מריל לינץ'
Merrill Lynch

נתונים כלליים
סוג	חברת בת של בנק אוף אמריקה
מייסדים	צ'ארלס מריל, Edmund C. Lynch
תקופת הפעילות	1914–הווה (כ־110 שנה)
חברת אם	בנק אוף אמריקה
מיקום המטה	ניו יורק
משרד ראשי	ניו יורק, ארצות הברית
ענפי תעשייה	פיננסים וביטוח
מוצרים עיקריים	שירותים פיננסיים
הכנסות	20,217,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2012)
רווח תפעולי	−2,300,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2012)
רווח	290,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2012)
הון עצמי	64,400,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־31 בדצמבר 2012)
מנכ"ל	ג'ון ת'יין
עובדים	60,000 (נכון ל־2008)
www.ml.com

מריל לינץ' (באנגלית: Merrill Lynch) היא חטיבת ניהול ההון של בנק אוף אמריקה. עם מעל ל-14,000 יועצים פיננסיים ו-2.2 טריליון דולר בנכסי לקוחות, זוהי פירמת הברוקראז' הגדולה בעולם. לפני שנת 2009 הפירמה, שנקראה אז בשם .Merrill Lynch & Co., Inc, הייתה חברה ציבורית ונסחרה בבורסה לניירות ערך בניו יורק תחת הסימול MER. מריל הסכימה להירכש על ידי בנק אוף אמריקה ב-14 בספטמבר 2008, בעיצומו המשבר הכלכלי של 2008. החברה חדלה להתקיים כישות נפרדת בינואר 2009.

ב-6 בינואר 1914 פתחה את שעריה חברת "צ'ארלס א. מריל ושו'" במשכנה בעת ההיא ברחוב וול סטריט בעיר ניו יורק. כעבור מספר חודשים, אדמונד ק. לינץ', ידיד של מריל, הצטרף לחברה, ובשנת 1915 שונה שמה בהתאם ל"מריל, לינץ' ושות'". באותה העת, כלל שם החברה פסיק בין שני השמות. בשנת 1916, וית'רופ סמית' הצטרף אף הוא לחברה.

בראשית דרכה, "מריל, לינץ' ושות'" נחלה מספר הצלחות בתחום ההשקעות. בשנת 1921, החברה רכשה את "Pathé Exchange", שהייתה לימים ל-"RKO Pictures". בשנת 1926, החברה ביצעה את השקעתה הפיננסית המשמעותית בתולדותיה עד לאותה העת, כשהשתלטה על סייפוויי, והפכה את חנות המכולת הקטנה לרשת המרכולים השלישית בגודלה בארצות הברית בראשית שנות ה-30. בעקבות השקעה מוצלחת זו, העצימה החברה את התמקדותה בתחום בנקאות ההשקעות באמצעות מכירת חטיבת שירותי הברוקראז' הקמעונאיים שלה ל"E.A Pierce".

בשנת 1940, התמזגה החברה עם החברות "E. A. Pierce & Co." ו-"Cassatt & Co." וכונתה לזמן קצר בשם "Merrill Lynch, E. A. Pierce, and Cassatt". החברה הייתה הראשונה בוול סטריט שהוציאה לאור דו"ח פיסקלי שנתי, ב-1941. באותה השנה, "Fenner & Beane" התמזגה אף היא עם החברה, והשם שונה ל-"Merrill Lynch, Pierce, Fenner & Beane". לאחר מותו של אדמונד לינץ' בשנת 1952, שינתה החברה את שמה ל-"Merrill Lynch & Co." והתאגדה לראשונה באופן רשמי, בשם זה. בשנות ה-50 החברה הייתה לחברת ההשקעות הגדולה בעולם, שהחזיקה משרדים בלמעלה מ-98 ערים והייתה חברה ב-28 בורסות. ב-31 בדצמבר 1957, הניו יורק טיימס כינה את השם "a sonorous bit of Americana" וכתב כי "לאחר שש-עשרה שנים של התחבבות על הציבור הרחב, מריל לינץ', פירס, פנר ובין הולכת לשנות את שמה ובכך להביע רחשי כבוד כלפי האיש שאחראי במידה רבה להפיכת שמו של בית ההשקעות לחלקה מהמורשת האמריקאית, וינת'רופ סמית, שניהל את החברה משנת 1940". ואמנם, בראשית השנה הפיסקלית של החברה ב-1 במרץ 1958, שונה שמה של החברה ל-"Merrill Lynch, Pierce, Fenner & Smith".

