PROFILPELAJAR.COM

מוזיאון יד מרדכי משואה לתקומה
מידע כללי
סוג	מוזיאון להנצחת השואה
מיקום	יד מרדכי
מדינה	ישראל
מבקרים בשנה	30,000
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1968
תאריך פתיחה רשמי	1968
קואורדינטות	31°35′24″N 34°33′26″E / 31.590046453386°N 34.55729121702°E
	ymmuseum.org
	(למפת השפלה רגילה) מוזיאון יד מרדכי משואה לתקומה

מוזיאון יד מרדכי משואה לתקומה הוא מוזיאון הממוקם בקיבוץ יד מרדכי בעוטף עזה. הוא מהווה מוזיאון השואה היחיד בדרום ישראל ומבקרים בו כ-30 אלף איש בשנה. המוזיאון אשר נפתח בשנת 1968, ממוקם על גבעה בלב הקיבוץ, סמוך לבית העלמין של חברי הקיבוץ ולוחמי הפלמ"ח שנפלו בקרב על יד מרדכי במלחמת העצמאות. מיצגי המוזיאון תוכננו על ידי צוות מורשת של חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר ובראשם אבא קובנר, אשר גיבש את חזון המוזיאון. בנין המוזיאון תוכנן ונבנה על ידי האדריכלים אריה שרון ובנו אלדר אשר קיבלו את פרס רכטר על עיצובו.

המוזיאון כולל חלל תצוגה נרחב המתאר את תקופת השואה והאירועים ההיסטוריים שהובילו למרד גטו ורשה, כמו גם את "התקומה", שבאה לביטוי ספציפי במוזיאון יד מרדכי דרך הנצחת מרד גטו ורשה והקרב על קיבוץ יד מרדכי מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות, כחלק מהמאבק על הקמת המדינה. בנוסף לחלל התצוגה המוזיאלי, כולל המוזיאון גם את אנדרטת מרדכי אנילביץ' שהוצבה ליד מגדל המים שקרס אחרי הקרב בתש"ח, את אתר שחזור הקרבות על יד מרדכי, בית העלמין לחללי תש"ח הנשקף מחלונות המוזיאון, אנדרטת משוריין פינוי הילדים במבצע תינוק, וקברו של חסיד אומות העולם ולדיסלב קובלסקי. מכלול אתרים אלו מייצג את שם המוזיאון "משואה לתקומה".

גלריות ותצוגות המוזיאון

המוזיאון כולל חללי תצוגה נרחבים המתארים את החיים היהודיים בוורשה בין שתי מלחמות העולם, את תקופת השואה בפולין, ובעיקר בוורשה, ואת האירועים ההיסטוריים שהובילו למרד גטו ורשה ואת סיפור התקומה, המיוצג בסיפורו של קיבוץ יד מרדכי.

חלל הכניסה למוזיאון מתאר את סיפורו הייחודי של קיבוץ יד מרדכי מאז שעלה לקרקע בנגב המערבי ב-1943 ועד למלחמתו ההישרדותית מול הצבא המצרי בתש"ח, כולל שחזור נרחב לקרב על יד מרדכי ודגם הקיבוץ ערב פרוץ מלחמת העצמאות. מסביב לדגם מוצגים כלי הנשק שעמדו לרשות המגינים והנשק הכבד שהיה לצבא המצרי. בחלל מוקרנים סרטים ותמונות המתארים את הקיבוץ בשנותיו הראשונות. חלל תצוגה זה מוביל למורד מדרגות מביטון חשוף שנבנה בעיני רוחו של אבא קובנר כירידה אל שורשי ההיסטוריה היהודית בשבעת עמודי קיום יהודי: אורח חיי היום-יום, ארגון הקהילה, אמונה, חינוך, זרמים יהודיים, נס התחייה והעיירה היהודית.

מבואת הכניסה למוזיאון לשחזור הקרב
שולחן חול – מפת הקיבוץ בזמן הקרב
מורד המדרגות לשורשי ההיסטוריה היהודית

בהמשך התצוגה הוקם קיר המוקדש לילדים בגטו ואחריו תצוגה הכוללת חמישה פרקים הקשורים לשואה: עליית הנאצים לשלטון וחוקי נירנברג, הפלישה לפולין, החיים בגטאות ובמחנות ההשמדה, מרי ומרד והעפלה.

