מילונגה היא סוגה מוזיקלית, שמקורה באזורי הריו דה לה פלאטה של ארגנטינה ואורוגוואי. היא הייתה פופולרית מאוד בשנות ה-70 של המאה ה-19. המילונגה היא פיתוח של סגנון שירה מוקדם יותר, שנודע בשם "פאיאדה דה קונטרפונקטו". מקצב השיר, ברוב המילונגות, הוא 2/4, ומתאפיין בקצב מהיר ומלא חיים.
מילונגה היא "הבנרה נלהבת". ההבנרה המקורית התחלקה לארבע פעמות, במקצב שתיים-ארבע סטנדרטי, עם הטעמת סטקאטו על כל צליל. במעבר למילונגה, לעומת זאת, כל ארבעת הצלילים מתחזקים כיוון שהקצב מוכפל. חוזק הפעמה הראשונה מחליש את הפעמה הרביעית ומשווה למילונגה כמעט תחושה של ואלס: אחת-שתיים-שלוש (ארבע), אחת-שתיים-שלוש (ארבע).
מקצב ההבנרה איטי יותר, מפורש יותר, של אחת, שתיים, שלוש-ארבע. לפחות פסנתרןטנגו מודרני אחד גורס, שהפולקה השפיעה על האצת המילונגה.[1]
המילונגה בנויה על מקצב סינקופטי, המורכב משמונה פעמות עם דגש על הראשונה (לפעמים גם השנייה), הרביעית, החמישית והשביעית.
2/4 רגיל
[1] 2 3 4 [5] 6 7 8
מילונגה
[1] 2 3 [4][5] 6 [7] 8, לפעמים גם [1][2] 3 [4][5] 6 [7] 8
טרסייו (ריתמוס) 332
[1] 2 3 [4] 5 6 [7] [8];
במשך הזמן, נוספו צעדי מחול ושאר השפעות מוזיקליות, מהן התפתח בסופו של דבר הטנגו.
בשנות ה-1890 כבר כתבו מלחינים בצורה מובנית, שניכר בה עדיין דמיון מסוים למילונגה או לטנגו אנדלוסי, ותהיה בהמשך לטנגו מפותח במלואו.[2]
