי

• ביוגרפיה קצרה, באתר מוזיאון ישראל בירושלים
• פסלים של מרים קרולי(הקישור אינו פעיל), באתר המוזיאון הפתוח בתפן
• רות בונדי, האשה שמאחורי הבול, דבר, 15 בנובמבר 1957
• ש. שליט, מטבעות זיכרון בשנת העשור, דבר, 9 בדצמבר 1957
• נילי פרידלנדר, כל אשה - בול, מעריב, 18 באוקטובר 1963
• Liderman Coins, מרים קרולי והמנורה, פייסבוק, 21 בנובמבר 2013
• מרים קרולי בארץ התנ״ך, רני רדזל, פורטפוליו, 6 בנובמבר 2018