מריה סיבילה מריאן (גרמנית: Maria Sibylla Merian; 2 באפריל1647 – 13 בינואר1717) הייתה מאיירת, חוקרת טבע, ואנטומולוגיתגרמנייה. נחשבת כאחת האנטומולוגיות הראשונות באירופה שצפתה ותיעדה את מחזור החיים של חרקים חיים. היא ידועה גם בעיקר בזכות תצפיותיה על הצמחים ובעלי החיים של סורינאם וחקר שלבי המטמורפוזה של חרקים. בימי חייה פרסמה את תצפיותיה על צמחים וחרקים בחמישה ספרים[1]. מריאן נחשבת פורצת דרך גם בכך שהפליגה מאירופה לסורינאם בליווי בתה בלבד, לצורך מחקר.
קורות חיים
מריה סיבילה מריאן נולדה בפרנקפורט למתיו מריאן (הזקן), שהיה צייר, חרט ומוציא לאור השווייצרי. אמה, יוהנה סיבילה היין, הייתה אשתו השנייה של אביה. אביה נפטר ב־1650 ושנה לאחר מכן, אמה התחתנה עם צייר הטבע יאקוב מראל. מראל עודד את מריאן לצייר ולרשום[2]. מריאן למדה ציור תחת חסותו של מראל בבית המשפחה בפרנקפורט. היא אספה חרקים וחיות קטנות נוספות לאיורים של מראל. בגיל 13 ציירה את הדימויים הראשונים של חרקים וצמחים, ואף החלה את אוסף הזחלים שלה. היא חקרה את הפיכתם של זחלים לפרפרים ותיארה את חקירותיה[3][4].
נירנברג
במאי 1665 נישאה מריאן לתלמיד של מראל, יוהאן אנדריאס גראף מנירנברג. בינואר 1668 ילדה מריאן את יוהנה הלנה, והמשפחה עברה לנירנברג בשנת 1670, עיר הולדתו של גראף. היא המשיכה לאסוף, לגדל ולתעד חרקים והחלה ללמד ציור ורקמה נשים צעירות ממשפחות עשירות[5]. היא הראשונה שהכינה דוגמאות רקמה המיועדות לנשים[6].
ב־1675 נכללה מריאן באוסף ביוגרפיות של אמנים גרמנים והולנדים, Teutsche Academie (אנ'), שערך יואכים פון סנדררט[7]. מעבר לרישום היא עסקה גם בתחריט. ספרה הראשון ,"ספר הפרחים החדש", היה ספר מודלים לרקמה וציור של פרחים עבור תלמידותיה[8]. בשנת 1678, היא ילדה את הבת השנייה דורותיאה מריה, שלימים עסקה גם היא בציור[9].
בשנת 1679 היא פרסמה את עבודת המחקר הראשונה על חרקים, Metamorphosis insectorum Surinamensium, שכללה שלושה ספרים[5] המתארים מטמורפוזה של חרקים שכללו את מעגל החיים של החרק, סביבת החיים והתזונה שלו[10].
הולנד
בשנות השלושים המאוחרות לחייה הצטרפה מריאן לקבוצה פרוטסטנטית, Labadists, וחזרה עם לחיות עם אמה, יחד עם שתי בנותיה בפרנקפורט. בעלה ניסה לשכנע אותה לחזור לחיות איתו בנירנברג, אך היא לא חזרה והוא הגיש בקשה לגירושים[5]. בגיל 38 מריאן עברה לגור עם משפחתה בטירת וולתה בפריסלד הולנד. בעלי הטירה אפשרו למאמינים מקבוצת ה- Labadists לחיות בטירה. בטירת וולתה היו דגימות של פרפרים מסורינם שהיו גדולים וצבעוניים יותר מהפרפרים שראתה באירופה. הם סיקרנו מאוד את מיראן והיא קיוותה לנסוע לקולניות ההולנדיות לתעד זוחלים[11]. מריאן ובנותיה עברו לאמסטרדם והיא התפרנסה מרישום של אובייקטים עבור משפחות עשירות[12].
הבוטנאי ההולנדי, קספר קומאליין, וחוקרי טבע אחרים סייעו למריאן להגשים את תוכניתה ולנסוע לסורינם. ביולי 1699 היא הפליגה לסורינם עם בנותיה. לא היו לה את המשאבים למסע ולכן היא מכרה את חלק מעבודותיה ולקחה הלוואה מניקולס וויטסן, שהיה ראש עיריית אמסטרדם, איש עסקים ובעל אוסף חרקים ופרפרים. הנסיעה של נשים לבדן לחקור ולצייר חרקים וצמחים הייתה מאוד יוצאת דופן באותה התקופה[11][13].
