PROFILPELAJAR.COM

מקדש קשווה
ಚೆನ್ನಕೇಶವ ದೇವಸ್ಥಾನ
	מקדש קשווה
	מקדש קשווה
אתר מורשת עולמית
	מכלולי ההויסלה הקדושים
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 1, 2 ו-4
שטח האתר	18.8 דונם
שטח אזור החיץ	422.3 דונם
חלק מתוך	מכלולי ההויסלה הקדושים
מידע כללי
סוג	מקדש
על שם	וישנו
מיקום	סומנאתפורה (אנ')
מדינה	הודו
זרם	הינדואיזם
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1258
סגנון אדריכלי	אדריכלות הויסלה (אנ')
קואורדינטות	12°16′32″N 76°52′54″E / 12.275692°N 76.881653°E
	(למפת הודו רגילה) ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית; של סין; נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ; בנגל; הים; הערבי; האוקיינוס ההודי מקדש קשווה

מקדש קשווה המכונה גם מקדש צ'נאקשווה (בקאנדה: ಚೆನ್ನಕೇಶವ ದೇವಸ್ಥಾನ) הוא מקדש הינדי מזרם הווישנויזם על גדות הנהר קאוורי (אנ') בסומנאתפורה (אנ') שבמדינת קרנאטקה שבהודו. המקדש נחנך בשנת 1258 לספירה על ידי סומנתה דנדנאיאקה, מצביא של נרסימהה השלישי, קיסר אימפריית הויסלה (אנ'). הוא ממוקם 38 קילומטרים מזרחית לעיר מייסור.^[2]^[א]

המקדש המעוטר הוא דוגמה של אדריכלות הויסלה (אנ'). המקדש תחום בחצר עם מסדרון עמודים של מקדשים קטנים (פגומים). המקדש הראשי במרכז נמצא על במה גבוהה בצורת כוכב עם שלושה קודש קודשים סימטריים (גרבה-גרייה (אנ')), הממוקמים בריבוע המכוון לאורך הצירים מזרח–מערב וצפון–דרום.^[5] קודש הקודשים המערבי היה עבור פסל של קשווה (חסר), קודש הקודשים הצפוני של ג'נרדהאנה וקודש הקודשים הדרומי של וונוגופאלה, כל צורותיו של וישנו. שלושת קודש הקודשים חולקים אולם קהילתי משותף (סבהה-מנדאפה) עם עמודים רבים. הקירות החיצוניים, הקירות הפנימיים, העמודים ותקרת המקדש מגולפים בצורה מורכבת באיקונוגרפיה תאולוגית של ההינדואיזם ומציגים אפריזים נרחבים של טקסטים הינדיים כמו הראמאיאנה (החלק הדרומי), המהאבהארטה (החלק הצפוני) והבהאגווטה פוראנה. (החלק המערבי של המקדש הראשי).^[3]

מקדש קשווה, קובע ג'ורג' מיטשל (George Michell), מייצג את שיא ההתפתחות בסגנון מקדש הויסלה, ועם זאת הוא גם ייחודי במובנים רבים.^[6]

בשל האדריכלות יוצאת דופן, הפסלים ההיפר-ריאליסטיים וגילופי אבן, נוסף מקדש זה, יחד עם מקדש צ'נאקשווה בבלור (אנ') ומקדש הויסלשוורה בהלבידו (אנ') לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו, בשם "מכלולי ההויסלה הקדושים", ב-17 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.^[7]

היסטוריה

העיירה סומנאתפורה נוסדה במאה ה-13 על ידי מצביא בשם סומנאתה (סומיה דנדנאיאקה בכמה כתובות). הוא פעל עבור נרסימהה השלישי, קיסר אימפריית הויסלה (אנ').^[8] סומנאתה יצר אגראהרם (אנ'),^[ב] חלקת קרקע המוענקת לברהמינים ומשאבים מוקדשים לבנייה ולתחזוקה של מקדשים בה.^[8] העיירה (פּוּרָה) נודעה על שם הפטרון, בשם סומנאתה-פורה. המיקום נקרא גם על ידי איות חלופי, כגון סומנאתפור.^[6]

באמצע היישוב החדש, בנה סומנאתה את מקדש קשווה וקידש אותו בשנת 1258 לספירה.^[4]^[א] זה היה מקדש ממסורת הווישנויזם. בנוסף למקדש זה, קידש סומנאתה את מסורת השיוויזם הקשורה במקדש פנצ'לינגה (מילולית, "מקדש חמש הלינגאם") בפינה המזרחית-צפון-מזרחית של מענק הקרקע. הוא גם בנה חומת מבצר מסביב לשטח, אך אלה כיום הם הריסות.^[4]^[8] על פי הכתובות והעדויות הטקסטואליות, סומנאתה בנה בנוסף את מקדשי פוראהרה, נרסימהשוורה, מוראהרה, לקשמינרסימהה ויוגאנראיאנה בסגנון הויסלה באזור, אך כל המקדשים הללו מלבד לקשמינרסימהה נעלמו, לאחר שמלחמות בין הממלכות ההינדיות והסולטאנים המוסלמיים הרסו את אזור. גם מקדש לקשמינרסימהה הרוס. משאר המקדשים שנעלמו, תמונת קודש הקודשים של מקדש יוגאנראיאנה ידועה רק מיצירות אמנות ששרדו, אבל גם הם במצב פגום.^[4]^[9]

