יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אלת השמש אמטראסו יוצאת מן המערה
המיתולוגיה היפנית מתייחסת לאסופות של רשומות היסטוריות, מיתוסים ואגדות מאזור יפן, אשר הועלו על הכתב במאה השמינית, אך מקורם קדום הרבה יותר. הגדרה נרחבת של מיתוסים יפנים עשויה לכלול גם טקסטים, אגדות, וסיפורי פולקלור מאוחרים למאה השמינית, כגון דמויות שהתקדשו בפולחנים מקומיים שונים על סמך מסורות בעל פה.
במשך שנים רבות המיתוסים ביפן הועברו בעל פה. בשנת 712 לוקטה גרסה כתובה של המיתולוגיה אשר נקראה קוג'יקי ("רשומות הדברים העתיקים"), עבור חצר הקיסרות היפנית. בקוג'יקי מסופר על בריאת העולם, מקור האלים והשושלת של הקיסרים היפנים מאלת השמש אמטראסו.
מקור מוקדם נוסף של המיתולוגיה היפנית הוא הניהון שוקי (דברי ימי יפן) אשר הושלם בשנת 720. הוא כולל מיתוסים שונים ואגדות, ומבסס את אילן היוחסין של משפחת הקיסרות. הניהון שוקי הושפע רבות מההיסטוריה והמיתולוגיה הסינית והוא מכיל אלמנטים של טאואיזם.
סיפורי המיתולוגיה מתארים ומסבירים מנהגים הקשורים ל: טהרה, חקלאות, ולאומיות, המאפיינים את הדת הקדומה של יפן שזכתה בתקופות מאוחרות יותר לשם הכולל שינטו (מילולית: דרך האלים). אמונה זו מתבססת על ההנחה שלכל דבר בטבע יש קאמי, שהם אלוהויות טבע. בנוסף לאלוהויות המופיעות במיתולוגיה, ישנן גם אלוהויות טבע מקומיות, דמויות היסטוריות שהתקדשו ורוחות המופיעות בסיפורי פולקלור. כתוצאה מכך, מספר האלוהויות במיתולוגיה היפנית הוא כמעט אינסופי.
החל מהמאה השמונה עשרה החל ביפן עניין מחודש בפרשנות וניתוח הרשומות הקדומות של הקוג'יקי והניהון שוקי, ומאז המאה התשע-עשרה הם קיבלו את מקומם כמיתוסים מכוננים של האומה היפנית. במסגרת זו נתפסו שני האלים איזאנגי ואחותו איזאנמי כחשובים ביותר. על-פי המיתוסים הם יצרו את האיים היפנים ורבים מן האלים והאלות.
האלה היפנית המוכרת ביותר היא אלת השמש אמטראסו, מהיותה האם הקדמונית של משפחת הקיסרות. היא מביאה אור לעולם ואחראית לפריון. מקדש איסה במחוז מיאה הוא מקום הפולחן הראשי שלה, וככזה הוא החשוב ביותר ביפן.
סיפור "ירידת האלים מהשמים" מעניק לגיטימציה למעמדו של הקיסר כאל בדמות אדם, וכצאצא ישיר של אלת השמש.
אלוהויות בולטות
אלוהויות שקיבלו מקום של כבוד במיתולוגיה היפנית, אינם בהכרח אלו שזכו במהלך ההיסטוריה לפולחן מיוחד.
אלוהויות המוזכרות ברשומות ההיסטוריות מהמאה השמינית:
אוקונינושי – אל הארץ, בנו של אל הסערה.
איזאנגי – האל הזכר בסיפור בריאת העולם. אביהם של אלת השמש ואל הסערה.
אינארי – אל האורז שבתקופות מאוחרות יותר התקדש גם כאלוהות המביאה הצלחה כלכלית.
אוגצו-נו-הימה - אלת המזון.
טנגו – הוא אל הלימודים והקליגרפיה.
דמויות היסטוריות (או מעין היסטוריות) שהיו לאלים:
הקיסר אוג'ין (מת בערך בשנת 394) הפך לאל המלחמה - האצ'ימן
מיתוסים עיקריים
הסיפורים החשובים ביותר במיתולוגיה היפנית עוסקים בבריאה ובאלת השמש אמטראסו. הסיפורים מתארים בצורה חיה וססגונית את היווצרות הנוף ואת מקור האלמנטים אש, רוח ואור.
היווצרות איי יפן
כאשר נולדו איזאנגי ואיזאנמי ציוו עליהם האלים האחרים ליצור שטח מוצק מהחומרים הנמצאים בים. איזאנגי ואיזאנמי עמדו על גשר מרחף בשמיים ובחשו את הים הקדמוני בעזרת חנית המשובצת באבני חן. כאשר הם משו את החנית על מנת לראות אם חומר כלשהו נאסף על החנית, טפטפו טיפות של מים מלוחים אל תוך הים ויצרו אי שנקרא אונוגורו. איזאנגי ואיזאנמי עזבו את השמיים ועברו לגור על האי. הם התחתנו והולידו 8 ילדים אשר הפכו להיות איי יפן.
