מערכת המצוקה והבטיחות הימית הגלובלית (אנגלית: Global Maritime Distress and Safety System, בראשי תיבות: (GMDSS) היא מערכת מוסכמת בינלאומית של נוהלי בטיחות, סוגי ציוד ופרוטוקולי תקשורת המשמשים להגברת הבטיחות ולהקלה על חילוץ אוניות, סירות ומטוסים במצוקה.

מערכת GMDSS מורכבת מכמה מערכות, חלקן חדשות, אך רבות מהן פועלות שנים רבות. המערכת מיועדת לבצע את הפונקציות הבאות: התרעה (כולל קביעת מיקום היחידה במצוקה), תיאום חיפוש והצלה, איתור (דיור), שידורי מידע על בטיחות ימית, תקשורת כללית ותקשורת מגשר לגשר (אנ'). הדרישות להקמת תקשורת רדיו בכלי שיט ספציפי תלויות באזור הפעולה של הספינה ולא בהדחק שלה. המערכת מספקת גם אמצעים חלופיים ויתירים להתראה על מצוקה ומקורות אספקת כוח חירום.

ספינות פנאי (כמו יאכטות) אינן צריכות לעמוד בדרישות תקשורת הרדיו של GDMSS, אך נעשה בהן שימוש גדל והולך במכשירי קריאה סלקטיבית דיגיטלית (Digital selective calling‏, DSC)(אנ') שהם מכשירי אלחוט ספרתיים בתחום התג"מ (תדר גבוה מאד) הימי. אוניות ייעודיות לעבודות ימיות, כמו אוניות לחיפוש ולקידוח נפט (Offshore Vessels) יכולות לבחור להצטייד בציוד רדיו יותר מתקדם מהנדרש. ספינות בעלות הדחק מתחת ל-300 טון ברוטו (GT) אינן כפופות לדרישות GMDSS.

מאז המצאת האלחוט בסוף המאה ה-19 הסתמכו אוניות בים על קוד מורס, שהומצא על ידי סמואל מורס ושימש לראשונה בשנת 1844, לדיווח ותקשורת בעת מצוקה ובעיות בטיחותיות. טביעתה של אוניית הנוסעים טיטניק בצפון האוקיינוס האטלנטי ב-15 באפריל 1912 חידדה והדגישה את הצורך בהצטיידות במכשירי אלחוט באוניות ובהקמת תחנות רדיו בחוף, שיעשו שימוש בתקשורת רדיו - טלגרף ויאזינו לתדר רדיו משותף לשיחות מצוקה מקודדות על ידי מורס. זמן קצר לאחר האסון חוקק הקונגרס של ארצות הברית חוק המחייב אוניות אמריקאיות להשתמש בקוד מורס בציוד רדיו טלגרפי לשיחות מצוקה. בעקבות חקיקה זו פרסם איגוד התקשורת הבינלאומי (ITU) הנחיה דומה לכלל האומות. שיחות מצוקה מקודדות מורס הצילו אלפי חיים מאז תחילת הפעלתן לפני כמעט מאה שנה, אך השימוש בהן דורש ממפעילי רדיו מיומנים להשקיע שעות רבות בהאזנה לתדר המצוקה ברדיו. טווח התקשורת על פס המצוקה בתדר בינוני (MF) של 500 קילוהרץ מוגבל, וכמות התעבורה שאותות מורס יכולים לשאת מוגבלת גם כן.

לא כל תקשורת הרדיו בין האוניות לחוף הייתה לטווח קצר. כמה תחנות רדיו סיפקו שירותי רדיו-טלפון ארוכי טווח, כמו מברקים ושיחות טלקס, בתחום תדר גבוה (HF) של (3 – 30 מגה הרץ) המאפשר תקשורת עולמית עם אוניות. לדוגמה, תחנת הרדיו פורטיסהד (Portishead) (אנ') שהייתה תחנת הרדיו-טלפון העמוסה ביותר בעולם, סיפקה שירותי HF לטווח ארוך. בשנת 1974 פעלו בתחנה 154 אלחוטנים, שטיפלו ביותר מ-20 מיליון מילים בשנה. תחנות רדיו-טלפוניה כה גדולות העסיקו מספר רב של אנשים והיו יקרות לתפעול. לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החלו שירותי הלוויין לתפוס נתח גדול יותר ויותר משוק התקשורת בין אונייה לחוף.

