PROFILPELAJAR.COM

מצפה הכוכבים על שם ו. פ. אנגלהרדט
Астрономическая обсерватория имени В. П. Энгельгардта
אתר מורשת עולמית
	מצפי הכוכבים האסטרונומיים של האוניברסיטה הפדרלית של קאזאן
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 2 ו-4
שטח האתר	186.8 דונם
שטח אזור החיץ	4,368.4 דונם
חלק מתוך	מצפי הכוכבים האסטרונומיים של האוניברסיטה הפדרלית של קאזאן
מידע כללי
סוג	מצפה כוכבים
על שם	וסילי אנגלהרדט
מיקום	טטרסטן
מדינה	רוסיה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	7 במרץ 1899 – 1901
תאריך פתיחה רשמי	1901
מידות
גובה מעל פני הים	92 מטר
קואורדינטות	55°50′23″N 48°48′45″E / 55.839722°N 48.8125°E
	אתר רשמי
	(למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני מצפה הכוכבים

מצפה הכוכבים על שם ו. פ. אנגלהרדט (ברוסית: Астрономическая обсерватория имени В. П. Энгельгардта) הוא מצפה כוכבים אסטרונומי השוכן 24 קילומטרים מערבית למרכז קאזאן בכפר אוקטיאברסקי (מצפה כוכבים) באזור זלנודולסק בטטרסטן שברוסיה, לא רחוק מגדות הנהר וולגה, בגובה 92 מטר מעל גובה פני הים. מאז 1903 הוא נקרא "מצפה הכוכבים אנגלהרדט". במבנה פועלים ארבע מחלקות מדעיות: מטאור, אסטרומטריה, אסטרומטריה צילומית וקבוצת עיצוב.

לא רחוק מהמצפה נבנה מתחם חינוכי ובידור מודרני, "הפלנטריום והאסטרופארק של קאזאן".

מצפה כוכבים זה ומצפה הכוכבים האסטרונומי של קאזאן, השוכן בקאזאן, הוכרזו יחד כאתר מורשת עולמית בשם "מצפי הכוכבים האסטרונומיים של האוניברסיטה הפדרלית של קאזאן" ב-16 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.^[1]

תיאור

המצפה כולל כמה מבנים:

בניין המנהלה הראשי – בניין אדמיניסטרטיבי אלגנטי בן שתי קומות בסגנון נאו-קלאסי מוקדם קרוב לשער. הוא נבנה בשנים 1899–1901 על ידי האדריכל נ. מלינובסקי. במקור היו בו ספרייה, חדרי מחשוב וסלון מְגוּרִים; כיום, הוא מאכלס את משרד המנהל, משרדי מנהלה, מעבדות, שירותי מחשוב ומשרדי צוות המחקר.
בניין המצפה עם ביתנים לטלסקופים שוברי-אור ומעגל המרידיאן – הוקם במקביל לבניין הראשי בשנים 1899–1901 בתכנון נ. מלינובסקי. זהו מבנה לבנים בן קומה אחת, שציר האורך שלו מכוון מזרח-מערב. בחלקו המרכזי יש שני אולמות מחשוב הממוקמים באופן סימטרי בצידי הכניסה הראשית. במערב יש מגדל סמוך לטלסקופ אנגלהרדט על המעמד המשווני בגודל 12 אינץ', ובמזרח יש את ביתן מעגל המרידיאן. האורך הכולל הוא 40 מטרים. גובה המגדל לראש הכיפה 11 מטרים, החלק המרכזי בגובה 6 מטרים ואולם מרידיאן בגובה 7 מטרים. הכניסה הראשית ממוקמת במיקום מרכזי, נפתחת בדלתות כפולות לצפון ולדרום.
ביתן ההליומטר – ביתן לבנים עגול בקוטר 3.6 מטרים עם כיפה כדורית מסתובבת ובו שוכן ההליומטר (אנ') היחיד הפעיל בעולם.
הספרייה – בניין הספרייה ממוקם בצד המזרחי של קרחת התצפית המרכזית. בניין האבן עם העמודים נבנה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. זהו בניין חד-קומתי מרובע.

היסטוריה

המצפה נוסד על ידי דמיטרי דוביאגו (אנ') במימון שהעניק האסטרונום הרוסי וסילי אנגלהרדט (אנ'), ושצויד במכשור שאנגלהרדט העביר לאוניברסיטת קאזאן ב-1897. הסיבה להקמת המצפה הייתה חוסר הנוחות בתצפית בכוכבים במרכז העיר בשל זיהום אור. בקיץ 1898, לאחר שאנגלהרדט מסר את מכשיריו (טלסקופים ושעונים שונים), אושרה בקשתו של דוביאגו לשחרור כספים והקצאת קרקע לבניית המצפה. אבן היסוד למבני המצפה הונחה ב-7 במרץ 1899.

