מטולזון (Metolazone, שם מסחרי: Zaroxolyn) היא תרופה ממשפחת התרופות דמויות תיאזיד המשמשת לטיפול בבצקות על רקע אי ספיקת לב או על רקע אי ספיקת כליות. בדומה לתרופות ממשפחת התיאזידים גם למטולזון יש יעילות בהורדת לחץ הדם, אם כי בשל תופעות לוואי והעדר מחקרים קליניים איכותיים, נדיר השימוש במטולזון בטיפול ביתר לחץ דם.
התרופה יוצרה לראשונה בשנת 1970 ונוסתה בעיקר במצבים של אי ספיקת כליות כרונית[1][2]. היתרונות של מטולזון הם פעילות פרמקולוגית משתנת גם במצבים בהם הכליה לא מתפקדת כראוי (כגון במצבים של אי-ספיקת כליות כרונית) וגם במקרים שבהם יש בצקות משמעותיות ללא הקלה בשימוש על ידי פורוסמיד או משתני לולאה אחרים.
מנגנון הפעולה
מבנה הנפרון: מטולזון פועלת באבובית המפותלת המרוחקת אשר בנפרון בדומה לתרופות ממשפחת התיאזידים
מטולזון היא תרופה שפועלת על האבובית המפותלת המרוחקת שבנפרון. היא נצמדת לאתר של יוני כלוריד במערכת הנשאים של נתרן וכלוריד (Na+/Cl- co-transport system), מונעת בחזרה ספיגה של נתרן, כלור ומים אל מחזור הדם ומגדילה את נפח השתן[3].
יעילות
למטולזון יש יתרון שהיא פעילה גם במצבים שהכליות לא מתפקדות היטב ומתן של תיאזידים אחרים איננו יעיל מבחינת הטיפול בבצקות. במהלך הטיפול במטולזון יש לעקוב אחרי המשקל של המטופלים (כדי לבדוק כמה נוזלים הם הפחיתו), מצב הבצקת, תפקוד הכליות ורמות האלקטרוליטים בדם. חולים קשישים עלולים להיות רגישים יותר לטיפול במטולזון.
התרופה ניתנת במינון התחלתי של 2.5-5 מ"ג ליום, וישנם מטופלים שידרשו מתן רק פעמיים-שלוש פעמים בשבוע במקום מתן יומיומי. המינון המקסימלי הוא 20 מ"ג ליום, אך מינון זה איננו מומלץ בטיפול ביתר לחץ דם ויכול להתאים רק למטופלים עם בצקת קשה לטיפול, תחת מעקב בדיקות מעבדה תכוף.
שילוב עם פורוסמיד
למרות שלמשתנים מסוג תיאזיד פעילות משתנת פחותה מזאת של משתני לולאה, למטולזון יש פעילות משתנת חזקה שמאפשרת מתן שלו בטיפול בבצקות עמידות לטיפול. כמו כן שילוב של מטולזון עם פורוסמיד תורם להשפעה סינרגיסטית ושיפור משמעותי בבצקות.
מצבים קליניים בהם מקובל לתת טיפול משולב מטולזון-פורוסמיד[4] כוללים:
אי ספיקת כליות כרונית
בחולים המטופלים בדיאליזה והדיאליזה לא מסייעת להם להיפטר מעודף הנוזלים שצברו
אי ספיקת לב המלווה בבצקות קשות או שלמטופלים יש גם מרכיב של פגיעה כלייתית
שחמת הכבד
תסמונת נפרוטית
במאמר שפורסם לאחרונה, דווח כי השילוב של מטולזון-פורוסמיד יעיל גם במטופלים קשישים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי שלא יכולים לקבל טיפול כלייתי חליפי כגון דיאליזה או השתלת כליה[5].
תופעות לוואי
מאחר שמטולזון היא תרופה משתנת היא גם גורמת לשינוי של הפרשת מלחים (אלקטרוליטים) בשתן. מטולזון עלולה לגרום או להחמיר:
התרופה עלולה לגרום גם לתופעות לוואי של רגישות לתרופה, כגון פריחות, רגישות לאור השמש, אנגיודמה וקוצר נשימה. דווחו גם מקרים של רגישות צולבת עם סולפונאמידים.
תת לחץ דם אורתוסטטי - מתן מטולזון עלול לגרום לירידה בלחץ הדם. יש להיזהר בחולים קשישים ובחולים עם אי ספיקת לב. צריכת אלכוהול עלולה להחמיר את התסמינים ולכן יש להימנע משתית אלכוהול במהלך הטיפול בתרופה זאת.
מטולזון מופרשת בשתן ולכן יש להיזהר בחולים עם מיעוט בשתן, שכן התרופה מצטברת בדם. אזוטמיה עלולה להתפתח אצל חולים עם מחלת כליה.
מטולזון עלולה להחמיר שיגדון שכן היא גורמת לעלייה ברמות חומצה אורית בדם.
במינונים גבוהים, מטולזון עלולה להעלות את רמות הגלוקוז בדם ולהפריע לאיזון של מטופלים הסובלים מסוכרת. יש לנטר היטב את הטיפול במטופלים עם סוכרת.
פרמטרים לניטור ומעקב
בזמן הטיפול בתרופה יש לעשות בדיקות דם תכופות ולעקוב אחרי רמות אלקטרוליטים בשתן (נתרן, אשלגן, סידן ומגנזיום), רמות חומצה אורית בדם ורמות גלוקוז בדם. יש לעקוב אחרי תפקודי הכליה ולנטר את רמות קריאטינין ואוראה בדם וכן מעקב אחרי פרמטרים נוספים הקשורים במעקב אחרי מטופלים עם אי-ספיקת כליות כרונית ואי-ספיקת כליות חריפה. יש לעקוב אחרי משקל המטופלים ולנטר היטב את המשקל תוך מעקב נוזלים. יש לעקוב אחרי דופק ולחץ דם ולבדוק את לחץ הדם גם בעמידה וגם במצב ישיבה.
^Michelis MF et al. Standard oral water load to determine the site of action of diuretics in man. With data on metolazone, a new diuretic. Clin Pharmacol Ther. 1970 Nov-Dec;11(6):821-8.
^Schoonees R et al. Evaluation of metolazone. New diuretic in chronic renal disease. N Y State J Med. 1971 Mar 1;71(5):566-9.
^Sica DA. Metolazone and its role in edema management. Congest Heart Fail. 2003 Mar-Apr;9(2):100-5.
^Cheng HW et al. Combination therapy with low-dose metolazone and furosemide: a "needleless" approach in managing refractory fluid overload in elderly renal failure patients under palliative care. Int Urol Nephrol. 2014 Sep;46(9):1809-13