סורינאם והולנד
מריאן הגיעה לסורינאם בספטמבר 1699 ושהתה שם במשך שנתיים. היא ציירה חרקים, ציפורים, זוחלים ודו-חי, וצמחים מקומיים ותיעדה את השמות המקומיים של הצמחים ואת השימושים בהם. במהלך שהותה היא תיעדה וחקרה 60 סוגי צמחים ו- 90 מינים של חיות. היא המשיכה בתיעוד של פרפראים ותארה ברישום וטקסט את כל שלבי ההתפתחות שלהם[12]. לאחר כשנתיים המשפחה חזרה לאמסטרדם כשמריאן חשה שבריאותה מתערערת. עם חזרתה היא פרסמה את "מטמורפוזה של חרקים בסורינאם". ספר זה חשף בפעם הראשונה את המגוון המדהים של יער הגשם[13]. הספר היה גדול ממדים והציג את החרקים בגודל מלא עם הסברים על כל שלב בהתפתחות. חדשנותו של הספר הייתה באיורים המדויקים שלא היה להם, עד אז, תקדים בעולם המדעי[דרוש מקור][מפני ש...][12].
ב־1701 מריאן נאלצה לחזוק לרפובליקה ההולנדית לאחר שחלתה במלריה. שם, היא פתחה חנות ומכרה דגימות ותחריטים צמחים ובעלי חיים מסורינם[2]. בשנת 1705, היא פרסמה ספר Metamorphosis Insectorum Surinamensium על חרקים של סורינאם[8].
1715 מריאן סבלה משבץ מוחי. אף על פי שהייתה משותקת חלקית היא המשיכה בעבודתה. מריה סיביליה מריאן נפטרה באמסטרדם ב-13 בינואר 1717 ונקברה כעבור ארבעה ימים.
היחס לעבודותיה לאחר מותה
לאחר מותה של מריה סיבילה, רכש רוברט ארסקין [Robert Erskine] הרופא הסקוטי של הצאר הרוסי פיוטר הגדול ממשפחתה את היומן שכתבה מ-1660 ועד 1713,[6]הוא שמר אותו לעצמו ורק לאחר מותו היה יכול הצאר לעיין בו. 50 מציורי המים של מריה סיבילה, כנראה כולם משנותיה בנירנברג תלויים כיום בטירת רוזנבורג [Rosenborg] בדנמרק. האוסף נמצא ברשות משפחת המלוכה הדנית מאז 1696. לפחות שני אוספים שלה הוצגו באנגליה כמה שנים לפני מותה. חלקים מהאוספים היוו בסיס לאוסף של המוזיאון הבריטי, חלק נוסף נרכש על ידי משפחת המלוכה הבריטית.
במאה שלאחר מותה של מריה סיבילה היא הייתה אחת מהאמנים המועתקים ביותר. במאה שלאחריה נטורליסטים מקצועיים וחובבניים בכוונה להרוס,[6] התחילו להציג ציורים שבהם צבעו לא נכון חלקים בהעתקי הפלטות שלה, הם הטילו ספק באמינות העבודה שלה וככה הרסו את שמה הטוב, עד שכמעט נשכחה. במאתים השנה האחרונות יש תחייה בהכרה והוקרה האירופאית במחקריה. בין 1974 ו-1982 יצאו לאור 3 סדרות ספרים הכוללים את יצירותיה. דמותה מופיעה כעת על כסף גרמני.
משנות העשרה של חייה דרך שנים של מחקרי חרקים וחיות, מחקרים בעלי ערך רב, ומסעותיה לדרום אמריקה חייה היו מערבולת של פעילות. ספריה מקוריים לחלוטין, ואף על פי שסגנון אמנותה היה בסגנון של דירר [Durer] ביצירותיו שלו אף פעם לא הייתה גישה מדעית. יצירותיה שימשו כדוגמה לאיור לדורות של מדענים[דרוש מקור]. אל לנו לשכוח שהאשה רבת הכישרונות וההרפתקנית הזו התפרנסה כמורה לאמנות ורקמה[6].
^ 1234Sharon D. Valiant, ART, SCIENCE,NEEDLEWORK The Work of Maria Sibylla Merian, PIECEWORK ,All This By Hand II number 2, Interweave, March/April 1994, עמ' 34-45
_by_Maria_Sibylla_Merian.jpg)