גם מקדש קשווה ניזוק קשות, על פי כתובות מהמאה ה-15. הוא תוקן במאה ה-16 עם תמיכה כספית ומענקים על ידי קיסרי אימפריית ויג'איאנגר.^[4] על התיקונים מעידים הצבע השונה של האבנים ואיכות העבודה בבמה ובחלקים מהמגדל והבמה הצפוניים של המקדש הראשי. המקדש המתוקן ניזוק במאה ה-19, ולאחר מכן תוקן שוב בתחילת המאה ה-20 על ידי ממשלת מייסור בעידן הקולוניאלי.^[4]

מקדש קשווה הוא אחד מכ-1,500 מקדשים הינדים וג'יינים שנבנו על ידי קיסרי אימפריית הויסלה (אנ') בחלקים שונים של ממלכתם. מקדשי הויסלה האחרים שנחקרו היטב כוללים את אלה בבלור (אנ') ובהלבידו (אנ').^[1]

המקדש נהרס במהלך התקפות מוסלמיות בממלכות הויסלה. המתקפה הראשונה הייתה על ידי מאליק קפור, המצביא של עלאא א-דין אל-ח'לג'י ב-1311 וב-1326 הרס מוחמד אבן טוגלאק את המבנים שנותרו.^[10] חלקים מסוימים של המקדשים שוחזרו על ידי קיסרי אימפריית ויג'איאנגר ומאוחר יותר על ידי מלכים משושלת ואדיאר (אנ') של מייסור.^[11]

כתובות

כמה מהתאריכים והנסיבות ההיסטוריים המשמעותיים סביב מקדש קשווה כתובים על שמונה לוחות אבן בחלקים שונים של דרום הודו.^[4] ארבע מהכתובות נמצאות על לוחות אבן סבון בפתח המקדש. שתי כתובות נמצאות בתקרות הבמה המקיפה את המקדש, האחת ליד הפינה הדרום-מזרחית והשנייה בפינה הצפונית-מערבית. כתובת נוספת נמצאת ליד מקדש האריהראשוורה (אנ') על גדות הנהר טונגאבהדרה (אנ'). הכתובת השמינית נמצאת במקדש שיווה בשולי מענק הקרקע המקורי, מקדש פנצ'לינגה.^[4] רוב הכתובות הללו מאשרות שהמקדש פעל בערך באמצע המאה ה-13. שתי כתובות, אחת מתוארכת לשנת 1497 לספירה ואחרת לשנת 1550 לספירה מתארות את הנזק והתיקונים שנעשו במקדש זה.^[4]

במקדש יש כתובות קטנות רבות שהן או הלוגו של גילדות הבונים או שמו של האומן שגילף את הגוש, העמוד או יצירות האמנות.^[4]

תיאור

קשווה, ונוגופאלה וג'נרדהאנה הם שמות המצויים בבהגווד גיטא, כולם בהקשר של קרישנה. פירוש המונח צ'נאקשווה הוא "קשווה נאה". מקדש הקשווה בסומנאתפורה הוא מקדש של מסורת הווישנויזם בתוך ההינדואיזם, ואחד ממקדשי קשווה רבים שנבנו במאה ה-13 או לפני כן בחלקים שונים של הודו, וכן בבלור בשנת 1117 לספירה, כ-170 קילומטרים ממקדש קשווה.

סטמב (עמוד) לפני שער המקדש (משמאל); הנוף של המקדש מהמנדאפה עם סלעי הכתובת.

מקדש קשווה בסומנאתפורה פונה מזרחה והוא תחום בחצר מוקפת חומה עם שער מרכזי (מהדווארה).^[4] מחוץ לחומות שלפני השער ניצב עמוד גבוה (סטמב), שפעם היה עליו פסל גארודה, שאיננו יותר. בתוך השער, משמאל אבני כתובות עומדות אנכיות. לאבנים אלו יש צורה של אבני הגיבור, כאשר החלק העליון מעוטר באיקונוגרפיה הינדית וכן תבליטים מיניאטוריים של קשווה, ונוגופאלה וג'נרדהאנה. הכתובת היא בקאנדה עתיקה. המנדאפה בכניסה הקטנה נתמכת על ידי עמודי אבן סבון מגולפים במחרטה.^[5] המקדש מגולף בשיסט כלוריטי, הידוע יותר בשם אבן סבון בצבע ירוק-אפור, רך במחצבה אך מתקשה כאשר הוא נחשף לאוויר. סלע זה לא זמין מקומית ובטח יובא מחלק אחר של דרום הודו. הוא אפשר לאומנים לעצב ולגלף פרטים מורכבים עבור יצירות האמנות.^[12]^[13]

