מצודת רמון דה סן-ז'יל (באנגלית: Citadel of Raymond de Saint-Gilles; בערבית: قلعة طرابلس, תעתיק מדויק: קלעת טראבּלֻס - מצודת טריפולי) הוא מבצר בטריפולי שבלבנון ומהמבצרים העתיקים ביותר בה. המבצר הוקם בתקופה המוסלמית במאה השביעית והורחב בתחילת המאה ה-12 במהלך התקופה הצלבנית. בהמשך שלטו במבצר הממלוכים ואחריהם העות'מאנים כשכל שליט משנה את המצודה בהתאם לצרכיו. בעת החדשה משמש המקום כמוזיאון לממצאים ארכאולוגים מצפון לבנון.
תולדות המבצר
מצודת טריפולי נבנתה על גבעה החולשת על סביבותיה, במרחק קילומטרים ספורים משפת הים, על גדות נהר אבו עלי (אנ') החוצה את העיר. ראשיתה של המצודה ב-636 (תקופה המוסלמית) כשנבנתה על ידי המפקד הצבאי המוסלמי סופיאן בן מוג'יד אל-אזדי. בהמשך עברה העיר לידי השושלת הפאטמית שבמהלך המאה ה-11 הקימה במבצר מסגד.
ב-1103, במהלך מסע הצלב הראשון, הוביל רמון הרביעי, רוזן טולוז מצרפת, המוכר גם בשם רמון מסן-ז'יל, את הכוח הצבאי שכבש את טריפולי ואת המבצר ששמר עליה. לאחר כיבוש העיר שלט בה סן-ז'יל, ייסד את רוזנות טריפולי ונטל לעצמו את התואר רוזן טריפולי. הוא חיזק והרחיב את המבצר על יסודות המבנים המוסלמים הקודמים וקרא לו בשם Mons Peregrinus ("הר עולה הרגל") וכן Mont Pèlerin. בהמשך נקרא המקום על שמו. בנו ויורשו אלפונס ז'ורדן נולד במצודה סמוך לכיבושהּ. רמון מסן-ז'יל, רוזן טריפולי הראשון, מת ואף נקבר במקום.[1]
במהלך התקופה הממלוכית כבשו הממלוכים את טריפולי והרסו חלקים ניכרים מהמבצר. המצודה עמדה ריקה 18 שנה עד תחילת שלטונו בעיר של סייף-א-דין אסנדמור קורג'י, ב-1307, אשר שיקם את העיר והמצודה והציב בה חיל משמר. ב-1345 פרסם הסולטן הממלוכי אל-כאמל שעבאן (אנ') צו צבאי שהפך את המצודות בלבנון למרכזים לגביית מיסי קרקעות מהתושבים שהיו כפופים לסולטן, ואחת מהן הייתה מצודת רמון דה סן-ז'יל. המס עורר רוגז רב בקרב הנתינים החקלאים והסולטן, שפחד מהצטרפות חייליו שישבו במבצר למרד נגדו, הורה על שורת הקלות לחייליו כדי שלקנות את נאמנותם.
ב-1516 נכבשה טריפולי בידי העות'מאנים, והסולטנים סלים הראשון ובנו סולימאן הראשון היו לשליטי המצודה. זמן קצר לאחר הכיבוש בחן הסולטן סולימאן את המצודה והורה לבנות אותה מחדש. עבודות שיקום המצודה נמשכו מספר שנים והסתיימו ביולי 1521[2], אז נקבעה כתובת בכניסה למצודה שמנציחה את שני הסולטנים:
בשם אללה, נקבע על פי צו הסולטן המלכותי, אל-מלכּ אל-מֻטׄפֿר הסולטן סולימאן שאה, בנו של הסולטן סלים שאה, שפקודותיו לעולם תתמלאנה על ידי האמירים, כי המצודה המבורכת הזו תשוחזר ותהייה מעוז מבוצר לנצח. בנייתה הושלמה בחודש המבורך שעבאן של שנת 927
— כתובת בכניסה למצודת רמון דה סן-ז'יל בטריפולי, 1521
.
השליטים העות'מאנים הבאים המשיכו לערוך שינויים ותוספות במבצר כדי להתאימו לצרכיהם כשבין השאר הורחבו חרכי הירי כדי לאפשר הצבת תותחים. במסגרת שיוניים אלו הלכו ונהרסו המבנים שבנו הצלבנים ורק מעטים מהם נותרו (כולל מספר קברים של צלבנים בחצר המצודה). השיפוץ המשמעותי האחרון במצודה נערך בראשית המאה ה-19 על ידי שליט איילט טריפולי מוסטפא אגא ברבר (אנ').
בעת החדש הוקם במצודה מוזיאון בשם "מוזיאון צפון לבנון ועכּאר" (Northern Lebanon & Akkar Museum) שמכיל מספר אוספים שהידוע בהם הוא אוסף מטבעות עתיקים החל מהתקופה ההלניסטית.
מבנה המצודה
המצודה בנויה בצורת מתומן כשאורכה כ-130 מטר ורוחבה כ-70 מטר. למצודה 4 קומות וקיימים בה חדרים ששימשו כבית מרחץ, חדרי תפילות, מסגדים, כלא, אורווה, חדרי ישיבות, בארות, מאגר מים וכ-100 חדרי מגורים. בחומת המצודה, שעובייה כ-2 מטר, נבנו מספר מגדלים ונפתחו כ-10 שערים מתקופות שונות. חלק מהחומה מוגן על ידי חפיר כשהמעבר עליו על גבי גשר. המצודה שולטת על נהר נהר אבו עלי (אנ') החוצה את העיר ועל הדרכים ההיסטוריות לביירות ולחומס וכן צפתה על נמל טריפולי[3].
לקריאה נוספת
יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרכים א-ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005
יהושע פראוור, הצלבנים – דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת, 1985
Thiollet, Jean-Pierre (2005). Je m'appelle Byblos (בצרפתית). Paris: H & D. ISBN9782914266048.