תחילת התצוגה מתארת את העיר ורשה לפני מלחמת העולם השנייה, ועוברת לאחר מכן לתיאור ההתמודדות הקשה של הקהילה היהודית תחת הכיבוש הנאצי בוורשה.

יהודי פולין ערב המלחמה
העיירה היהודית בפולין
המעבר אל הגטו


החיים תחת כיבוש נאצי

בין חלק התצוגה המתייחס לשואה לזה המתייחס למלחמת העצמאות, מוצג קיר המכונה "כותל המרי" אשר עוצב על ידי אבא קובנר. קיר זה מייצג את תחילתה של התקומה ומביא לביטוי את כלל המרידות בגטאות ובמחנות ברחבי אירופה. על "כותל המרי" חקוקים שמותיהן של 250 יחידות של תנועת ההתנגדות היהודית המייצגים כרבע מיליון לוחמים. על כותל נוסף – תמונות של מורדים ומתנגדים. התצוגה איננה מפלגתית, סיעתית או מקומית, וזאת בכדי להדגיש למבקרים שהלחימה והמרי, כמונח המבטא התנגדות ועמידה יהודית כנגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, לא היו קשורים דווקא במקום או בתנועה מסוימת וכי השתתפו בהם יהודים מכלל ישראל. מטרת הביטוי האוניברסלי הזה נועדה לרמוז שלמרות שייכותו של מרדכי אנילביץ' לתנועת השומר הצעיר הרי שמדובר במאבקים הרלוונטיים לכול.


כותל המרי

במעלה המדרגות, לאחר "כותל המרי", ניצבים חלונות גדולים מהם נשקפים האנדרטה של אנילביץ' על רקע מגדל המים, קבר האחים ונתיב הנסיגה לפינוי יד מרדכי במהלך ההתקפה המצרית על הקיבוץ. גם מהקבר רואים את האנדרטה, דבר שנועד ליצור קשר הדוק בין תוכן ומבנה.

לאחר חלונות התצפית מתחיל מסדרון התקומה דרכו ממשיך המבקר ועולה ארצה בנתיבי הבריחה וההעפלה, תצוגת ההתיישבות בנגב, ועד להכרזת האום על תוכנית החלוקה והקמת המדינה ב-29 בנובמבר 1947.

באולם העליון הוכנה תצוגה ביחד עם חיים לסקוב על עמידתם של שלושה קיבוצים, המייצגים גורל שונה בהתמודדות המקומית במלחמת העצמאות: הקיבוץ נירים שהדף את המצרים, קיבוץ כפר דרום שפונה על פי הוראה, וניצנים שתושביו נאלצו להיכנע וליפול בשבי המצרי. כיום משמש חלל זה לתערוכות מתחלפות.


מימין: מבט מהמוזיאון לחלקת הקבר; משמאל: אולם נתיבי הבריחה וההעפלה

בשנת 2005 נערך שיפוץ במוזיאון ושולבו תצוגות חדשות תחת הכותרת "יהדות ורשה מתפארת לחורבן". אלו כללו את בונקר מילא 18 בגטו ורשה, מודל מיניאטורי של גטו ורשה ביחס של 1:100 לגטו המקורי, וכן, בית אנילביץ' – תצוגה על יהדות ורשה בין שתי מלחמות עולם הכוללת גם את בית תנועות הנוער.

דגם גטו ורשה מוצב במעלה הגלריה, מתחת גשר עץ, המייצג את הגשר שהיה בוורשה מעל שני חלקי הגטו. החיים הקשים בגטו, שאוכלס בשיאו בכחצי מיליון יהודים, מומחשים באמצעות סרטים על קירות התצוגה.

השחזור של בונקר מילא 18 כולל ריהוט וחפצים המדגימים את אווירת המקום אשר הפך לסמל המרידה של גטו ורשה. בבונקר התרכזו רבים מהלוחמים ביחד עם מנהיג המרד, מרדכי אנילביץ', בימי הלחימה האחרונים, ובו הם מצאו את מותם ב-8 במאי 1943.

