מכונית השנה באירופה הוא פרס המחולק מדי שנה מאז שנת 1964 על ידי מגוון מגזיני רכב מכל רחבי אירופה. הזוכה נבחרת על ידי כתבי רכב בהצבעה. לכל מדינה ניתן ייצוג יחסי בהתאם לגודל שוק ותעשיית הרכב שבה. בתחרות אין משמעות לקטגוריה אליה משתייכים הרכבים - כל שנה מוכרז רכב אחד כזוכה. יצרני רכבים רואים חשיבות גדולה בפרס זה.^{[דרוש מקור]}

בתחרות יכולים להשתתף רק דגמים חדשים שיצאו לשוק במהלך 12 החודשים שקדמו לתחרות. התחרות לא מוגבלת רק ליצרנים אירופים, אבל ההשתתפות מותנית בכך שהרכב מוצע למכירה לפחות ב-5 מדינות שונות באירופה ומכר לפחות 5,000 יחידות בשנה האחרונה.

הרכבים המועמדים נבחנים על פי מספר קריטריונים: עיצוב, נוחות, בטיחות, חסכנות, אחזקה, ביצועים, פונקציונליות, שביעות רצון של נהגים, מחיר ועמידה בתקני איכות הסביבה. גם חדשנות טכנולוגית ויחס עלות-תועלת מהווים גורמים חשובים^[1].

בשלב הראשון של התחרות מתקיימת הצבעה רגילה, בה נבחרים 7 הרכבים שזכו לניקוד הגבוה ביותר. בשלב הגמר מקבל כל שופט 25 נקודות, אותן הוא מחלק בין הדגמים המועמדים. להצבעה יש מספר מגבלות: יש לתת ניקוד לפחות ל-5 מ-7 מכוניות, מספר הנקודות המקסימלי שניתן להעניק לרכב הוא 10 נקודות ואין אפשרות לדרג יותר מרכב אחד במקום הראשון. ההצבעה גלויה, וכל אחד מהשופטים מפרסם את הצבעתו, בתוספת נימוק לאופן החלוקה.

תחת כללים אלו, פיזור הנקודות שנוצר בין הדגמים הוא רחב מאוד. בשנת 1988 זכתה בתואר פז'ו 405 בפער של 212 נקודות מהסיטרואן AX, שהגיעה למקום השני - הפער הגדול ביותר בתולדות התחרות. פולקסווגן גולף זכתה באותו פער של נקודות בשנת 2013.

רנו קליאו (1991, 2006) ,פולקסווגן גולף (1992, 2013) וטויוטה יאריס (2000,2021) הם שלושת דגמי המכוניות היחידים שזכו בתואר יותר מפעם אחת.

בשנת 2011 זכתה בתואר ניסאן ליף - המכונית החשמלית הראשונה שזוכה בתואר.

רשימת הזוכים לפי יצרנים
יצרן	מדינה	ניצחונות	הרכבים הזוכים
פיאט	איטליה	9	124 (1967); 128 (1970); 127 (1972); אונו (1984); טיפו (1989); פונטו (1995); בראבו, בראבה (1996); פנדה (2004); 500 (2008)
רנו	צרפת	7	16 (1966); 9 (1982); קליאו (1991); סניק (1997); מגאן (2003); קליאו (2006), סניק אי-טק (2024)
פז'ו	צרפת	6	504 (1969); 405 (1988); 307 (2002); 308 (2014); 3008 (2017), 208 (2020)
פורד	ארצות הברית	5	אסקורט (1981); סקורפיו (1986); מונדיאו (1994); פוקוס (1999); S-Max (2007)
אופל	גרמניה	5	קדט (1985); אומגה (1987); אינסיגניה (2009); אמפרל (2012); אסטרה (2016)
פולקסווגן	גרמניה	4	גולף (1992); פולו (2010); גולף (2013); פאסאט (2015)
סיטרואן	צרפת	3	GS;‏ CX‏ (1975); CM‏ (1990)
טויוטה	יפן	3	יאריס (2000, 2020); פריוס (2005)
אלפא רומיאו	איטליה	2	156 (1998); 147 (2001)
אאודי	גרמניה	2	80 (1973); 100 (1983)
סימקה	צרפת	2	1307 (1976); הורייזון (1979)
ניסאן	יפן	2	מייקרה (1993); ליף (2011)
רובר	בריטניה	2	P6‏ (1964); SD1 ‏(1977)
אוסטין	בריטניה	1	1800 (1965)
שברולט	ארצות הברית	1	וולט (2012)
לנצ'יה	איטליה	1	דלתא (1980)
מרצדס	גרמניה	1	S קלאס (1974)
NSU	גרמניה	1	NSU Ro 80‏ (1968)
פורשה	גרמניה	1	928 (1978)
וולוו	שוודיה	1	XC40‏ (2018)
יגואר	בריטניה	1	אי-פייס (2019)
קיה	קוריאה הדרומית	1	EV6‏ (2022)
ג'יפ	ארצות הברית	1	אוונג'ר (2023)

• מכונית השנה בצפון אמריקה

מדיה וקבצים בנושא מכונית השנה באירופה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מכונית השנה באירופה