עיצוב אולם המרידיאן אפשר להשוות במהירות את הטמפרטורות החיצוניות והפנימיות, מה שהפך את האולם למיוחד במינו. בנוסף למבנה המצפה הראשי נבנו שני בתי עץ עם גגות הזזה לתצפית עם מכשירים ניידים קטנים. בשנת 1908 נבנה מגדל אבן עם כיפה מסתובבת להליומטר (אנ') ומבנה מגורים שני מעץ. ב-1914 נבנה בניין מגורים שלישי, ואז ביתן לאסטרוגרף. בשנת 1934 החלה בניית המרתף הסייסמי.

לאחר מותו של דוביאגו, הפך מ.א. גרצ'ב למנהל המצפה, שהצליח לשמר את המצפה במהלך המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה. לאחר שנפטר הוא נקבר למרגלות התל בו נטמן דוביאגו.

המנהל הבא היה א.א. יאקובקין, שבשנת 1929 רכש עדשת צייס בקוטר 120 מילימטרים עבור האסטרוגרף. הודות לכך, ניתן היה לצלם שדות כוכבים ולקבל ספקטרום כוכבים. תצלומים אלו הניחו את הבסיס לספריית הזכוכית של מצפה הכוכבים אנגלהרדט, המונה כיום עשרות אלפי לוחות צילום. יאקובקין עצמו גם ביצע סדרה גדולה של תצפיות על ההליומטר, וכתוצאה מכך הוא השיג ערכים מעודכנים של הליברציה הפיזית של הירח.

לאחר שיאקובקין עזב את המצפה קיבל ד. מרטינוב את תפקיד המנהל, שכיהן מאוחר יותר כרקטור של אוניברסיטת קאזאזן (1951–1954). מינויו של מרטינוב התרחש במקביל להעברת האסטרונומיה למכון מחקר באוניברסיטת קאזאן עם תקציב וצוות נפרדים משלו. בשנת 1943 נכנס לפעולה הטלסקופ שובר-האור של מערכת שמידט. רפלקטור הצילום בגודל 38 סנטימטר נבנה בבתי המלאכה של מכון התעופה של קאזאן ושל אוניברסיטת קאזאן. עד השנה הארבעים, נבנה בניין אבן חדש במצפה, שהוקם בסגנון הנאו-קלאסיציזם הסובייטי. היו בו מעבדה וספרייה, שבסופו של דבר השתלטו על הבניין לחלוטין.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה מצפה הכוכבים אנגלהרדט אחד הבודדים בשטח ברית המועצות שהמשיך בעבודתו (בנוסף למצפים בטשקנט ובסברדלובסק). במהלך שנות המלחמה התקבלו מאות לוחות צילום של שדות כוכבים, שביטים וכוכבי לכת קטנים. ב-21 באוקטובר 1941, מספר עובדי המצפה בהנהגת מרטינוב צפו בהצלחה בליקוי חמה מלא באלמטי, וביצע מספר תצפיות ספקטרליות חשובות. מאז 1932, תצפיות על וריאציות של קווי הרוחב בוצעו ברציפות. עד 1945 בוצעו תצפיות באמצעות מכשיר מעבר, ובשנת 1946 הותקן טלסקופ זניט של במברג של 90 מילימטרים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלה בנייתו של טלסקופ זניט חזק יותר עם שדה ראייה רחב. יוצרו תשעה טלסקופים מסוג ZTL-180 (קוטר - 180 מילימטרים, אורך מוקד - 2360 מילימטרים), אחד מהם הותקן במצפה הכוכבים אנגלהרדט.

בשנת 1950 עבר מגדל הרפרקטור שיפוץ. חלק העץ העליון נבנה מחדש. לאחר תיקונים, התחדשו תצפיות על כוכבי לכת קטנים, שביטים, הסתרות ירחים של כוכבים, כמו גם תצפיות ספקטרליות של כוכבים על הטלסקופ שובר-האור. עבודתו של דוביאגו על תאוריית תנועת השביט זכתה להכרה עולמית. הכיוון הכוכבי-אסטרונומי של המחקר, שהחל במאה ה-19 על ידי קובלסקי, קם לתחייה ברמה חדשה. בהתבסס על התפלגות הכוכבים שנצפו בשמיים, החל המחקר של מבנה הגלקסיה שלנו. ב-1957 הוקמו תחנות תצפית לווייניות במצפה. הגידול בתאורה הקשורה לצמיחה המתמשכת של קאזאן הפכה למכשול בולט לתצפיות. בשנת 1967 החלו החיפושים אחר אזור מתאים לבניית שלוחה של המצפה. נבחר אתר בצפון הרי הקווקז, כקילומטר וחצי מהטלסקופ הגדול בעולם באותה תקופה בקוטר מראה של 6 מטרים. בשנת 1976 הופעלה התחנה האסטרונומית של צפון קווקז של אוניברסיטת קאזאן (רו'). בשנת 1986, אוניברסיטת קאזאן השתתפה בתוכנית הסובייטית לחקר שביט האלי. מאוחר יותר, תצפיות אלו הוכרו כאחת מהמיקומים המדויקים ביותר של השביט מבין התצפיות בברית המועצות. המצפה השתתף בתוכנית פובוס לתמיכה ותיאום בטיסות חלליות ללווייניים של מאדים (1986–1987).

בשנת 1989, המצפה דורג במקום ה-20 בעולם מבחינת פעילות בתצפית על שביטים.