מסיבות אלה החל ארגון הימאות הבינלאומי (IMO, סוכנות של האו"ם המתמחה בבטיחות הספנות ומניעת זיהום הים על ידי כלי שיט) לבחון דרכים לשיפור תקשורת הימית, במצבי מצוקה ובנושאי בטיחות. בשנת 1979 ערכה קבוצת מומחים את האמנה הבינלאומית לחיפוש והצלה ימית, שקראה לפיתוח תוכנית חיפוש והצלה עולמית. קבוצה זו גם קיבלה החלטה הקוראת ל-IMO לפתח מערכת מצוקה ובטיחות גלובלית עולמית (GMDSS) על מנת לספק את תמיכת התקשורת הדרושה ליישום תוכנית החיפוש וההצלה. מערכת חדשה זו, המבוססת על שילוב של שירותי רדיו באמצעות לוויין ושירותי רדיו יבשתיים, שינתה את תקשורת המצוקה הבינלאומית אשר הייתה מבוססת בעיקר על תקשורת בין אונייה לאונייה ובין אונייה לחוף (מרכז תיאום הצלה). הטמעתה של המערכת הביאה לסיום התקשורת באמצעות קוד מורס, למעט משתמשים, כגון מפעילי רדיו חובבים. מערכת GMDSS מספקת התראת מצוקה אוטומטית ואיתור אותות מצוקה כאלה במקרים שבהם למפעיל רדיו אין זמן לשלוח הודעת SOS או Mayday, ולראשונה נדרשות אוניות לקבל שידורי מידע על בטיחות ימית, העשויים למנוע מראש התרחשות אסון. ב-1988 תיקן ארגון IMO את אמנת בטיחות החיים בים (SOLAS, ‏Safety of Life at Sea), ונוספה לאמנה התחייבות מצד אוניות הכפופות לה להתקין ולהתאים ציוד GMDSS. האוניות הכפופות לאמנה נדרשות לשאת מערכות NAVTEX (ראו להלן) ומשדרים לייניים EPIRB (ראו להלן) עד 1 באוגוסט 1993, והיה עליהן להתאים את כל ציוד התקשורת לבטיחות לדרישות GMDSS עד 1 בפברואר 1999. אוניות אמריקאיות הורשו להתאים מערכת GMDSS במקום ציוד טלגרפיה של מורס על פי חוק התקשורת משנת 1996.

סוגי הציוד העיקריים המשמשים ב- GMDSS הם:

ערך מורחב – משואת איכון רדיו לשעת חירום

Cospas-Sarsat ‏(Cospas הם ראשי תיבות ברוסית של Cosmicheskaya Systyema Poiska Aariynyich Sudov,‏ ו-SARSAT הם ראשי תיבות באנגלית של Search & Rescue Satellite Aided Tracking System) היא מערכת חיפוש והצלה בינלאומית המבוססת על לוויין, שהוקמה על ידי קנדה, צרפת, ארצות הברית ורוסיה. ארבע המדינות הללו פעלו במשותף לפתח משואת רדיו המשדרת בתדר 406 מגה הרץ ומציינת מיקום בעת חירום (EPIRB,‏ Emergency Position-Indicating Radio Beacon). משואה זו היא מרכיב של ה-GMDSS שנועד לפעול יחד עם מערכת Cospas-Sarsat. משואות ה-EPIRB הן אוטומטיות, והן נדרשות כיום על כל אונייה הפועלת על פי אמנת SOLAS, ספינות דיג מסחריות וכל אוניות הנוסעים. המשואות נועדו לשדר התראות למוקדי תיאום הצלה באמצעות מערכת הלוויין מכל מקום בעולם. מערכת Cospas-Sarsat המקורית השתמשה בלוויינים המקיפים את הקטבים, אך בשנים האחרונות הורחבה המערכת כך שתכלול גם 4 לוויינים במיקום קבוע ביחס לנקודה על פני כדור הארץ (גיאו - סטציונריים). התצורה החדשה כוללת מקלטי GPS להעברת מיקומים מדויקים ביותר (של כ -20 מטרים) ממיקום שידור אות המצוקה. יצרני EPIRB מציעים משואות מופעלות) AIS, מערכת זיהוי אוטומטית. שידור מיקומי החירום האוטומטיים בתדר 406 מגה הרץ מכילים אות מזהה (ID) המקושר למסד נתונים, הכולל מידע על האונייה. בדרך כלל לספינה יש אות מזהה ייחודי, המכונה MMSI‏ (Maritime Mobile Service Identities) התקינות ויכולת השירות של פריטי המערכות שלעיל נבדקת מדי חודש ואחת לשנה כיון שיש להם סוללות בעלות חיי מדף מוגבלים, בין שנתיים לחמש שנים תוך שימוש בעיקר בסוללות מסוג ליתיום.