למקדש יש חצר ציבורית פתוחה גדולה המוקפת במתחם החומה, ובמרכזו המקדש הראשי בעל שלושה מגדלים. קיר החצר ממסגר מרפסת מלבנית ומערך של מקדשים קטנים.^[6]

אדריכלות

השורה הצפונית והדרומית של מקדשים קטנים בתוך מסדרון חצר העמודים מורכבת משמונה עשר מקדשים יחידים ומקדש כפול מחובר כל אחת. המקדש הכפול נמצא בפינות הצפון-מערביות והדרום-מערביות של החצר. השורה המערבית מורכבת מארבעה עשר מקדשים קטנים, ואילו השורה המזרחית מורכבת משמונה מקדשים קטנים בודדים ושני מקדשים מחוברים-כפולים. בסך הכל, מקדש קשווה מורכב מ-58 מקדשים קטנים, ארבעה מקדשים כפולים-מחוברים, שניים קרוב לכניסה והמקדש המרכזי המרכזי. 64 מקדשי המסדרון כללו פעם אלוהויות ודיות ופוראניות (אנ') וחדרים לצליינים. הפסלים במקדשים הקטנים יותר הושחתו, איבריהם נשברו או נהרסו. חלק מהחתיכות השבורות שנמצאו נמצאות בערימה בתוך המקדש. האוסף כולל פסלי ג'אינה בתנוחת קיוטסרגה (אנ') וכן פסלים הינדים רבים. על התקרה של מערך המקדשים הדרומי יש גילופים על התקרה, במערבית אין, ובמקום זאת יש כתובת הקשורה לתיקון מתקופת אימפריית ויג'איאנגר. גם המערך הצפוני חסר ברובו כל עבודת אמנות תקרה מלבד ליד המדרגות באמצע, בעוד המערך המזרחי מציג את סימני הנזק והשיקום הגדולים ביותר כאשר ברוב המקדשים הקטנים חסרים עבודות האומנות למעט סימנים לתשתית שלהם.^[4]

המקדש הראשי בנוי על ג'אגטי (אנ') (מילולית, במה עולמית), המסמל במה ארצית. גובהו כמטר, והוא בצורת כוכב ובקצהו המזרחי יש מדרגות אבן המאפשרות למבקר לטפס אליו. ליד המדרגות, מכל צד יש שני מקדשי דוורפאלה (אנ') (שומר) אך אלה ניזוקו.^[14]

במת הג'אגטי המוגבהת סובבת סביב המקדש הראשי עם מרחב הליכה רחב. שנועדה למבקר ללכת ולצפות ביצירות האמנות עם כיוון השעון תוך השלמת ההקפה של שלושת קודש הקודשים, פולחן המכונה "פראדקשינה^[ג]-פאתה^[ד]". המאמין אמור ללכת בכיוון השעון כדי לקרוא בצורה ציורית את אגדות הראמאיאנה, המהאבהארטה והבהאגווטה פוראנה ברצף הנכון.^[3] הצד המזרחי של הבמה מלבני, בעוד שהשטח שמתחת לווימאנה (אנ')^[ה] (מגדל המקדש) משקף את צורת הכוכב המחודד של המגדל, עם תשעה חודים בכל צד ושני חודים מקשרים (בסך הכל 29). פיל אבן עמד במקור בכל קצה כוכב של הרציף, אך רק 11 מתוך 15 המקוריים שרדו במצב פגום. בצידי צד הכוכב ובמקום שבו שני כוכבים של במת הג'אגטי נפגשים היו 14 תבליטים בגודל בינוני כנראה של נאגה ו-58 תבליטים של יאקשות^[ו] אבל כל זה חסר כעת. בשטח המקדש מאוחסנים 7 מהחתיכות השבורות שנמצאו בתחילת המאה ה-20.^[4]

הבמה נראית מרחוק כחמש ערימות מהעיצוב המוקפד. ממפלס הג'אגטי, ישנן ארבע מדרגות אבן המובילות את המאמין אל תוך סבהה מנדאפה של המקדש. האולם נראה מלבני, אך מורכב משני ריבועים מאוחים וממלבן. ריבוע קטן נמצא בכניסה, הריבוע הגדול ביותר באמצע, ומלבן הפונה לשלושת קודש הקודשים (גרבה-גרייה), כולם נתמכים על ידי עמודים מגולפים בצורה מורכבת. האולם המרכזי נפתח לכל קודש קודשים דרך פוג'ה מנדאפה בצורת ריבוע קטן. שלושת קודש הקודשים מאכלסים את קשווה (הפסל אבד), ונוגופאלה וג'נרדהאנה. מעל כל אחד מהקודשים הללו מתנשא המגדל בצורת כוכב עם 16 חודים בסגנון צפון הודו (שיקארה (אנ')).^[6]

