תומאס הרננדס בורייו (בספרדית: Tomás Hernández Burillo, 19 בפברואר 1930 – 2 בינואר 1982) היה כדורגלן ספרדי ששיחק כחלוץ ונודע בכינוי מורנו. מורנו שיחק בברצלונה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, והוא לקח חלק בקבוצה שהוכרה כ"בארסה של חמשת הגביעים". מורנו שיחק בקבוצות נוספות בספרד כליידה, לאס פאלמס וריאל סרגוסה, ובנוסף, הופיע פעמיים במדי נבחרת ספרד.
קריירה
מורנו נולד וגדל בסרגוסה, ולאחר ששיחק במחלקת הנוער של אתלטיקו סרגוסה, קבוצה קטנה מעירו, הצטרף לווסקה ששיחקה בליגה השנייה. בעונת 1950/1951, עונתה הראשונה של וסקה בליגה השנייה, עזר לה להגיע להישג השיא בתולדותיה - מקום חמישי. במשחקו השלישי לעונת 1951/1952 כבש חמישייה, במשחק בו הביסה וסקה את ז'ימנסטיק טרגונה 7-1 ב-23 בספטמבר 1951. בעונה זו כבש 11 שערים ב-15 משחקים במדיה, לפני שעבר בתחילת 1952 לברצלונה, מהבכירות בכדורגל בספרד, אותה אימן פרדיננד דאוצ'יק. בתחילה לא זכה לשחק במדי קבוצתו החדשה, אך בהופעת הבכורה שלו בליגה הספרדית, ב-16 במרץ, גם כבש שער בכורה, וברצלונה ניצחה 7-1 את ראסינג סנטנדר. עד סוף העונה שותף בשני משחקים נוספים, בהם הבקיע שער נוסף, בניצחון 2–5 על טטואן. ברצלונה זכתה באליפות ספרד ובגביע הספרדי באותה עונה, אך מורנו לא שותף במשחק הגמר, בו ניצחה את ולנסיה 4-2. בקיץ זכתה ברצלונה בגביע הלטיני, אך מורנו לא לקח חלק במשחקי הטורניר.
בעונה הבאה השתלב מורנו באופן מלא בברצלונה והפך לשחקן הרכב, לצד שחקני התקפה כססאר, לאזלו קובאלה, אדוארדו מנצ'ון ואסטניסלאו באזורה. במשחק הראשון של העונה כבש צמד בניצחון 4-3 על דפורטיבו לה קורוניה. בהמשך כבש צמדים נוספים לרשתן של סלטה ויגו ואתלטיק בילבאו, וב-8 בפברואר 1953 כבש רביעייה בניצחון 1–6 על אתלטיקו מדריד. ב-1 במרץ הבקיע שלושער במשחק בו הביסה קבוצתו את ריאל סרגוסה 8-0. ב-5 באפריל, בקלאסיקו מול ריאל מדריד שנערך בלס קורטס, הבקיע מורנו את השער היחיד במשחק, וברצלונה ניצחה 1-0. הוא שותף בכל 30 מחזורי הליגה, ובסך הכול הבקיע 22 שערים, מוביל את שחקני ברצלונה בהבקעת שערים ושני בטבלת מלך השערים של הליגה. ברצלונה זכתה בדאבל שני ברציפות, והפעם מורנו פתח בגמר הגביע, בו ניצחה ברצלונה את אתלטיק בילבאו בתוצאה 1–2.
יכולתו הטובה של מורנו במדי ברצלונה זיכתה אותו בזימון לנבחרת ספרד, והוא ערך את שתי הופעותיו היחידות במדיה במשחקי ידידות במהלך הקיץ - הראשון מול ארגנטינה ב-5 ביולי והשני מול צ'ילה שבוע לאחר מכן. בעונה הבאה דעכה יכולתו של מורנו בפרט ושל ברצלונה בכלל, שלא הצליחה לזכות באליפות או בגביע במהלך העונה. מורנו כבש 9 שערים ב-25 משחקי ליגה, כולל שער שוויון במשחק מול אתלטיקו מדריד ב-27 בדצמבר ושער בניצחון 5-1 על ריאל מדריד ב-21 בפברואר 1954. מורנו עזר לברצלונה לגבור על ריאל מדריד במשחקי חצי גמר הגביע ולהעפיל לגמר, שגם בו פתח, אך ברצלונה הובסה 0–3 על ידי ולנסיה. דאוצ'יק הוחלף בסנדרו פופו, אך גם עמו המשיכה הנסיגה. מורנו כבש 6 שערים, בהם צמד במשחק מול ראסינג סנטנדר, ב-18 משחקי ליגה בהם שותף. בחציה השני של העונה השתתף בשלושה משחקים של אספניה אינדוסטריאל, ששימשה קבוצת מילואים של ברצלונה ושיחקה בליגה השנייה. ברצלונה כשלה בזכייה בתואר גם בעונה זו.
עם הצטרפותו של רמון ויז'וורדה ועלייתו של חוסטו טחדה, איבד מורנו את מקומו בברצלונה באופן מוחלט בעונת 1955/1956 והוא לא שיחק באף משחק. בינואר 1956 הושאל לחודש וחצי לליידה ששיחקה בליגה השנייה, שם הבקיע 3 שערים ב-6 משחקים. לאחר מכן עזב את ברצלונה והצטרף ללאס פאלמס ששיחקה בליגה הראשונה. כבר במשחקו השני במדיה פגש את קבוצתו לשעבר ברצלונה, שניצחה 1-0 את לאס פאלמס. במשחק הבא כבש שער בכורה במדיה, בתיקו 2-2 עם אספניול ב-26 בפברואר. עד סוף העונה הבקיע שער נוסף במספר משחקים בהם לקח חלק. לאחר מכן עבר לריאל סרגוסה, גם היא בליגה הראשונה, אך בשתי עונות מיעט לשחק והופיע 15 פעמים בליגה, בהן הצליח למצוא את הרשת פעם בודדת, והוא פרש מכדורגל מקצועני ב-1958, בגיל 28 בלבד.
תארים
ברצלונה
קישורים חיצוניים