Navtex‏ (נוטריקון של NAVigational TEleX) היא מערכת בינלאומית ואוטומטית להפצה מיידית של מידע בטיחות ימית (MSI) הכוללת אזהרות ניווט, תחזיות מזג אוויר ואזהרות מזג אוויר, הודעות חיפוש והצלה ומידע דומה לאוניות. המערכת היא מעין מערכת טלקס, הקולטת הודעות באמצעות מקלט רדיו קטן, בעלות נמוכה ועצמאי, המותקן בדרך כלל בגשר האונייה או במקום שבו מבוצע ניווט כלי השיט. המכשיר קולט את ההודעות המשודרות במערכת ולפני הדפסתן בודק כל הודעה נכנסת אם כבר התקבלה במהלך שידור קודם או אם אינה בקטגוריה המעניינת את רב-החובל. תדירות העברת ההודעות הללו היא 518 קילוהרץ באנגלית, בעוד קצב של 490 קילוהרץ משמש לעיתים לשידור בשפה מקומית. ההודעות מקודדות עם קוד כותרת המזוהה על ידי שימוש באותיות בודדות של האלפבית לייצוג תחנות שידור, סוג ההודעות, ולאחר מכן שתי ספרות המציינות את המספר הסידורי של ההודעה. לדוגמה: FA56, כאשר F הוא המזהה של התחנה המשדרת, A מציין את אזהרת הניווט בקטגוריית ההודעות, ו-56 הוא מספר ההודעה הרציף.

החל מינואר 2020 מתחברים משתמשי המערכת לשירותי לוויין באמצעות שני ספקים: אינמרסט (INMARSAT), שלה כמה לווייני תקשורת במסלול גיאוסינכרוני מעל קו המשווה, ואירידיום תקשורת (Iridium Communication), שלה מערך של 66 לוויינים במסלול נמוך (LEO) שיכולים לכסות קווי רוחב גבוהים יותר ולפעול בזמן השהיה נמוך יותר. הסמכת חברת אירידיום בשנת 2020 סיימה את המונופול של חברת אינמארסאט על אספקת תקשורת הלוויין למשתמשי המערכת, מונופול שהתקיים מאז הפכה המערכת לפעילה בשנת 1999.

מערכות לוויין המופעלות על ידי חברת אינמרסט, בפיקוח ארגון הלוויין הנייד הבינלאומי (International Mobile Satellite Organization‏, IMSO) הן מרכיבים חשובים ב-GMDSS. סוגי המסופים לתקשורת בין כלי שיט עם תחנות קרקעיות על פני כדור הארץ של חברת אינמרסט המוכרים על ידי GMDSS הם אינמרסט C ואינמרסט F77.‏ דגם F77 הוא גרסה מעודכנת וחליפית של דגמי A ו-B, מספק שירותי טלפון, טלקס והעברת נתונים בקצב מהיר בין כלי השיט לחוף, בין החוף לכלי השיט, ובין כלי שיט שונים, וכולל קו מצוקה ושירות טלקס מועדפים אל וממרכזי תיאום הצלה. F77 תומך באופן מלא במערכת המצוקה והבטיחות העולמית הימית וכולל תכונות מתקדמות כגון תיעדוף שיחות חירום. לרוע המזל, ל-F77 יש סוף חיים המתוכנן ל-1 בדצמבר 2020 וטרם הוגדרו חלופות עבורו. אינמרסט C מספק תקשורת בין כלי שיט לחוף, מהחוף לכלי השיט ובין כלי שיט, בשיטת אחסן ושלח(אנ')‏ (Store and forward) למידע ולדואר אלקטרוני. למסוף ישנה יכולת להפיץ הודעות מצוקה בפורמט קבוע המוכן מראש למרכזי תיאום הצלה ושירות ובמקביל גם לשירות SafetyNet של אינמרסט C. שירות זה מבוסס על רשת תקשורת לוויינית עולמית המשמשת לשידור מידע בטיחות, תחזיות ואזהרות של מזג אוויר, מצב ים או גלים גבוהים, אזהרות ניווט אזוריות על פי חלוקת NAVAREA(אנ'), התראות לניווט רדיו, דיווחי קרח ואזהרות שנוצרו על ידי סיירת הקרח הבינלאומית המבוצעת על ידי משמר החופים של ארצות הברית, ומידע דומה אחר שלא סופק על ידי מערכת NAVTEX.‏ SafetyNET פועלת באופן דומה למערכת NAVTEX, באזורים הנמצאים מחוץ לכיסוי של NAVTEX.