קירות חיצוניים: המפלסים הנמוכים

הקיר החיצוני של המקדש הראשי מורכב מרצועות אופקיות מקבילות של יצירות אמנות מגולפות מעל הבמה המקיפה. יש לו שלושה חלקים עיקריים, רצועת התחתונה, רצועת הקיר והרצועה העליונה. הרצועה הנמוכה ביותר בקטע הנמוך היא בגובה של כ-6 סנטימטרים ומראה שורה של פילים צועדים ברובם שמאלה בכיוון השעון שהמאמין אמור ללכת. הפילים אינם עותקים מדויקים אחד של השני, אלא מראים ביטויים טבעיים שונים ומשחקיות של פילים. חלקם מראים פילים במלחמה, מטיחים אויבים; בעוד שאחרים מראים אותם מתגרים ברוכבים מלפנים. הרצועה מעל הפילים היא של סוסים עם רוכבים חמושים, המתארת צעדה צבאית. במקומות מסוימים, גמלים מחליפים סוסים, דבר המצביע על כך שההויסלה אימצו גמלים לצבאם. חלק מהמקומות מציגים גם סצנת קרב עם סוסים. במקומות שונים הוסיפו האומנים הומור על ידי הצבת גמדים וקופים שתומכים ברגל המוגבהת הקדמית של הסוסים.

הרצועה שמעל אפריזי הפרשים היא מגילת טבע. מוצגים בה פרחים, פירות, מדי פעם כמה טווסים וחיות בר. הרצועה שמעליה היא אפריז המיתולוגיה. גובהה כ-18 סנטימטרים, בסביבות 75 סנטימטרים מעל הבמה, והיא מתארת את האגדות והסיפורים הרוחניים שנמצאו בראמאיאנה (עד חזית 5), הפוראנות, במיוחד הבהאגווטה פוראנה (מחזית 6 עד 11) ולבסוף המהאבהארטה. ישנם לוחות רבים מסביב למקדש המספרים את האגדות והסיפורים ההינדיים השונים.

קירות חיצוניים: מפלסים עליונים

קירות המנדאפה

מעל הרצועה של המפלס התחתון עם אפריזים המתארים את האגדות ההינדיות יש רצועה של מקארות^[ח] מיתולוגיות (יצור המבוסס על מיזוג של בעלי חיים שונים) ולאחר מכן רצועת טווסים דקורטיביים. מעל רצועת הטווס של כמעט 200 גילופי תבליט יש שורות של חיים חילוניים של האנשים ותבליטי אלוהות בגודל קטן העוטף רק את חלק הסבהה מנדאפה (היכל הקהילה) של המקדש הראשי. רובם מושחתים ופגומים. חלקם קשים לזיהוי.

התבליטים הקשורים לאלוהויות הם בעיקר וישנו המוצג בהיבטים השונים שלו ובאווטארים שלו במסורת הווישנויזם, אך הם כוללים את שיווה ממסורת השיוויזם, דוות (אנ') ממסורת השאקטיזם וסוריה ממסורת הסאורה של ההינדואיזם. לדוגמה, מבין הלוחות כאשר נספרים בכיוון השעון מהכניסה, מספר 12 הוא של סאורה, מספר 23 הוא של דורגה בצורת מהישסורמרדיני שלה, מספר 25 עד מספר 28 הם של מסורת שיווה.

התבליטים המציגים את החיים המשותפים של האנשים כוללים סצנות חגיגיות, רקדנים במודרות שונות, מוזיקאים עם כלי נגינה מהמאה ה-13, זוגות בסצנות חיזור ומיניות, אימהות מיניקות תינוקות, ציידים ואנשי מקצוע אחרים עם חיות מחמד כגון כלבים, חיילים, יוגי, רישי (חכמים), יחידים בתנוחת נמסטה, זוגות מתפללים ואחרים. תבליטים אלה כוללים גם אפריזים רבים המציגים את סיפורם של פרהלדה (אנ'),^[ט] היראניאקשיפו (אנ')^[י] ונרסימהה (אנ'), אווטאר של וישנו.

קירות מגדל גרבה גרייה

במקרה של שלושת המגדלים, מעל רצועת הגילופים של הטווסים נמצאת שורה של תבליטי אלוהויות בגודל גדול יותר העוטפת את המקדש. ישנם כ-90 תבליטים המציגים בעיקר את וישנו עם לקשמי, כמו גם שאקטי, שיווה, ברהמה, סראסווטי, אינדרה, אינדראני (אנ'), קאמה (אנ'), ראטי (אנ') ואחרים. רובם גם מושחתים חלקית כמו אף שבור, גפיים קצוצות, תכשיטי אבן חתוכים ומראים צורות אחרות של נזק. חלקם קשים אפוא לזיהוי.

שישים התבליטים הראשונים ושישים האחרונים הם בעלי גימור ופרטים מעולים, בעוד שהפאנלים של שישים וחמישה (#61 עד #134) האמצעיים פחות מפורטים. חלק מהפאנלים חתומים למטה על ידי האמן.

