המלון מורכב מבניין מרכזי ובו שבע קשתות שעל שמן הוא קרוי כיום, ומשני אגפים, מצפון ומדרום למבנה המרכזי, המחוברים אליו על ידי מסדרונות על גבי עמודים. במבנה המרכזי של המלון מצויה עמדת הקבלה, חדר האוכל ואולם כנסים, ובשני האגפים, הצפוני והדרומי, מצויים חדרי האירוח. מצדו המערבי נשקף נופה של ירושלים והר הבית, ומזרחית למלון משתרעת רחבה שממנה נשקף נוף מדבר יהודה הצפוני, וכן היישובים אבו דיס, אלעזריה ומעלה אדומים.
המלון תוכנן על ידי האדריכלהאמריקאי וילאם טאבלר (William Tabler). האדריכל דוד קרויאנקר כותב שבניין המלון נבנה במתכונת האופיינית לאדריכלות הסימטרית של רבים מבתי המלון האמריקאיים שנבנו בשנות ה-60: "מלון אופקי נמוך המעוצב בצורה סימטרית, במרכזו חללים ציבוריים, המודגשים כלפי חוץ באמצעות שבע קשתות ייצוגיות ומשני צידיו אגפי חדרים"[1] שבע הקשתות מייצגות את שבע הקשתות של הגשר שיופיע באחרית הימים לפי המסורת המוסלמית בין הר הזיתים לחארם א-שריף ועליו יעברו הצדיקים בדרכם להר בו בזמן שהרשעים יפלו ממנו לגיהנום (ואדי אל נאר).
בשנות השישים נחשב המלון למפואר שבמלונות ירושלים הירדנית ואורחים רמי דרג התארחו בו. ב-28 במאי 1964 נערכה במלון ועידת היסוד להקמת ארגון אש"ף בראשות אחמד שוקיירי[6][7].
לאחר מלחמת ששת הימים עבר המלון לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, הכפוף למשרד האוצר, לאחר שבעליו המקוריים, בית המלוכה הירדני, הוכרזו נפקדים. מאז ועד היום מצוי המלון תחת אחריותו של האפוטרופוס הכללי של מחוז ירושלים. באוגוסט 1967 רשת אינטרקונטיננטל הגיעה להסכמה עם ממשלת ישראל לתיקון הנזקים שנגרמו למלון בזמן המלחמה, ונחתם הסכם, לפיו הושכר המלון למשך שנתיים לחברה, תמורת דמי שכירות קבועים של 18,000 דולר[8]. בנובמבר 1967, הורה ראש הממשלה לוי אשכול, להרוס את הכביש המוביל למלון, לחשוף ולשקם את הקברים שניזוקו[9][10].
בדצמבר 1968, לאחר שהמלון פעל בהצלחה, נחתם הסכם חדש, לפני תום תקופת החוזה הקודם, לתקופה של עשרים שנה. ההסכם קבע את שיטת חלוקת הרווחים, לפי המקובל בהסדרים עם רשתות המלונות הבינלאומית האחרות שפעלו בישראל אז (שרתון והילטון). מרב הרווחים עמדו לרשות האפוטרופוס על נכסי נפקדים ומיעוטם לרשת אינטרקונטיננטל. והוסכם כי לא ישולמו שום דמי ניהול לחברה עבור כל שנה אשר לא תסתיים ברווח. כמו כן החליט האפוטרופוס להרחיב את המלון ב-100 חדרים נוספים, להקים שתי מסעדות ולהגדיל את אולם הקבלה. ועדה ציבורית בחרה באדריכל דוד רזניק לתכנן את ההרחבה, שמועד התחלתה נקבע לאוקטובר 1969[11]. בפברואר 1969 הוחלט לבסוף לא להרחיב את המלון[12].
בשנת 1989, לאחר שהאינתיפאדה הראשונה הביאה להידרדרות חדה בתיירות לישראל בכלל ולירושלים בפרט, החליטה רשת אינטרקונטיננטל לא לחדש את חוזה הניהול שפג לאחר עשרים שנה. בעקבות שינויי הניהול, שונה שם המלון לשבע הקשתות, על שם שבע הקשתות היוצרות את המבנה המרכזי שלו[13].
בשנות ה-2000
בשנות ה-2000 החל המלון לשמש בעיקר קבוצות תיירים וצליינים ורמתו נמוכה יחסית לעברו המפואר. את מקומו כמלון המפואר במזרח ירושלים וכמוקד לפעילות דיפלומטית ירש מלון אמריקן קולוני.
לאחר שמבנה המלון הוזנח ומצבו התדרדר, שכר האפוטרופוס, במאי 2010, את משרד האדריכלים מילוסלבסקי-קאופן כדי לקדם תוכנית מפורטת לשיפוץ והרחבה ניכרת של שטח המלון, מכ-12 אלף מ"ר ליותר מ-20 אלף מ"ר. התוכנית כוללת בנייה 45 חדרים באגף הצפוני, 30 חדרים באגף הדרומי, אולם כנסים ואירועים ובריכת שחייה[14].
בשנת 2016, נערך שיפוץ מסיבי באגף הימני של המלון וכן בחדרי האוכל וחדרי הכינוס. כחלק מהשיפוץ נוספה גם מעלית. החל משנת 2017 החל לפעול קו אוטובוס של חברת אגד בין תחנת גבעת התחמושת לפסגת הר הזיתים למלון שבע הקשתות ולמפלס העליון של בית הקברות[15].
באוגוסט 2016, הודיע ראש עיריית ירושלים ניר ברקת כי הרכבל לכותל, הנמצא בתכנון, ימשיך ויגיע לתחנה נוספת שתיבנה ליד המלון[16].
.jpg)
