דראם נולדה בשם מורה מקאטיר בניורי, במחוז דאון שבצפון אירלנד, וגדלה בכפר השכן קלין, במחוז ארמה. היא הייתה הבכורה מבין ארבעה ילדים. הוריה היו רפובליקנים אירים מיליטנטיים, ואמה של דראם הייתה פעילה במלחמת העצמאות ובמלחמת האזרחים האירית בשנות ה-20. היא התגוררה בדבלין ובליברפול לפני שעברה לבלפסט בעת מלחמת העולם השנייה. היא שיחקה קמוג'י (ספורט קבוצות אירי, גרסת הנשים של הרלינג), ואף הייתה מנהלת קבוצה.
ב-1946 היא נישאה לג'ימי דראם, שהיה אסיר רפובליקני, אותו פגשה בעת ביקור אסירים. הם היו נשואים למשך 30 השנים הבאות, כאשר במהלך 13 מהן היה ג'ימי כלוא ללא משפט. לזוג נולדו חמישה ילדים, שכולם נהיו לפעילים בתנועה הרפובליקנית. בתה, ששמה גם מיירה, ישבה מספר שנים בכלא ארמה.
כשפרצו המהומות ב-1969, דראם נהייתה לדמות מובילה בתנועה, והייתה לפעילה באגודה לזכויות האזרח של צפון אירלנד, וסייעה למצוא דיור לקתולים שהוצאו בכפייה מבתיהם דרך הפחדה ואיומים מצד כנופיות נאמני אלסטר. כשכוחות צבאיים בריטים נשלחו לצפון אירלנד, היא התחילה לנאום בפורומים ציבוריים נגד נוכחותם, והזהירה קתולים פן יראו בהם מושיעים. התקשורת הבריטית כינתה אותה "גברת ארס" בשל הבוטות בה התבטאה, והמיליטנטיות שלה. היא גם הייתה מפקדת בקומן נה מאן, זרוע הנשים המיליטריסטית שפעלה לצד ה-IRA. ביולי 1970 היא הובילה כמה מאות נשים, כל אחת דוחפת עגלת תינוקות מלאה באוכל ואספקה, לתוך אזור רחוב פולס, בהפרת הסגר שהוטל על ידי הבריטים. היא נעצרה, ואף ישבה בכלא בשל מחאותיה. ב-1972 היא נבחרה לתפקיד סגנית נשיא שין פיין, תפקיד בו החזיקה עד מותה.
לאחר ששוחררה מבית הכלא בארמה, פשיטות כוחות הביטחון על ביתה החריפו, והבריאות שלה החלה להתדרדר. היא ביקשה לנסוע לארצות הברית לקבל טיפול רפואי, אך סירבו להנפיק לה ויזה בשל פעילותה הפוליטית. היא התאשפזה בבית החולים מאטר בבלפסט לניתוח בעין.
ב-28 באוקטובר 1976, בעת התאוששותה, נורתה למוות במיטתה בבית החולים במבצע של קומנדו היד האדומה, קבוצה לויאליסטית. המתנקשים התחזו לרופאים, נכנסו לחדרה וירו בה בחזה.[2][3]
משפחתה ותומכיה דרשו חקירת פנים לגבי השתתפות גורמים משטרתיים ברצח, אך רק אדם אחד הורשע בגין ההתנקשות, והוא שומר מטעם בית החולים סמואל מאתרס.[4]
ההתנקשות בחייה עוררה זעזוע ציבורי, ואפילו פעילים רפובליקנים ותיקים שהיו חלק מהמהומות הקשות ביותר בשנים שקדמו לכך הגיבו באופן קשה, והפכו אותה לסמל של המאבק לעצמאות. להלווייתה הגיעו יותר מ-15,000 אנשים.
ציטוטים
ציטוטים מתוך נאומים של דראם מצויים בציורי קיר ברחבי צפון אירלנד. אלה כוללים:
"The only people worthy of freedom are those who are prepared to go out and fight for it every day, and die if necessary."
"We must take no steps backward, our steps must be onward, for if we don't, the martyrs that died for you, for me, for this country will haunt us forever."