טוראנות ומפלסים גבוהים יותר

לתבליטי הקיר הגדולים בשלושת מבני המגדל הזהים יש קשת (טוראנה) למסגרת התמונה. בצד המערבי יש קשתות שטוחות או גאומטריות פשוטות, בעוד שבצד הצפוני והדרומי יש נושאי טבע מגולפים בצורה מורכבת, כמו פירות תלויים, פרחים ומטפסים עמוסי פרחים. חלקם כוללים ניצנים ושלבי התפתחות טבעית בצמחים פורחים, בעוד שחלקם כוללים חיות בר כגון אריה במרכז. המגדל עצמו משלב יצירות אמנות מורכבות, בתוכנית המחליפה ריבועים מסתובבים עם פרחי לוטוס בני 16 עלי כותרת בצורת כוכב. כאשר המגדל מתרומם, שיקארות ביניים מכוסות בקאלאשות (אנ')^[י"א] (עציצים הנפוצים בטקסים הינדים).

כל שלושת המגדלים באותו גובה. התוכנית שלהם משתמשת בלוטוס עם הרחבה מוארכת, ארבעה סטים של צריחים נוי, מצטמצמים באופן קצבי בגובה ומכוסים על ידי קלאשה מאבן. הגילופים על המגדל כוללים רקדנים, גנדהרבות (אנ'),^[י"ב] יאקשות,^[ו] קירטימוקהות (אנ'),^[י"ג] פני אריות וחיות מיתולוגיות כמו מקארות.^[ח] החלק העליון של כל מגדל מעוצב כפרח לוטוס פורח הפוך. בראש המגדלים המקוריים היה לכל אחד קלאשה גדולה מאבן, אך אלה ניזוקו יחד עם הסוקנאסה (אנ'),^[י"ד] והמקדש היה בלעדיהם. שיקום אחרון החליף את הקלאשה הגדולה החסרה בקלאשה קטנה מבטון.

מנדאפה, נבארנגה

אל המקדש הראשי נכנסים מפתחו המזרחי. חסרה לו דלת, אבל הסקר הארכאולוגי של הודו המנהל את המקדש הוסיף דלת עץ למקדש. מעבר לדלת נמצא הנבארנגה^[ט"ו] עם תשעת הריבועים הרגילים שהוצעו בטקסטים הינדיים עתיקים על עיצוב מקדש. הפורמט המרובע נמתח על ידי מתן שלוש במות אנקאנות וג'אגלי עבור המאמינים המבקרים לישיבה. האדריכלים האירו את האולם על ידי שילוב מסך מחורר על הקיר. לפי קרישנה, הפריסה של שלושה פתחים בפנים ושתי גומחות שפסליהן חסרים כעת מעידה על כך שחלקו הפנימי של המקדש הזה תוכנן לפי ארכיטקטורת פנצ'איאטנה פוג'ה (אנ') שנמצאה במסורת סמרטה (אנ') ההינדית.

עמודים ותקרות

המנדאפה (האולם) נתמכת על ידי עמודים מגולפים על ידי מחרטה. העמודים, למעט שניים מהם, באותו גודל. לכולם, למעט ארבעה במרכז, יש חמישה עיצובים מתוך נושאים נפוצים מגובבים ברצף: דיסק, פעמון, סיר, גלגל ומטרייה. לארבעת העמודים המרובעים המרכזיים של הנבארנגה יש יאקשות^[ו] ומשענות, שניזוקו או נעלמו. שני העמודים ממזרח לכיכר המרכזית מעוצבים ככוכב בעל 32 חודים.

תקרת הנבארנגה מורכבת מ-16 ריבועים, תשעה בסבהה-מנדאפה, ושבעה הנותרים בהרחבה ליד הכניסה המזרחית. כל אלה מגולפים, כל אחד שונה, כל אחד עם מוטיבים מוטבעים של טבע וסמליות תאולוגיה הינדית. ביניהם נושא של עלי דקל, שלבים שונים של פתיחת לוטוס, הקשר הבלתי נגמר המסמל קארמה וסמסרה, אחד עם רקדנים, מוזיקאים, חיילים עם וישנו ושיווה עומדים בצורות שונות, מרישים במבנה הטנטרי של סרי צ'אקרה (אנ') ואחרים.

בין העמודים, התקרה בצורת כיפה ומעוטרת בצורה מורכבת. עיטורים אלה יכולים לכלול לוטוסים מרובי עלי כותרת, מוטיבים של ניצני בננה על בריכות מדורגות וקשרים דמויי נחש (אננטה) (המסמלים את הנצח). בתוך המקדש, לכל וימאנה^[ה] יש פרוזדור המחבר אותה למנדאפה (האולם) המלבנית הראשית.

גילופי קיר פנימיים

לנבארנגה יש אפריזים המציגים סצנות מהראמאיאנה ומהמהאבהארטה.^[3]

קודש הקודשים

מבין שלושת קודש הקודשים, היכל אחד מוקדש ל"קשווה", אך הפסל אינו קיים עוד. שני קודש הקודשים האחרים מכילים פסלים של ג'נרדהאנה וקרישנה בתור ונוגופאלה (כל שלושת הדמויות הן צורות של האל ההינדי וישנו).

