מוטואו קימורה[1] (ביפנית: 木村 資生, באנגלית: Kimura Moto; 13 בנובמבר 1924 – 13 בנובמבר 1994) היה ביולוג יפני הידוע בעיקר בזכות פיתוח התאוריה הנייטרלית של אבולוציה מולקולרית ב-1968, תאוריה זו נוגעת לשינויים נייטרלים ומקריים ב-DNA ומהווה בסיס לנושא של שעונים מולקולרים. קימורה הפך לאחד מגנטיקאי האוכלוסייה התאורטיים המשפיעים ביותר. הוא זכור בתחום הגנטיקה בזכות השימוש החדשני שלו במשוואות דיפוזיה כדי לחשב את ההסתברות לקיבוע של אללים מועילים, מזיקים או נייטרליים. בשילוב גנטיקה תאורטית של אוכלוסיות עם נתוני אבולוציה מולקולרית, הוא גם פיתח את התיאוריה הנייטרלית של אבולוציה מולקולרית שבה הסחף הגנטי הוא הכוח העיקרי המשנה את תדרי האללים. ג'יימס פ. קרואו, בעצמו גנטיקאי אוכלוסייה נודע, ראה בקימורה אחד משני הגנטיקאים האבולוציוניים הגדולים ביותר, יחד עם גוסטב מאלקו, אחרי השלישייה הגדולה של הסינתזה המודרנית: רונלד פישר, ג'יי ב.ס. הלדיין וסיואל רייט.
קימורה עבד על קשת רחבה של בעיות תאורטיות בגנטיקה של אוכלוסיות, רבות מהן בשיתוף פעולה עם Takeo Maruyama. הוא הציג את ה"אללים האינסופיים", ה"אתרים האינסופיים" וה"צעדיים" מודלים של מוטציה, שכולם ישמשו באופן נרחב ככל שגדל תחום האבולוציה המולקולרית לצד גידול מספר הפפטידים והרצפים הגנטיים הזמינים. מודל המוטציה השלבית הוא "מודל סולם" שניתן ליישם במחקרי אלקטרופורזה שבהם חלבונים הומולוגיים שונים ביחידות שלמות של מטען. הצהרה מוקדמת על גישתו פורסמה ב-1960, במבוא שלו לגנטיקה של אוכלוסיות. הוא גם תרם מאמר סקירה חשוב על המחלוקת המתמשכת על מטען גנטי (אנ') ב-1961.
1968 סימנה נקודת מפנה בקריירה של קימורה. באותה שנה הוא הציג את התיאוריה הנייטרלית של אבולוציה מולקולרית, הרעיון שברמה המולקולרית, הרוב הגדול של השינוי הגנטי הוא נייטרלי ביחס לברירה הטבעית - מה שהופך את הסחף הגנטי לגורם ראשוני בהשתנות הגנום, בלי שיש לו השפעה מהותית על התפתחות היצורים בפועל. דבר זה היווה בסיס לנושא של שעונים מולקולרים המהווים השלמה לשיטות תארוך אחרות כמו תיארוך רדיומטרי, תיארוך באמצעות טבעות עצים ולמחקרי מאובנים בניסיון להבין את ציר הזמן של ההיסטוריה האבולוציונית של החיים את מבנה עץ החיים ואת הטקסונמיה של יצורים חיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