מסופי התקשורת מדגם אינמרסאט C קטנים יחסית וקלי משקל יחסית למסופי F77 וזולים בהרבה. תחנה קרקעית לכלי שיט מסוג F77 דורשת אנטנה חד-כיוונית מיוצבת בג'ירו גדול יחסית; האנטנה של אינמרסאט C קטנה בהרבה, והיא רב כיוונית. מסופי אינמארסט C היא מערכת בהספק נמוך ומאפשרת את הפעלתה מאספקת כוח חירום של סוללת 24 וולט בכלי השיט. האפשרות לחבר את המסוף לאנטנה כלל-כיוונית נותנת מענה מובטח להתראה על מצוקה בין קווי רוחב 76 מעלות צפון ל-76 מעלות דרום.

הסכם שיתוף פעולה עם מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA) של ארצות הברית מאפשר לשלוח תצפיות מטאורולוגיות ודו"חות למערכת החילוץ AMVER‏ (Automated Mutual-Assistance Vessel Rescue, סיוע הדדי ממוחשב להצלת כלי שיט)(אנ') של משמר החופים של ארצות הברית. את הדו"חות ניתן לשגר הן למרכז AMVER והן ל- NOAA באמצעות מסוף כלי שיט - יבשה אינמרסאט C, ללא תשלום.

SOLAS דורש שמסוף אינמרסאט C יכלול מקלט ניווט לווייני אינטגרלי או שיהיה מחובר חיצונית למקלט ניווט כזה. חיבור כזה יבטיח מידע מיקום מדויק שיישלח למרכז תיאום הצלה, אם אי פעם תועבר התראת מצוקה. גם מערכות המעקב החדשות לטווח הארוך של LRIT‏ (Long-range identification and tracking, זיהוי ומעקב בטווח רחוק)(אנ') משודרגות באמצעות מסופי אינמרסאט C התואמות גם למערכת SSAS‏(Ship Security Alert System, מערכת התרעה ביטחון אונייה)(אנ') מובנית. מערכת SSAS מאפשרת שליחת הודעת מצוקה באופן חשאי על התרעה ביטחונית במקרה של מרד, התקפת שודדי ים או פעולה עוינת אחרת כלפי האונייה או צוותה.

מערכת GMDSS עשויה לכלול גם רדיו טלפון וציוד רדיו-טלקס (ציוד הדפסה ישירה בפס צר) בתדר גבוה (HF) עם שיחות יזומות על ידי המערכת באמצעות מערכת שיחות דיגיטליות סלקטיביות(אנ') (Digital selective calling‏, DSC). ניתן לבצע שידורי מידע של בטיחות ימית ברחבי העולם גם בערוצי הדפסה ישירה של רוחב פס צר בתחום תדר של HF. כל הספינות הסוחרות באזור הים A4 חייבות לשאת ציוד HF DSC וכן מערכת NDBP, שיכולה לפעול גם מאספקת הכוח בעתודה של כלי השיט (בדרך כלל סוללה 24V). חיוב תקשורת בתחום HF הכרחי כיוון שכיסוי אינמרסאט אינו משתרע על אזורי הקוטב.