ההיכל הדרומי

בכניסה הדרומית להיכל יש שתי דוורפאלות (אנ') (שומרים): בהדרה וסובהדרה. המשקוף מעל הכניסה מציג את ונוגופאלה. גילוף של בני הזוג לקשמי נראיאנה (אנ')^[ט"ז] מהמאה ה-13 מוצג בתנוחת יוגה של סוקהסאנה, איתו צ'אקרה (אנ')^[י"ז], שאנקה (אנ') (קונכייה), לוטוס וגאדה (אנ'). מעבר לסוקנאסה^[י"ד], נמצאות שתי דוורפאלות: ג'יאה וויג'איה (אנ'), בעוד שהמשקוף מציג וישנו יושב והחופה מראה וישנו רוקד. המידות של הגרבה גרייה הדרומית הן 2.4 על 2.4 מטרים, אבל היא כוללת גומחות לתוך הקיר ליותר מקום. גובה הפסל של קרישנה בקודש הקודשים הוא מטר וחצי. הוא עונד עגילים, שרשראות, צמידי זרוע, צמידים, טבעות לאצבעות, טבעות לבהונות, צמידי קרסול, חגורה וכתר משובץ. רגליו שלובות, ראשו כפוף מעט כשהוא מנגן בבנסורי (חליל) שהוא מחזיק בשתי ידיו. אצבעותיו נמצאות בעמדת נגינה, וכל היצורים - מבני אדם ועד פרות, אלים ועד אלות בתוך קודש הקודשים מתוארים כנטמעים במוזיקה האלוהית. כמה דמויות מוצגות אצות להאזין למוזיקה, בגדיהן נשמטים. מעל לבני הבית, הגופי (אנ')^[י"ח] והפרות מוצגים כמה רישי^[י"ט] (חכמים) שגם הם הלכו לאיבוד בעוצמת החוויה.

בשולי הטוראנה של הפסל (קשת למעלה) מגולפים עשרת האווטארים של וישנו ברצף: מטסיה, קורמה, וראהה, נרסימהה, ואמנה, פאראסורמה, ראמה, בלאראמה, הבודהה וקלקי.

קודש הקודשים הצפוני

גם בכניסה לקודש הקודשים הצפוני יש שתי דוורפאלות: בהדרה וסובהדרה. המשקוף מעל הכניסה מציג את ג'נרדהאנה בעוד שהחופה מציגה שוב את לקשמי נראיאנה. מעבר לסוקנאסה, המשקוף מציג לקשמי יושבת והחופה מציגה יוגהנארייאנה שעושה יוגה. בגרבה גריהה יש פסל בגובה 2 מטרים, שבו כן גארודה הוא בגובה חצי מטר, והפסל של ג'נרדהאנה בגובה 1.5 מטר. הוא עונד תכשיטים, ובשוליים של הטוראנה של דמותו מגולפים שוב עשרת האווטארים של וישנו.

קודש הקודשים המערבי

הכניסה להיכל המערבי דומה לקודש הקודשים הדרומי בגודלה וכוללת עיטורים. המשקוף מעל הכניסה מציג קשווה עומד ואילו החופה מציגה את גאג'אלקשמי (אנ'). לסוקנאסה, המשקוף מציג את ואיקונתה (אנ') נראיאנה (אנ') (המשכן של וישנו) יושב על אננטה והחופה מציגה וישנו בתנוחת יוגה של סוקהסאנה. לגרבה גרייה יש כן גארודה הוא בגובה חצי מטר אבל הפסל כבר לא קיים.

גלריה

תבליט קיר, חלונות מחוררים ואפריז יצוק
תקרה
עלים בתקרה
פרח נפתח בתקרה
תקרה, הקשר שלא נגמר
תקרה, סמליות וחיי חברה בתוך השוליים
מוזיקה במאה ה-13
קרישנה עם חליל
מוטיב ייחודי

לקריאה נוספת

Gerard Foekema, A Complete Guide to Hoysaḷa Temples, Abhinav Publications, 1996, ISBN 9788170173458