מריל לינץ' שגשגה הודות לעוצמת רשת הברוקראז' שלה, שזכתה לכינוי "העדר הרועם" (thundering herd). עד שנות ה-70 החברה כונתה "הקתולית" שבחברות הוול סטריט. החברה החלה להיסחר בבורסה לניירות ערך של ניו יורק בשנת 1971 והייתה מאז לתאגיד רב-לאומי שמנהל נכסים המוערכים בהיקף של 1.8 טריליון דולר (טריליון בשיטת הספירה האמריקאית = 1,000,000,000,000) ופועל בלמעלה מ-40 מדינות. בשנת 1978, חיזקה החברה את שירותי החיתום שלה באמצעות רכישת חברת "White Weld & Co.", בנק השקעות קטן אך ותיק ובעל יוקרה רבה.

בשנת 1995 החלה להתרחב באירופה בעיקר בלונדון. בתחילה רכשו את חברת הברוקרים הגדולה Smith New Court PLC על מנת להתבסס בבריטניה ובאירופה המערבית. ב-1996 רכשה חלקים מ-FG Inversiones Bursatiles, חברת השקעות ספרדית מובילה, ומ-Carnegie Italia, חברת ברוקרים איטלקית. בו-זמנית נכנסה החברה לסדרה של שותפויות עם חברות ברוקרים מובילות בדרום-מזרח אסיה. ב-1997 גם הרחיבה החברה את מאחזה באירופה כשרכשה את חברת הברוקרים-ניהול השקעות הבריטית הגדולה Mercury Asset Management ב-5.3 מיליארד דולר. בתחילת 1998 רכשה 30 משרדים ומעל 2000 ברוקרים של חברה הברוקרים היפנית הגדולה ימאיצ'י, ונכנסה לשוק הקנדי, שם רכשה את חברת הברוקרים מידלנד ווייבליין^[1].

ב-1997 פתחה את חברת Merrill On Line, חברה בת שנתנה שירותי קנייה ומכירה של ניירות ערך דרך האינטרנט^[2].

ב-1 בנובמבר 2007, מנכ"ל החברה סטנלי או'ניל התפטר, לאחר שהוטחה בו ביקורת על הדרך בה ניווט את החברה בעת משבר משכנתאות הסאב-פריים, שהסב לחברה הפסדים בלתי צפויים בהיקף של 2.24 מיליארד דולר, ובשל חשיפת מידע פנימי על המיזוג שתוכנן עם תאגיד הבנקאות וואצ'וביה, ללא אישור מועצת המנהלים של החברה לכך. הוא עזב את מריל לינץ' עם "מצנח זהב" בשווי 161 מיליון דולר באופציות ומענקי פרישה^[3]. ג'ון ת'יין, מנכ"ל הבורסה לניירות ערך בניו יורק, נתמנה למנכ"ל החברה במקומו ב-1 בדצמבר^[4].

ב-17 בינואר 2008, דיווחה מריל לינץ' על הפסד של 9.83 מיליארד דולר ברבעון הרביעי של שנת 2007, שנבע ממחיקות נכסים בהיקף של 16.7 מיליארד דולר כתוצאה ממשבר משכנתאות הסאב-פריים. ב-17 באפריל 2008, פרסמה מריל לינץ' על הפסד נקי של 1.97 מיליארד דולר ברבעון הראשון של שנת 2008. החברה הגיבה על ההפסדים באמצעות גיוסי הון ממכירות מניות בכורה, אך כלכלנים העריכו כי אסטרטגיה זו עשויה לסכן את דירוג האשראי של החברה ולהביא לעלייה בהוצאות המימון של החברה^[5]. ברבעון הרביעי של 2008, הפסיד הבנק 15 מיליארד דולר אך החליט בכל זאת לשלם לעובדים ומנהלים בכירים בונוסים בהיקף של 4 מיליארד דולר^[6][7].