התקנת GMDSS על אוניות כוללת מכשיר אחד (או שניים על כלי שיט בעל הדחק מעל 500 טון) לאיתור עבור חיפוש והצלה הנקרא משיב מכ"ם לחילוץ והצלה (Search and Rescue Radar,‏ SART), שנועד לאיתור כלי שיט או כלי מצוקה על ידי יצירת סדרה של שתים עשרה נקודות על גבי צג המכ"ם של הספינה. טווח הגילוי בין מכשירים אלה לספינות תלוי בגובה תורן המכ"ם של הספינה ובגובה מכשיר איתור החיפוש וההצלה, ועומד בדרך כלל כ-15 ק"מ (8 מייל ימי). לאחר גילוי המכ"ם, מכשיר איתור החיפוש וההצלה יפיק אינדיקציה חזותית וקולית לאנשים במצוקה.

ארגון הימאות הבינלאומי (IMO) שילב במערכת GMDSS גם את מערכת DSC (שיחות דיגיטליות סלקטיביות, ראו לעיל) במכשירי רדיו ימיים בתדר MF,‏ HF ו- VHF. מערכת DSC מיועדת בעיקר לייזום תקשורת רדיו-טלפון בין ספינה לספינה, מספינה לחוף ומהחוף לספינה ושיחות רדיו-טלקס בתחומי תדר של MF/HF. ניתן לבצע שיחות DSC גם לתחנות בודדות, קבוצות של תחנות או "כל התחנות" בטווח הרדיו. לכל אונייה, תחנת חוף וקבוצה המצוידת ב- DSC מוקצית זהות שירות נייד ימי (Maritime Mobile Service Identity) ייחודי בת 9 ספרות. התראות מצוקה במערכת DSC מורכבות מהודעת מצוקה בפורמט קבוע מראש ומשמשות ליזום תקשורת חירום עם אוניות ומרכזי תיאום הצלה. המערכת נועדה לייתר את הצורך לאייש באופן קבוע צוות על גשר האונייה או על החוף שיהיה בהאזנה קבועה לתדרי המצוקה.

ארגון הימאות הבינלאומי ואיגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) דורשים שמכשירי הרדיו המצוידים במערכת DSC והפועלים בתדרי MF/HF ו-VHF יהיו מחוברים למקלט ניווט לוויני, GPS. חיבור זה יבטיח כי מידע מיקום מדויק יישלח למרכז תיאום הצלה אם תועבר התראת מצוקה. רשות התקשורת הפדרלית (FCC) בארצות הברית דורשת שכל סוגי הטלפונים הימיים החדשים, הפועלים בתחומי התדרים VHF ו-MF/HF שהתקבלו לאחר יוני 1999 יהיו בעלי יכולת DSC בסיסית לפחות.

לשיחות סלקטיביות דיגיטליות בתדר VHF יש גם יכולות אחרות מעבר לאלה הנדרשות עבור GMDSS. משמר החופים של ארצות הברית משתמש במערכת זו כדי לעקוב אחר כלי שיט בתחנת מעקב תנועה בים אשר נמצאת במפרץ הנסיך ויליאם, באלסקה. ארגון הימאות הבינלאומי ומשמר החופים מתכננים לדרוש מאוניות לשאת גם מערכת זיהוי אוטומטית (AIS) אוניברסלית אשר תהיה תואמת DSC כך שמדינות באזור A1 (ראו להלן) תוכלנה לזהות ולעקוב אחר כלי שיט מצוידים בAIS המשייטות במימיהן, ללא כל ציוד רדיו נוסף. לא ניתן לחקור ולבצע מעקב אחר רדיו המצויד ב-DSC אלא אם כן היצרן כלל אפשרות כזו והמשתמש הגדיר אותו כך שיאפשר מעקב.

הארגון הימי הבינלאומי מעודד ימאים להשתמש במערכת המצוקה והבטיחות הימית הגלובלית גם לתקשורת שגרתית ולדיווחי בטיחות, ולא רק למקרי חירום.

מערכת המצוקה והבטיחות הימית הגלובלית נדרשת להיות מופעלת משלושה מקורות אספקת חשמל:

• האלטרנטורים/גנרטורים הרגילים של האונייה;
• אלטרנטור/גנרטור חירום של האונייה, אם היא מצוידת בו;
• סוללה ייעודית למערכת.