יומי - ארץ המוות
כאשר איזאנמי כרעה ללדת את אל האש היא נכוותה באורח קשה. לאחר פטירתה היא עברה ליומי - ארץ החושך והמוות. איזאנגי עקב אחרי איזאנמי ורצה להחזירה אל עולם החיים. הוא הצליח לאתרה אבל לא הצליח לראותה מכיוון שהצללים הסתירו את דמותה. איזאנגי ביקש מאיזאנמי לחזור עמו אך היא סרבה, היא טענה כי מאוחר מידי מכיוון שהיא כבר הספיקה לאכול מהאוכל של ארץ המוות ולכן עכשיו היא חלק ממנה ואין באפשרותה לחזור לארץ החיים. איזאנגי סירב לקבל זאת ואיזאנמי הסכימה לחזור עמו אך ביקשה קצת זמן לנוח בחדרה והנחתה את איזאנגי לא להיכנס לחדרה. לאחר זמן מה איזאנגי החל לדאוג מכיוון שאיזאנמי טרם יצאה מחדרה. איזאנגי לקח את המסרק אשר החזיק את שערו הארוך והצית אותו על-מנת שישמש לו כלפיד. תחת האור איזאנגי ראה את גופתה הנרקבת של אשתו האהובה. הוא לא הצליח לשלוט בפחדו והחל לרוץ לעבר ארץ החיים תוך כוונה לנטוש את אשתו המתה. איזאנמי התעוררה והחלה לרדוף אחריו. איזאנגי הצליח להימלט ולאחר שיצא מארץ המתים הוא אטם את הכניסה באמצעות סלע. איזאנמי צעקה לאיזאנגי מעברו השני של הסלע שאם הוא יעזוב אותה היא תמית 1,000 אנשים בכל יום. איזאנגי ענה לה בכעס שהוא יעניק 1,500 חיים בכל יום. איזאנמי נשארה ביומי לשלוט על המתים.
איזאנגי הרגיש טמא לאחר מגעו עם המתים והלך לנהר על מנת להיטהר. כאשר הוא התפשט כל פרט אשר נזרק לאדמה הפך להיות אל. האלים החשובים ביותר נוצרו כאשר הוא רחץ את פניו - אמטראסו אלת השמש והשמיים נוצרה מעינו השמאלית, טסוקיומי אל הירח נולד מעינו הימנית וסוסאנו אל הסערה ושליט הים נוצר מאפו.
אמטראסו וסוסאנו
כאשר עייף איזאנגי מההתנהגות הבלתי מרוסנת של בנו, ססאנו, הוא גירש אותו ליומי. סוסאנו קיבל את הגזירה באי רצון, ולפני שהלך ליומי ניגש לאחותו, אמטראסו, על מנת להיפרד ממנה. אמטראסו, אשר הכירה את אחיה וידעה כי כוונותיו אינן טהורות, התכוננה למאבק. כאשר הגיע סוסאנו להיפרד ממנה היא לא האמינה לו שזאת כל כוונתו וביקשה ליצור תחרות על מנת שיוכיח לה כי רצונו טוב. האתגר שנקבע היה לראות מי ייצר יותר צאצאים אציליים ונשגבים. אמטראסו יצרה שלוש נשים מחרבו של סוסאנו בזמן שסוסאנו יצר חמישה גברים מהשרשרת של אמטראסו. אמטראסו טענה לניצחון מכיוון שחמשת הגברים נוצרו מפריט השייך לה ולכן הנשים שייכות לסוסאנו. סוסאנו לא קיבל זאת וטען לניצחונו. התעקשותה של אמאטראסו גרמה לסוסאנו לנהוג באלימות שהגיעה לשיאה כאשר השליך את הפוני בעל הכנפיים, חיה אשר הייתה קדושה לאמטראסו, וגרם למותו של אחד ממשרתיה. אמטראסו ברחה והתחבאה במערה, ובזמן שהותה שם חשכה כיסתה את העולם. כל האלים והאלות שאפו בתורם לשדל את אמטראסו לצאת מן המערה אבל היא התעלמה מכולם. בסופו של דבר רקחה הקאמי של השמחה תוכנית: היא הניחה מראת ברונזה שפנתה לכיוון אמטראסו על העץ, כיסתה עצמה בפרחים ועלים והחלה לרקוד על גיגית הפוכה כאשר היא מתופפת על הגיגית בעזרת רגליה. לאחר מכן הקאמי פשטה את הפרחים והעלים מעליה והחלה לרקוד בעירום. כל האלים הזכרים החלו לצחוק, דבר שעורר את סקרנותה של אמטראסו. כאשר הציצה החוצה קרן אור שנקראה זריחה ברחה מן המערה ואמטראסו הוקסמה מהשתקפותה במראה. לאחר מכן, אחד האלים משך את אמטראסו מהמערה והמערה נאטמה. כאשר היא מוקפת בשמחה, שכך דיכאונה של אמטראסו והיא הסכימה להחזיר את אורה לעולם.
מורשת המיתולוגיה היפנית
המיתולוגיה היפנית ממלאת תפקיד חלקי בלבד בחיי היפנים כיום. המיתוסים והאגדות המקומיים מלאו תפקיד משני בלבד בציור ובפיסול עד המאה ה-19, אם כי השפעת השינטו על אדריכלות מקדשים ועל ריקודים פולחניים הייתה משמעותית. אנשים עדיין לומדים ומספרים סיפורים על האלים והאלות.
ריקודי הקאגורה (kagura) המסורתיים מבוצעים על מנת לכבד את האלים במקדשי השינטו (האגדה מקשרת את מקור ריקודי הקאגורה בריקוד אשר משך את אלת השמש אמטראסו מהמערה).
_1856.png)