בינואר 2009 רכש בנק אוף אמריקה את מריל לינץ בעסקת חילופי מניות בסך של כ-50 מיליארד דולר^[8].

בפברואר 2019, הודיע בנק אוף אמריקה כי הוא מבטל את המותג מריל לינץ' בחלק גדול מעסקיו^[9].

בשנת 2002, הסכימה מריל לינץ' לשלם 100 מיליון דולר בגין פרסום מחקרים מטעים של האנליסטים של החברה, בעיקר סיקור חיובי ומטעה על חברות בהם הבנק היה מעורב כמשקיע או כלקוח. כחלק מההסכם עם היועץ המשפטי של ניו יורק ורגולטורים אחרים בתחום ניירות ערך של המדינה, מריל לינץ' הסכימה להגדיל את השקיפות של המחקר האנליסטי ולפעול לניתוק המחקר מבנקאות ההשקעות^[10].

בין השנים 1999-2001, במהלך בועת הדוט-קום, הנרי בלודג'ט, אנליסט ידוע במריל לינץ', ועמיתיו לעגו לחברות שעליהן המליצו בפומבי למשקיעים. תכתובת הדואר האלקטרוני שלהם חשפה כי בנקאי ההשקעות של מריל מילאו תפקיד מרכזי בכך שחברות מסוימות קיבלו המלצות חמות מהאנליסטים של הבנק. החברות האלה היו לקוחות של מריל, או לקוחות פוטנציאליים שאחריהם חיזרו בנקאי ההשקעות. לדוגמה, באחד מהמסרים כתב בלודג'ט על חברת האינטרנט אינפוספייס, שאת מניותיה המליץ לציבור לקנות, כי היא "חתיכת זבל". במזכר מ-1999 כתב בלודג'ט כי 85% מזמנו מוקדש לפעילות בנקאות השקעות ורק 15% למחקר^[11]. "מדי יום אני מקבל טלפונים מבנקאים שאינני מכיר, המציגים הזדמנויות מעניינות", כתב. בשנת 2003 הוא הואשם בהונאת ניירות ערך על ידי רשות ניירות ערך בארצות הברית. הוא שילם 4 מיליון דולר קנס ונאסר עליו לסחור בניירות ערך^[12].

באפריל 2004 שילם מריל לינץ' פיצויים של 2.2 מיליון דולר לברוקרית לשעבר שהוטרדה מינית. לדבריה נתקלה בהטרדות מיניות חוזרות מגברים שעבדו במשרד, שאחד מהם היה הממונה עליה. בנוסף, טענה להפליה בקידומה ובשכרה^[13].

במרץ 2009, דיווח הבנק כי חשף אי סדרים במסחר במט"ח ובנגזרים. פעילותו של סוחר בבנק בשם אלכסיס סטנפורס, שהושעה לאחר שנחשד בגרימת הפסד אפשרי של 400 מיליון דולר, אך למרות זאת קיבל בשנה שעברה בונוס לאחר שהציג כביכול רווחים בסך 120 מיליון. וכן, סוחרים אחרים שהימרו במאות מיליוני דולרים בשוקי הנגזרים. פעולות המסחר הלא תקינות לא דווחו על ידי מריל לינץ', ונחשפו רק לאחר שפרשיית תשלום הבונוסים לבכירי מריל לינץ' החלה להיחקר^[14].

ביוני 2016 הודה מריל לינץ' כי פעל באופן בלתי תקין בכל הנוגע ליתרות הנזילות שלו, ושהחזיק יתרות נזילות בהיקפים נמוכים מכפי שהיה צריך. מריל לינץ' שילם לרשויות האמריקאיות קנס של 415 מיליון דולר^[15].