בית תנועות הנוער מוקדש לתערוכה המנציחה את תנועות הנוער היהודיות שפעלו בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. התצוגה כוללת דגמים תלת־ממדיים של מחנות ההכשרה, דגלי התנועות וסרטים.


שחזור בונקר מילא 18


מימין: מודל גטו ורשה במוזיאון; משמאל: בית תנועות הנוער

בשנת 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל נפגע המוזיאון מירי רקטי שבוצע על ידי חמאס.^[1]

ההיסטוריה וההשראה שהביאו להקמת המוזיאון: מהקמת קיבוץ יד מרדכי ועד להשקת המוזיאון

קיבוץ יד מרדכי החל את דרכו בשם "מצפה הים" בשנת 1936 על צוק מעל הים במושבה נתניה. בשנת 1943 עבר הקיבוץ למיקומו הנוכחי בנגב המערבי. בתחילה הוצע לקרוא ליישוב המתחדש בשם "אדיר-עם", ברוח הקיבוצים "גבר-עם" ו"ניר-עם", אך ב-1945 הציעה הנהגת השומר הצעיר לקרוא לקיבוץ על שמו של מפקד מרד גטו ורשה מרדכי אנילביץ' וחברי הקיבוץ - רבים מהם יוצאי פולין, החליטו לכנות את קיבוצם "יד מרדכי".

הצעת מנהיגי השומר הצעיר לקרוא לקיבוץ על שמו של מפקד המרד, התקבלה על ידי חברי הקיבוץ לאחר התלבטות האם להיקרא על שם מרדכי אנילביץ', או למצוא שם כוללני יותר, המנציח את ההתנגדות היהודית בשואה בכלל. למשל, ב-1947 הוחלט על הקמת פסל גדול ממדים שיסמל את דרך הייסורים של שואת יהודי פולין ואת מאבקם של מורדי הגטאות. אך קרבות מלחמת העצמאות בקיבוץ שינו את רוח הדברים.

במאי 1948 ספג הקיבוץ מתקפה עזה של הצבא המצרי. לאחר לוחמה עיקשת של שישה ימים, בהם ספג הקיבוץ אבדות קשות, הוחלט על נסיגה. לאחר כחצי שנה, במסגרת מבצע יואב, שוחרר הקיבוץ מהכיבוש המצרי ותוך זמן קצר חזרו אליו החברים ובנו את המשק מחדש.

בשוך הקרבות ועם חזרת חברי הקיבוץ, לאחר שחרורו מהכיבוש המצרי, חל שינוי בעמדת חברי הקיבוץ בנוגע להנצחה והם ביקשו לאזן בין הנצחת מרד גטו ורשה ומפקדו מרדכי אנילביץ' להנצחת עמידת הגבורה של הקיבוץ וחברי הקיבוץ שנפלו בקרב.

סמל ההנצחה הראשון והבולט ביותר להנצחת המאבק על יד מרדכי היה מגדל המים המחורר מפגזים וכדורים. סמל זה לקוח מן הנוף המקומי של קיבוץ יד מרדכי, ממאגר הסמלים של חיי המשק החקלאי ומהתקופה הקשה שעברה על הקיבוץ באותה שנה. המגדל קרס בחורף 1949 ובמאי באותה שנה הוחלט שלצידו תוקם אנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ'. האנדרטה, פרי עבודתו של הפסל נתן רפפורט הוצבה במקום במאי 1951.

עוד בראשית 1949 הוחלט להניח אבן פינה למפעל זיכרון שיבטא את עוצמת הקשר, שרצו חברי הקיבוץ לרקום ולבטא, בין המרד לבין המערכה על קיבוץ יד מרדכי. אבא קובנר, שליווה את מפעל ההנצחה ביד מרדכי, היה זה שנטע את התפישה כי קיימת זיקה ישירה בין הלחימה בשואה ללחימה בארץ: "בדגלי מלחמת העצמאות שלנו הייתה גם רוח מלחמת הגטאות. ואפשר שבאחרון הבונקרים בגטו, נולדה ישראל המשוחררת".

