מולה עשת

לידה	2 ביולי 1934 תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	4 בדצמבר 2024 (בגיל 90)
שם לידה	מולה אייזנשטט
מקום לימודים	מכללת מקס פיין
תחום יצירה	צילום אופנה

מולה עשת (2 ביולי 1934 – 4 בדצמבר 2024) היה צלם אופנה ופרסום ישראלי שהיה פעיל בשנות ה-60, שנות ה-70 ושנות ה-80 של המאה ה-20.

מולה עשת נולד לצבי (יוז'ק) ולמלכה אייזנשטט בתל אביב. אביו היה חבר הנהלת "סולל בונה". החל לצלם בכיתה ה', לאחר שקיבל מצלמה במתנה. בנעוריו הצטרף ל"השומר הצעיר". התחנך בבית הספר המקצועי "מקס פיין". אחיו הבכור, אריה אייזנשטדט, נפל במלחמת העצמאות ב"מבצע בן נון ב'" (קרב על לטרון).^[1]

עשת התגייס לנח"ל. שירת תחילה בקיבוץ נגבה ובהמשך הוצב בפיקוד הנח"ל בתל אביב, שם שימש כנהגו של מפקד הנח"ל.

אחרי השחרור, בסוף שנות ה-50, יצא להכשרה בקיבוץ סאסא. שם הכיר את דליה. ביולי 1957 נישאו השניים. בדירת הוריה בירושלים. לבני הזוג נולדו צביקי ושתי בנות - איריס עשת-כהן וסיגל עשת-שפט.

החל בצילום מקצועי לראשונה בעקבות בקשתו של חברו, המפיק איציק קול, לסייע לו במהלך צילומי הסרט "הם היו עשרה", של ברוך דינר (בסביבות 1960). מפיקי הסרט התלהבו מצילומים שעשה לסצינות ולשחקנים של הסרט והוא הפך לצלם הסטילס של ההפקה. לאחר שש שנים בקיבוץ עברו השניים לעיר הגדולה. אשתו הלכה ללמוד הוראה.

בתחילת שנות ה-60 היו רוב צלמי האופנה בארץ זרים. את עבודת הצילום המסחרית הראשונה קיבל ב-1961 מ"גליה מודל", אז מגדולי יצרני האופנה בישראל. כך הפך עשת לצלם האופנה הראשון והגדול בישראל, ובאותן שנים עבדו איתו כ-90% מחברות הפרסום בישראל.^{[דרוש מקור]} עשת היה מהראשונים שהכניסו את ה"תנועה" לצילומי סטילס. עשת העדיף לבצע רבים מצילומיו דווקא מחוץ לכותלי הסטודיו, ולנסות לפרוץ גבולות אל השטח. אשתו דליה, הייתה שותפתו לעשיה ותפקדה כסטייליסטית, מהראשונות בישראל.^[2] הוא הפך לצלם הבית של תיאטרון האוהל בעקבות הזמנה שקיבל מיהודה גבאי להגיע לצלומי הצגת "הכתובה".

תחילה עבד עשת בסטודיו ברחוב בן יהודה בתל אביב. ב-1964 פתח עם הצלם שרוליק הרמתי עסק משותף לצילומי אופנה ופרסום, "סטודיו מולה הרמתי" בסוף רחוב דיזנגוף.

עשת עבד עם מיטב הדוגמניות בשנות ה-60, ה-70 וה-80 ובהן: קארן דונסקי, חני פרי, חלי גולדנברג, רונית יודקביץ', אביבה בנאי, רונית ויגלר ופנינה רוזנבלום. בשנת 1981 הקים עשת את תערוכת האופנה הראשונה בישראל, במסגרת שבוע האופנה הישראלי. עשת עסק בצורה נרחבת גם בצילומי תיאטרון במקביל לצילומי האופנה, והיה הצלם של להקות מחול כמו בת דור, וקול ודממה.

מבין העבודות המפורסמות של עשת: לוח האופנה הראשון בישראל, צילום עבור חברת אגרקסקו, צילומי שערים לעיתונים לאשה והעולם הזה.

ב-1981 החליט להפיק תערוכה משלו בלב דיזנגוף. ב-1986 החליטו עשת והרמתי לפרק את השותפות. באותה שנה החל בהפקת תחרות "נערת השנה" בשבועון "מעריב לנוער". עשת הפסיק לעבוד כצלם מקצועי באמצע שנות ה-90, אך המשיך לצלם להנאתו. בפברואר 2012 נפתחה תערוכת יחיד של עשת, במשכן לאמנות בית מאירוב בחולון שהציגה את צילומי האופנה של ישראל משנות ה-60, ה-70 וה-80. בשנים 2013-2014 הועלתה עבודתו של עשת בסדרת תערוכות "בגלריית הרוח הישראלית" באוניברסיטת חיפה.

בשנות ה-90 הקים עשת ביחד עם שותפים חברה בשם "מולה סנטר" אשר עסקה בעיקר בהדרכה מקצועית לאיפור, קוסמטיקה, סטיילינג ומכירת מוצרים הקשורים בתחום. החברה הונפקה בבורסה והעסיקה 450 עובדים בשיאה בשמונה סניפים. כתוצאה מהתרחבות מהירה ללא בסיס כלכלי והערכות שוק בלתי ריאליות אשר נבעו מניהול כושל, נקלעה החברה בסוף שנות ה-90 להפסדים כספיים של עשרות מיליוני שקלים ולמשבר כלכלי^[3] אשר הוביל אותה לפירוק. עשת ושותפיו הותירו עשרות עובדים וספקים, רובם קטנים וחסרי כושר מיקוח וגביה, בפני שוקת שבורה בשל חוסר יכולת לגבות את חובם. בנו של מולה, צביקי עשת, שכיהן כמנכ"ל החברה, עזב את ישראל ב-1997 עם משפחתו, בסמוך למועד קריסתה, והשתקע בניו זילנד.^[4] לאחר כעשור שב לישראל. הוא מחזיק מספר מסעדות בתל אביב.^[5]

בפברואר 2012 נפתחה תערוכת יחיד של עשת המציגה את צילומי האופנה של ישראל משנות ה-60, ה-70 וה-80. התגורר בשכונת אפקה בתל אביב יחד עם אשתו דליה.

נפטר ב-4 בדצמבר 2024 בגיל 90.^[6]

מדיה וקבצים בנושא מולה עשת בוויקישיתוף

• מולה עשת, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• ביוגרפיה מקיפה, בישראליאנה
• סהר שלו, באש ובמים, באתר הארץ, 20 בינואר 2012
• מירב קריסטל, זוכרים את טופר וראש אינדיאני? רשתות שנעלמו, באתר ynet, 9 במאי 2011
• תמונות מאוסף מולה עשת מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
• עוז אלמוג, תמר אלמוג, ‏מולה עשת - סיפור חיים, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל", 2 בפברואר 2013
• שי פוגלמן וינאי יחיאל, ענייני פנים: מולה עשת, באתר הארץ, 5 בינואר 2022