מוך הוא השם הנפוץ להצטברויות גלויות של סיבי טקסטיל וחומרים אחרים, אשר בדרך כלל נמצאים על בגדים ומסביבם. חומרים מסוימים המשמשים בייצור של בגדים, כגון כותנה, פשתן וצמר, מכילים סיבים רבים, קצרים מאוד, הארוזים יחד.^[1] במהלך הבלאי הטבעי של החומרים, סיבים אלו עשויים להתנתק זה מזה או להשתחרר אל מחוץ למארג שהם חלק ממנו. זו הסיבה שפריטים הנמצאים בשימוש רב, כגון חולצות ומגבות, הופכים להיות דקים יותר עם הזמן, ולכן חלקיקים אלה נאספים במסנן של מייבש הכביסה.^[1] בשל שטח הפנים הקטן שלהם, חשמל סטטי גורם לכך שסיבים שמתנתקים מפריט לבוש כלשהו ממשיכים לדבוק זה בזה, לפריט ממנו התנתקו או למשטחים אחרים שאיתם הם באים במגע. סיבים קטנים אחרים או חלקיקים גם כן עשויים להידבק אל סיבי בגדים אלו, לרבות שיער ותאי עור של בני אדם ובעלי חיים, סיבים צמחיים, אבקה, אבק, ומיקרואורגניזמים.

מוך עשוי להיות מורכב מחוטים בכל צבע שהוא, כך שתערובת של גוונים רבים ושונים עשויה להיראות בצבע אפור אחיד.^[2]

מוך יכול להיווצר על ידי ייבוש בגדים במייבש כביסה; בדרך כלל, המוך מצטבר על המסנן של מייבש הכביסה. ה-UL - ‏Underwriters Laboratories - ממליצה לנקות את המסנן מהמוך לאחר כל שימוש במייבש, כדי למנוע דליקות וכן לצורך חיסכון באנרגיה וזמן ייבוש.^[3]

ערך מורחב – מוך טבורי

מוך יכול להיווצר כתוצאה מהצטברות סיבים רכים בחלל הטבור. אנשים רבים מגלים כי, בתחילת היום ובסופו, גוש קטן של מוך הופיע בחלל הטבור. מוך זה הוא הצטברות של סיבי בד אשר התחככו בשיער גוף. הסיבות להצטברות המוך בטבור הן נושא של ספקולציה. אחת מההשערות הסבירות היא שהשפשוף של שיער גוף ובגדים תורם להצטברות של חשמל סטטי, והתוצאה מכך היא אוסף של סיבי בגדים יחד עם תאי עור מתים.

גאורג שטיינהאוזר, כימאי הכותב עבור כתב-העת Medical Hypotheses, אמר כי חתיכות קטנות של מוך מתגבשות יחדיו תחילה בשיער, ואז, בסופו של היום, מגיעות אל הטבור. עוד אמר כי נראה ששיער הבטן, לעיתים קרובות, גדל במעגלים קונצנטריים מסביב הטבור; מבנה הקשקשים של השיער מעצים את השחיקה של הסיבים הזעירים מתוך החולצה, ומכוון את המוך לכיוון הטבור.^[4] שטיינהאוזר קבע כי גילוח הבטן ימנע היווצרות מוך בטבור, אבל רק עד שהשערות ישובו לצמוח. בין ההצעות האחרות שלו (כיצד למנוע היווצרות מוך בטבור) - ללבוש בגדים ישנים, אשר נוטים להשאיר פחות מוך מאשר בגדים חדשים. כמו כן, גם בפירסינג ניתן לעשות שימוש לצורך מטרה זו, כאשר פירסינג בטבור הוא אביזר יעיל במיוחד, המונע הצטברות סיבים בטבור.^[4]

מוך הנוצר בכיסים של בגדים הוא פסולת הכוללת פיסות של טקסטיל, כמו גם פיסות נייר או טישיו, שנמצאים לעיתים קרובות בכיסים. אחת הסיבות לכך עשויה להיות שכיבוס הבגדים במכונת כביסה, פעם אחת או יותר, גורמת לבד ממנו עשוי הכיס, ולתוכנו של הכיס, להידחס להיגרס.

מאחר שהמוך שבכיס הוא תערובת המכילה את התוכן של הכיסים, הוא עשוי להיות מועיל בעת הקביעה האם תרופות או סמים אוחסנו בעבר בכיסים, על ידי בדיקת המוך באמצעות בדיקות סמים שונות. במצבי הישרדות קיצוניים, ניתן להשתמש במוך מהכיס כאמצעי להדלקת אש.