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקדש קשווה בוויקישיתוף

ביאורים

^ ¹ ² חלק מהמקורות מזכירים את שנת 1268 לספירה בהתבסס על כתובת שנמצאה במקדש שיווה סמוך, אך רוב החוקרים טוענים כי כתובת זו מתפרשת טוב יותר שהמקדש פעל בשנת 1268. כתובות אחרות מרמזות על 1258 לספירה ושנה זו מצויה במקורות מוסמכים.^[3]^[4]
^ מענק של אדמה והכנסה מלכותית ממנה, בדרך כלל על ידי מלך או משפחת אצולה בהודו, למטרות דתיות, במיוחד לברהמינים כדי להחזיק מקדשים בחלקת קרקע זו או באתר עלייה לרגל ולקיים את משפחותיהם.
^ הקפה עם כיוון השעון של ישויות קדושות, והנתיב שלאורכו זה מתבצע
^ "דקלומים" או דרכים לשיר את המנטרות.
^ ¹ ² שמו של המבנה מעל קודש הקודשים באדריכלות של דרום הודו
^ ¹ ² ³ הן, במיתולוגיה ההינדית, מגוון רחב של רוחות טבע, בדרך כלל מיטיבות, אבל לפעמים שובבות או גחמניות, הקשורות למים, פוריות, עצים, יער, אוצר ואזורי טבע בראשיתיים
^ מושג של הנאה, עונג ותשוקה
^ ¹ ² יצור ימי אגדי במיתולוגיה ההינדית.
^ מלך במיתולוגיה ההינדית. הוא ידוע במסירותו האיתנה לאלוהות המשמרת, וישנו.
^ מלך במיתולוגיה ההינדית שנלחם בווישנו
^ קישוט דמוי כד ממתכת שעליו מונח אגוז קוקוס
^ בהינדואיזם, הם נחשבים לאלים למחצה שמימיים המשמשים כמוזיקאים
^ שם של פרצוף מפלצת עז בולע עם ניבים ענקיים ופה פעור, נפוץ מאוד באיקונוגרפיה של אדריכלות המקדש ההינדית בהודו
^ ¹ ² מבנה מעוטר חיצוני מעל הכניסה לגרבה גרייה או למקדש הפנימי.
^ אולם מרובע מחולק לתשעה חללים על ידי 4 עמודים
^ ייצוג כפול של האלים ההינדיים וישנו, הידוע גם בשם נראיאנה, ובת זוגו, לקשמי
^ דיסקוס אלוהי, המיוחס לווישנו בכתבי הקודש ההינדיים.
^ בהינדואיזם בנות זוג ומאמינות של קרישנה
^ אנשים נאורים שהגיעו להישגים

הערות שוליים

^ ¹ ² Nomination Text
^ http://ignca.nic.in/kts_about.htm Keshava Temple, Somnathpura, Karnataka] (אורכב 23.10.2017 בארכיון Wayback Machine), Government of Karnataka, India
^ ¹ ² ³ ⁴ Kirsti Evans (1997). Epic Narratives in the Hoysaḷa Temples: The Rāmāyaṇa, Mahābhārata, and Bhāgavata Purāṇa in Haḷebīd, Belūr, and Amṛtapura. BRILL Academic. pp. 10–11. ISBN 90-04-10575-1.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ M.H. Krishna (1965), Annual report of the Mysore Archeological Department. University of Mysore
^ ¹ ² Margaret Prosser Allen (1991). Ornament in Indian Architecture. University of Delaware Press. p. 217. ISBN 978-0-87413-399-8.
^ ¹ ² ³ ⁴ George Michell (1977). The Hindu Temple: An Introduction to Its Meaning and Forms. University of Chicago Press. pp. 146–148. ISBN 978-0-226-53230-1.
^ A, Divya (18 בספטמבר 2023). "Karnataka's sacred ensembles of Hoysalas inscribed on UNESCO world heritage list". www.indianexpress.com. New Delhi: The Indian Express. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ HS Usharani (2012), Somanathapura temples and their oil requirements in epigraphs, Proceedings of the Indian History Congress, Vol. 73 (2012), pp. 486-489
^ Gerard Foekema (1996). A Complete Guide to Hoysaḷa Temples. Abhinav. pp. 16–17. ISBN 978-81-7017-345-8.
^ B. L. Rice (2001). Gazetteer of Mysore. Asian Educational Services. pp. 353–354. ISBN 978-81-206-0977-8.
^ "Chennakesava Temple Somanathapura - A Handy Photo Guide | Travel Hippies".
^ Roshen Dalal (2010). The Religions of India: A Concise Guide to Nine Major Faiths. Penguin Books. p. 193. ISBN 978-0-14-341517-6.
^ NEWMAN, R. (1988). "THE MATERIALS OF HOYSALA TEMPLES AND SCULPTURES: A PETROGRAPHIC CHARACTERIZATION". Archaeometry. Wiley-Blackwell. 30 (1): 120–131. doi:10.1111/j.1475-4754.1988.tb00440.x.
^ Alain Daniélou (2001). The Hindu Temple: Deification of Eroticism. Inner Traditions. pp. 46–49. ISBN 978-0-89281-854-9.

[1258or1268-5] ¹ ² חלק מהמקורות מזכירים את שנת 1268 לספירה בהתבסס על כתובת שנמצאה במקדש שיווה סמוך, אך רוב החוקרים טוענים כי כתובת זו מתפרשת טוב יותר שהמקדש פעל בשנת 1268. כתובות אחרות מרמזות על 1258 לספירה ושנה זו מצויה במקורות מוסמכים.^[3]^[4]

[10] מענק של אדמה והכנסה מלכותית ממנה, בדרך כלל על ידי מלך או משפחת אצולה בהודו, למטרות דתיות, במיוחד לברהמינים כדי להחזיק מקדשים בחלקת קרקע זו או באתר עלייה לרגל ולקיים את משפחותיהם.

[17] הקפה עם כיוון השעון של ישויות קדושות, והנתיב שלאורכו זה מתבצע

[18] "דקלומים" או דרכים לשיר את המנטרות.