באוגוסט 2013, הסכימה מריל לינץ' לשלם 160 מיליון דולר כדי ליישב תביעה שטענה כי הבנק הפלה על רקע גזעי. אחרי שהתביעה עברה שני ערעורים בבית המשפט העליון של ארצות הברית. ברוקר לשעבר תבע את הבנק ב-2005 בטענה כי העביר עובדים שחורים לתפקידים פקידותיים והעביר חשבונות מכניסים לברוקרים לבנים. התביעה הייצוגית הוגשה בשמם של 700 ברוקרים שחורים שעבדו בבנק. הפיצויים יהיו הגדולים ביותר שהוענקו אי פעם בתביעת אפליה גזעית נגד מעסיק אמריקאי^[16]. באותו חודש מתמחה בן 21 במשרדי הבנק בלונדון, נמצא ללא רוח חיים בדירתו, לאחר שככל הנראה העומס הכריע אותו^[17].

בשנת 2004 הורשעו ארבעה בנקאי השקעות ממריל לינץ' באשמת קשירת קשר והונאה בפרשת אנרון^[18]. זה היה המקרה היחיד בחקירת אנרון שבו הועמד לדין פלילי גורם מהבנקים ומשרדי ניירות ערך שסייעו לכאורה לאנרון לבצע את השערוריות החשבונאיות שלה (מנהלי אנרון עצמם נידונו לתקופות מאסר ממושכות)^[19][20].

המקרה נסב על עסקה מ-1999 שכללה את מריל לינץ', אנרון ומכירת כמה דוברות המייצרות חשמל מול חופי ניגריה. האישומים טענו כי מכירת הדוברת מחברת בת של אנרון למריל לינץ' הייתה מזויפת ואפשרה לאנרון לרשום באופן בלתי חוקי כ-12 מיליון דולר ברווח לפני מס, כשלמעשה לא הייתה מכירה ממשית ולא היה רווח אמיתי. ארבעה בכירי מריל לשעבר ושני מנהלי אנרון לשעבר בדרג הביניים, הואשמו בקשירת קשר והונאה^[21]. מנהלי מריל לינץ' הורשעו, אך באופן יוצא דופן, לכל שלושת אלה שהגישו ערעור לאחר מכן, בטלו האשמותיהם על ידי בית המשפט לערעורים בניו אורלינס, שכינה את ההרשעה בקשירת קשר והונאה "פגומה". מריל לינץ' הגיעה להסדר משלה, פיטרה בנקאים והסכימה לפיקוח חיצוני על עסקאות המימון שלה. זה גם הסדיר את אישומי ההונאה האזרחית שהוגשה על ידי רשות ניירות ערך בארצות הברית, מבלי להודות או להכחיש אשמה^[22][23].

עד שנת 1985 לא עשתה מריל לינץ' עסקים בישראל ונמנתה על ידי בני ברית כמשתתפת בחרם הערבי על ישראל^[24]. בסוף 1985 הביעה מריל לינץ' לראשונה התעניינות בהשקעה בישראל ולצורך כך ביקרה בישראל נציגת החברה, סוניה כהן^[25]. לקראת סוף שנת 1986 הקימה מריל לינץ שותפות עם קונצרן כלל למימון השקעות בחברות ישראליות^[26].

בשנת 1997 נבחר הבנק כיועץ להליך הפרטת חברת בזק. תפקידו היה לאתר מחוץ לישראל רוכשים פוטנציאליים לחברה^[27].

בשנות ה-90 שימש "IBI בית השקעות" כנציג הבנק בישראל^[28].

בשנת 2000 הקימה חטיבת ניהול כספים בישראל^[29].

בדצמבר 2008 התקבל הבנק כחבר הבורסה לניירות ערך בתל אביב^[30].

בדצמבר 2011, העיתון הכלכלי "פייננשל טיימס" דירג את הסניף הישראלי של מריל לינץ' במקום הראשון במיזוגים ורכישות בישראל, על רקע 5 עסקאות בשווי של כ-10 מיליארד דולר שביצע במהלך 2010^[31].

מדיה וקבצים בנושא מריל לינץ' בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מריל לינץ' (באנגלית)
• יהודה שויצר, שלושה בנקאים לשעבר במריל לינץ' הסגירו עצמם ויעמדו למשפט על חלקם בפרשת אנרון, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2003
• סוכנויות הידיעות, סך משכורותיהם של עשרת המנהלים הבכירים במריל לינץ' ב-2008 - 209 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 4 במרץ 2009

• מריל לינץ', ברשת החברתית אקס (טוויטר)