הפרוגרמה האדריכלית למפעל ההנצחה כללה אנדרטה לזכר מרדכי אנילביץ' ומורדי הגטו, מצבה על קבר האחים מקרבות תש"ח, ארכיון מרד גטו ורשה והמערכה ביד מרדכי, גן הנופלים – חורשות, נטיעות ופינות צל. האמן נתן רפפורט, יליד ורשה הקים את אנדרטת הברונזה עם דמותו של אנילביץ' על רקע מגדל המים ההרוס אשר נמשל לחורבות הגטו השרוף וסמל זיכרון לעמידת הקיבוץ והגטו גם יחד.

בטקס הסרת הלוט בשנת 1951 נאם אבא קובנר: "ודאי יהיו כאלו שיבואו לכאן ויתקשו להבין, אנדרטה זו למה היא במקום זה? אך זאת עדיין פשוט להבין, כי פשוטה התשובה ואכזרית התשובה: מרדכי אנילביץ' וחבריו נפלו בדרך לכאן".


מגדל המים ופסל מרדכי אנילביץ'

בתחילת שנות הששים הוקמה עמותה להנצחת חללי יד מרדכי והסביבה בראשותו של חיים לסקוב. לצידה הוקם "ועד הכבוד להנצחת זכר מרדכי אנילביץ' וחללי מערכת יד מרדכי". על חברי הוועד נמנו: הנשיא חיים ויצמן, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, יושב ראש הכנסת, הרמטכ"ל, לוחמי גטאות - כולל אבא קובנר ואנשי ציבור רבים.

אתוס המערכה ביד מרדכי קיבל חיזוק מפרסומו של הספר השמש לא עמד דום^[2] מאת הסופרת אמריקאית מרגרט לארקין ב-1963. הספר, שנכתב על סמך ראיונות עומק שערכה הסופרת עם חברי הקיבוץ אודות הקרבות ועמידת חברי הקיבוץ במערכה עד להחלטת הפינוי, הפך לרב מכר ותורגם לשפות רבות. לכבוד חגיגות ה-75 לקיבוץ יד מרדכי הוציאו בני הקיבוץ מהדורה חדשה ומעודכנת לספר.

במהלך השנים החלו מגיעות לקיבוץ קבוצות של תלמידים וחיילים שביקשו "לגעת" בקרב שהתחולל בקיבוץ. ביקורים אלו הביאו ליוזמת הקמת אתר הנצחה המשחזר את קרבות תש"ח שנפתח בשנת 1965.


אתר ההנצחה לשחזור קרב יד מרדכי

במקביל, החלה העמותה בגיוס כספים להקמתו של מוזיאון. בשלב מאוחר יותר הצטרף לצוות ההקמה אבא קובנר כחלק מ"צוות מורשת". קובנר ראה בבניין הבטון של המוזיאון ביטוי להגשמת חלק מרעיונותיו: הנצחת פועלה של תנועת השומר הצעיר בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה. מאידך, חברי קיבוץ יד מרדכי רצו באותה עת, בעיקר, להנציח את קרבות מלחמת העצמאות בקיבוץ ואת זכר הנופלים מקרבם. גם האדריכלים שתכננו את מבנה המוזיאון, אשר זכו בפרס רכטר על עיצובו, אריה ואלדד שרון, התרשמו יותר מסיפורי החברים על קרבות 1948 שנערכו בקיבוץ מאשר מהמקורות ההיסטוריים שעסקו במרד גטו ורשה. הם, בניגוד לקובנר, לא ראו מכנה משותף בין מלחמת השחרור למלחמה בגטו, ועל כן החליטו ליצור במוזיאון חללים שיפרידו בין שני האירועים. אך קובנר התנגד להפרדה זו וסבר ש"המוזיאון צריך להיות כספר פתוח". קובנר הפך ליועץ הראשי של התצוגות במוזיאון ושכנע את העוסקים במלאכה ואת חברי הקיבוץ לשמור על הרצף האחד שבין שואה ותקומה באתר.

בשנת חנוכתו של המוזיאון ב-1968 ביקרו בו יותר מ-100 אלף מבקרים.