[וימאנה-19] ¹ ² שמו של המבנה מעל קודש הקודשים באדריכלות של דרום הודו

[יאקשה-20] ¹ ² ³ הן, במיתולוגיה ההינדית, מגוון רחב של רוחות טבע, בדרך כלל מיטיבות, אבל לפעמים שובבות או גחמניות, הקשורות למים, פוריות, עצים, יער, אוצר ואזורי טבע בראשיתיים

[21] מושג של הנאה, עונג ותשוקה

[מקארה-22] ¹ ² יצור ימי אגדי במיתולוגיה ההינדית.

[23] מלך במיתולוגיה ההינדית. הוא ידוע במסירותו האיתנה לאלוהות המשמרת, וישנו.

[24] מלך במיתולוגיה ההינדית שנלחם בווישנו

[קלאשה-25] קישוט דמוי כד ממתכת שעליו מונח אגוז קוקוס

[26] בהינדואיזם, הם נחשבים לאלים למחצה שמימיים המשמשים כמוזיקאים

[27] שם של פרצוף מפלצת עז בולע עם ניבים ענקיים ופה פעור, נפוץ מאוד באיקונוגרפיה של אדריכלות המקדש ההינדית בהודו

[סוקנאסה-28] ¹ ² מבנה מעוטר חיצוני מעל הכניסה לגרבה גרייה או למקדש הפנימי.

[נבארנגה-29] אולם מרובע מחולק לתשעה חללים על ידי 4 עמודים

[30] ייצוג כפול של האלים ההינדיים וישנו, הידוע גם בשם נראיאנה, ובת זוגו, לקשמי

[31] דיסקוס אלוהי, המיוחס לווישנו בכתבי הקודש ההינדיים.

[32] בהינדואיזם בנות זוג ומאמינות של קרישנה

[33] אנשים נאורים שהגיעו להישגים

[Nomination-1] ¹ ² Nomination Text

[2] ttp://ignca.nic.in/kts_about.htm Keshava Temple, Somnathpura, Karnataka] (אורכב 23.10.2017 בארכיון Wayback Machine), Government of Karnataka, India

[Evans1997p11-3] ¹ ² ³ ⁴ Kirsti Evans (1997). Epic Narratives in the Hoysaḷa Temples: The Rāmāyaṇa, Mahābhārata, and Bhāgavata Purāṇa in Haḷebīd, Belūr, and Amṛtapura. BRILL Academic. pp. 10–11. ISBN 90-04-10575-1.

[Krishna-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ M.H. Krishna (1965), Annual report of the Mysore Archeological Department. University of Mysore

[Allen1991p217-6] ¹ ² Margaret Prosser Allen (1991). Ornament in Indian Architecture. University of Delaware Press. p. 217. ISBN 978-0-87413-399-8.

[Michell1977p146-7] ¹ ² ³ ⁴ George Michell (1977). The Hindu Temple: An Introduction to Its Meaning and Forms. University of Chicago Press. pp. 146–148. ISBN 978-0-226-53230-1.

[indianexpress1-8] A, Divya (18 בספטמבר 2023). "Karnataka's sacred ensembles of Hoysalas inscribed on UNESCO world heritage list". www.indianexpress.com. New Delhi: The Indian Express. {{cite web}}: (עזרה)

[Usharani486-9] ¹ ² ³ HS Usharani (2012), Somanathapura temples and their oil requirements in epigraphs, Proceedings of the Indian History Congress, Vol. 73 (2012), pp. 486-489

[Foekema1996p16-11] Gerard Foekema (1996). A Complete Guide to Hoysaḷa Temples. Abhinav. pp. 16–17. ISBN 978-81-7017-345-8.

[Rice2001p353-12] B. L. Rice (2001). Gazetteer of Mysore. Asian Educational Services. pp. 353–354. ISBN 978-81-206-0977-8.

[13] "Chennakesava Temple Somanathapura - A Handy Photo Guide | Travel Hippies".

[14] Roshen Dalal (2010). The Religions of India: A Concise Guide to Nine Major Faiths. Penguin Books. p. 193. ISBN 978-0-14-341517-6.

[15] NEWMAN, R. (1988). "THE MATERIALS OF HOYSALA TEMPLES AND SCULPTURES: A PETROGRAPHIC CHARACTERIZATION". Archaeometry. Wiley-Blackwell. 30 (1): 120–131. doi:10.1111/j.1475-4754.1988.tb00440.x.

[Daniélou2001p46-16] Alain Daniélou (2001). The Hindu Temple: Deification of Eroticism. Inner Traditions. pp. 46–49. ISBN 978-0-89281-854-9.

[1]

[2]

[א]

[5]

[3]

[6]

[7]

[8]

[ב]

[4]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[ג]

[ד]

[ה]

[ו]

[ז]

[ח]

[ט]

[י]

[י"א]

[י"ב]

[י"ג]

[י"ד]

[ט"ו]

[ט"ז]

[י"ז]

[י"ח]

[י"ט]

מקדש קשווה