המצדית נבנתה לצד מצודת אשדוד ים, כחלק ממערכת של ביצורי הגנה לאורך מישור החוף הדרומי שנבנתה על ידי הערבים (כמו באשקלון וביבנה-ים), והורכבה מריבאטים (מצודות ומצדים) ומחראס'ים (מגדלים) כדי לאותת לבירת המחוז רמלה ולהזהיר מפני פלישה של אוניות ביזנטיות.[1] במהלך המאה ה-10, בתקופת השושלת הפאטמית, בוצרה והורחבה המצודה, וכונתה "קָלעת אל-מינָא".
ב-1033 נפגעה המצודה מרעידת אדמה שהכתה ברחבי הארץ. ב-1099, עם סיום מסע הצלב הראשון והקמת ממלכת ירושלים, בוצרה המצודה שוב ונקראה קָסטֶלוּם בֵּרוּאַר/בֵּרוּאַרדי (בעברית: מבצר בֵּרוּאַר), על שמו של ניקולאס דה-ברואר, אביר ממסדר הלורד יו (hugh of ibelin) מרמלה. המצודה ננטשה סופית עם נפילת הממלכה הצלבנית ב-1260 וכיבוש הממלוכים את ארץ ישראל, שימשה לאורך השנים נוודים, ונשמרה עד היום.