במשחק וידאו של חברת Infocom, המבוסס על "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", קיימת אפשרות לרכוש אוסף של "אבזרים", הכוללים תיק קטן של "מוך כיסים".^[5]

שאיפה של כמויות רבות מדי של מוך, כפי שאובחן בעובדים הראשונים של תעשיית הטקסטיל, עלולה להוביל למחלות ריאות, כגון אבקת הריאות.^[6] מוך שמקורו בבלאי של בגדים עלול אף לשאת עמו חיידקים ווירוסים.^[7] לפיכך, הימצאותם של סיבים מהווה סכנה במהלך ניתוחים כירורגיים, שכן הוא עלול להעביר מיקרואורגניזמים אל הפצעים הפתוחים. הוכח כי בשל החיכוך הקיים בין בגדים לבין העור, "אדם הלבוש בסקראבס למעשה נושא יותר חיידקים מאשר אדם ללא בגדים".^[8] מוך מהווה איום לסביבה בחללים שבדרך כלל לא באים במגע אנושי, והוא מהווה "אחד המזהמים העיקריים" בתחום חקר מערות.^[9]

זיהום, שמקורו במוך, מייצג את מה שעלול להיות האיום החמור ביותר של פגיעה במכשירים מכניים עדינים.^[10][11] על מנת למנוע זיהום, עובדים הנכנסים לחדרים נקיים נדרשים בדרך כלל ללבוש שכבה חיצונית של בגדים מסיבים מלאכותיים, שהם ארוכים יותר ועבים יותר.^[1][12] בגדים עמידים למוך עשויים מחומרים, למשל בדים אלסטיים כמו או לייקרה, בעלי סיבים שנוטים להימתח ולא להיקרע.^[13]

הימצאות מוך בבגדים היא תופעה שנחשבת ללא מושכת ולבלתי מקצועית, בדרך כלל. יתר על כן, מוך עשוי להיות שוחק ועלול לגרום נזק לבגדים עצמם.^[14] מסיבה זו, מוך גלוי לעיתים קרובות מוסר עם מסיר מוך או מברשת לבגדים. את ההצטברות של המוך במהלך ניקוי בגדים ניתן להפחית באמצעות שימוש במרכך כביסה, אשר מפחית את כמות החשמל הסטטי על פני הבגדים ולכן מונע מהמוך מלהידבק לבגדים.^[15]

מוך המצטבר במייבש כביסה, אשר נאסף על מסנן המוך של המייבש, הוא דליק מאוד ולכן מהווה מפגע בטיחותי .^[16] עם זאת, בשל דליקות חומר זה, ניתן במצבים מסוימים להשתמש במוך כחומר בעירה,^[17] אם כי סיבים מלאכותיים עלולים לפלוט אדים רעילים.

ניתן לעשות שימוש במוך ביצירת קומפוסט, וזאת באמצעות אחזור המוך מהפילטר של מייבש הכביסה והוספתו לחומרים האחרים שבקומפוסט. המרקם של המוך מאפשר לחומר האורגני שבתוך הקומפוסט להתפרק במהירות ובקלות, אך בהתאם למקור [של המוך], הקומפוסט עלול לכלול סיבים וחומרים אחרים שאינם אורגניים, אשר לא יתפרקו לעולם.^[18]

במדע הזיהוי הפלילי, המוך הוא חומר שימושי מאוד משום שהוא נצבר לאורך זמן, וכי הוא מכיל לא רק סיבים שניתקים מן הבגדים של אדם מסוים, אלא גם חלקיקים אחרים שהוא נחשף אליהם. לפיכך, המוך שבבגדיו של אדם עשוי להכיל מידע שמועבר מהסביבות השונות שדרכן האדם חלף,^[19] ועל ידי כך מאפשר לבוחנים משפטיים לאסוף ולבדוק את המוך, כדי לקבוע את תנועותיו ופעולותיו של הלובש.^[20][21] בוחנים עשויים להשתמש בכימיקלים שונים על מנת לבודד את סיבי המוך מחלקים שונים של בגדים, המבוססים על הבדלים בצבע ומאפיינים אחרים.^[22]

כפי שצוין לעיל, מוך מתוך מייבש כביסה נשרף בקלות. למרות שזה עשוי להוות סכנה בבית, זה גם אומר שמוך הוא חומר דליק מצוין להבערת אש.^[23] הדבר עשוי להיות שימושי במיוחד לצורך לכידת ניצוצות מצור ופלדה, או התחלת אש מחומרים דומים, בהיעדר גפרורים.

כבר במהלך האלף ה-2 לפנה"ס נעשה שימוש במוך לצורך טיפול בפצעים ובחתכים; שימוש זה נמשך אפילו עד לתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית.^[24] מוך המשמש במיוחד לטיפול בפצעים לפעמים כונה "צ'ארפי" (charpie).

• קשקשת

מדיה וקבצים בנושא מוך בוויקישיתוף

• Karl Kruszelnicki (2001). "The Great Bellybutton Lint Survey". Q & A with Dr K.
• World record navel lint collection by Graham Barker
• Bellybutton Lint Collecters