על מנת לעמוד בתנאי SOLAS נדרשות הסוללות להיות בעלות כוח שיספיק להפעלת הציוד למשך שעה אחת על ספינות עם גנרטור חירום או שנבנו לפני פברואר 1995, ו-6 שעות על ספינות שאינן מצוידות בגנרטור חירום או שנבנו לאחר פברואר 1995. יש לטעון את הסוללות באמצעות מטען אוטומטי אשר נדרש גם להיות מופעל מהמחולל הראשי ומחולל החירום. המעבר מזרם חילופין לסוללה חייב להיות אוטומטי, ולהתבצע באופן שכל נתוני הציוד לא יושחתו ("אין הפסקה").

אזורי הים של המערכת משמשים לשתי מטרות: לתאר אזורים שבהם שירותי GMDSS זמינים, ולהגדיר איזה ציוד רדיו של המערכת חייבות אוניות לשאת. לפני GMDSS, מספר וסוג ציוד הרדיו לבטיחות שהיו אוניות צריכות לשאת היה תלוי בדחי של הספינה. עם המערכת, מספר וסוג ציוד בטיחות הרדיו שצריכות האוניות לשאת תלוי באזורי GMDSS בהן הן מפליגות. אזורי הים של המערכת מסווגים לארבעת האזורים הבאים: A1,‏ A2,‏ A3 ו- A4.

• אזור ים A1 הוא אזור שיש בו כיסוי רדיו-טלפון של תחנת חוף אחת לפחות, בתדר VHF, וקיימים בו שירותי התראה סלקטיבית דיגיטלית רציפה. אזור כזה יכול להגיע בדרך כלל למרחק 30 - 40 מייל ימי (56 עד 74 ק"מ) מתחנת החוף.
• אזור ים A2 הוא אזור שכולל כיסוי של לפחות תחנת חוף אחת עם האזנה רציפה ב-MF, בשונה מאזור A1 .
• אזור ים A3 הוא אזור הנמצא בטווח הכיסוי של לוויין גיאוסטציונרי, ואינו כולל אזורים מסוג A1 ו- A2. אזור זה שוכן בערך בין קווי הרוחב 76 מעלות צפון ודרום, לא כולל אזורי A1 ו/או A2.‏ אינמרסאט מבטיחה שהמערכת שלה תעבוד בין קווי הרוחב 70 דרום ל-70 צפון, אם כי לעיתים קרובות המערכת מכסה עד 76 מעלות דרום או צפון.
• שטח ים A4 הוא שטח הנמצא מחוץ לאזורי ים A1,‏ A2 ו A3. שטח זה כולל את אזורי הקוטב, צפונה ומדרום לקווי רוחב 76 מעלות.

רשויות ימיות לאומיות רשאיות להנפיק סוגים שונים של רישיונות. אישור מפעיל כללי נדרש על אוניות החתומות על אמנת SOLAS, הפועלות גם מחוץ לאזור ים A1. בתוך אזור זה ניתן להסתפק באישור מפעיל מוגבל. כלי שיט שאינם חתומים על אמנת SOLAS ופועלים מחוץ לאזור A1 יידרשו לתעודת טווח ארוך, לעומת תעודה לטווח קצר הניתנת לכלי שיט שאינם חתומים על האמנה ופועלים רק בתוך אזור ים A1. תעודה נוספת היא תעודת מפעיל רדיו-טלפון מוגבל, הדומה לתעודת טווח קצר אך מוגבלת להפעלת רדיו DSC בתדר VHF. מדינות מסוימות אינן מנפיקות תעודות כמו זו האחרונה, ואינן רואות בה הסמכה מתאימה למערכת GMDSS. בארצות הברית מונפקות ארבע תעודות GMDSS שונות:

• רישיון לתחזוקת רדיו GMDSS מאפשר לאדם לתחזק, להתקין ולתקן ציוד GMDSS בים;
• רישיון מפעיל רדיו GMDSS, הנחוץ לאדם כדי להשתמש בציוד GMDSS נדרש;
• למחזיק בשתי התעודות ניתן להנפיק רישיון מפעיל/תחזוקת רדיו אחד של GMDSS;
• ולבסוף, רישיון GMDSS Restricted, הזמין לפעולות VHF רק בטווח של עד 37 קילומטרים ימיים מהחוף.

• מערכת GMDSS באתר משמר החופים של ארצות הברית
• מערכת GMDSS באתר AMREC
• אתר הבית של מערכת COSPAS-SARSAT
• אתר הבית של מערכת SARSAT