מוֹבֶלֶת פֶּחָם (באנגלית: Collier) היא אונייה הבנויה במיוחד להובלת פחם בתפזורת, להבדיל מאוניית הצובר המודרנית.

העדויות הראשונות להובלת פחם בספינות הן מלונדון ב-1306. במאות ה-14 וה-15 הובל פחם בספינות מהנהר טיין אל לונדון ויעדים נוספים. נמלים אחרים גם הם ייצאו פחם –"המזח הישן" בוייטהייבן (אנ'), למשל, נבנה ב-1634 לטעינת פחם.^[1] לונדון נעשתה תלויה מאוד באספקת פחם בדרך הים – סמיואל פיפס הביע את דאגתו בחורף 1666–1667 כי מלחמה עם הולנד תמנע את כניסת הצי בן 200 מובלות-הפחם. ב-1795 הובלו באוניות אל לונדון 4,395 מטעני פחם.^[2] ב-1824 גדל המספר לכ-7,000; ב-1839 נמנו למעלה מ-9,000 מטענים. הובלת הפחם בספינות נמשכה עד סוף המאה העשרים. מטען הפחם האחרון עזב את נמל טיין (אנ') בפברואר 2021.^[3][4][5]

מובלות הפחם הקדומות ביותר שיש לנו ידיעות אודותן היו אוניות מפרשים מסוג "קֶט" (Cat) שנבנו בויטבי (אנ'). ספינות אלו היו בעלות חרטום פחוס, ירכתיים מעוגלות ומבנה חסון, והשימוש בהן נפוץ בנמלי צפון-מזרח אנגליה מהמחצית השנייה של המאה ה-18. הטובות שבהן שימשו כאוניות מחקר גאוגרפי בשירות הצי המלכותי הבריטי, והידועה מכולן היא אה"מ "אנדוור".^[6] מובלות הפחם הנפוצות ביותר במחצית השנייה של המאה ה-19 היו אוניות מפרשים מסוג בריג, ובעיקר בחוף הצפון מזרחי של אנגליה. במקומות אחרים השתמשו בסקונרים ובסוגים נוספים בעלי מעטה מפרשים אורכי.^[7] מובלת הפחם הראשונה בעלת מנוע קיטור, "ג'ון בואז" (John Bowes) (אנ'), הושקה ב-1852 והצליחה מבחינה מסחרית, ובעקבותיה נבנו מובלות קיטור רבות נוספות. מובלות פחם של מפרשים ושל קיטור התקיימו אלו לצד אלו עד סוף המאה ה-19 ואחדות המשיכו לפעול גם בתחילת המאה ה-20. במלחמת העולם הראשונה עדיין הובילו פחם במובלות מפרשים.

במשך שנים רבות סיפקו מרבצי הפחם (אנ') בדרהאם ונורת'מברלנד כמויות עצומות של פחם ללונדון המתרחבת במהירות, וצי גדול של מובלות עמוסות "יהלומים שחורים" שטו הלוך ושוב לאורך החוף המזרחי של אנגליה. מובלות פחם עשויות ברזל נבנו לראשונה על ידי צ'ארלס פאלמר (אנ') במספנה שלו בג'ארו (אנ'), והן דחקו עד מהרה את אוניות העץ מן הדור הקודם. שינוי זה גרם שלא במתכוון לדעיכת תעשיית הזכוכית בטיינסייד (אנ') ו-וירסייד (אנ'), משום שהיא השתמשה לצרכיה בכמויות הגדולות של חול ששימש כזבורית במובלות הפחם העשויות עץ ששבו מלונדון. למובלות הפחם העשויות ברזל היו מכלי נטל שמולאו במים; שיטה זו קיצרה במידה משמעותית את השהייה במזח הפחם, כי לא צריך היה יותר לטעון ולפרוק חול. מובלת הפחם הראשונה העשויה ברזל ובעלת מנוע קיטור הייתה "ג'ון בואז" שתכנן פאלמר והושקה ב-1852. קדמה לה אומנם מובלת מדחפית בעלת גוף ברזל בשם א/ק "בדלינגטון" (SS Bedlington) מ-1841 שנבנתה בסאות' שילדס (אנ'), אך היא לא האריכה ימים בעבודתה.^[8]

אירוע מפורסם שבו הייתה מעורבת מובלת פחם התרחש זמן קצר אחרי פתיחת מנהרת ויקטוריה בניוקאסל. חבל הקנבוס שבלם את מהירות העגלות המתגלגלות במורד המנהרה משדה הפחם ספיטל טונגס (Spital Tongues) אל הנהר נקרע, עגלות אחדות צללו לנהר וכמה מהן נחתו על סיפונה של מובלת הפחם.^[9] העגלות נמשו עם בוא השפל, החבל הוחלף, וכמה עיתונים תיארו בבדיחות את האירוע. שישה חודשים לאחר מכן החבל נקרע שוב, והעגלות נחתו על סיפונה של מובלת פחם והטביעו אותה. בעקבות כך הוחלט להחליף את חבל הקנבוס בכבל פלדה.

בתחילה טענו את הפחם בצורה ידנית, ובמיוחד באותם מקומות לאורך הנהר שמובלות הפחם לא יכלו לגשת אליהם, אז הובא הפחם אליהן בארבות-משא שטוחות-תחתית (Keels) שהושטו עם הזרם. עם הגידול בביקוש לפחם בעשור האחרון של המאה ה-19 החלו בונים מזחי-פחם מיוחדים שנקראו Staithes.^[10] המזחים היו מצורות שונות. חלקם בצורת מגלשות (Spouts), ששימשו לפריקת גושי פחם קטנים או פחם לא מנופה. מזחים אחרים נקראו יַרְדוֹת (Drops), ובקצותיהם שיפוע חד שעליו גלגלו את העגלה כולה לתוך מחסן הספינה; שיטת טעינה זו הקטינה את שבירת גושי הפחם. למזחים אחדים היו גם מגלשות וגם יַרדות. את המגלשות והיַרדות ניתן היה להגביה ולהנמיך בהתאם למפלס מי הנהר בגאות ובשפל. לימים הוכנסו לשימוש מעליות, מצוידות במגלשות, כמו אלו ב-Bates Staithes בבלית', נורת'מברלנד וב-Harton Low Staithes בסאות'שילדס. מזחי-הפחם בדאנסטון (Dunston Staiths) שעל הנהר טיין, ששרדו בשלמותם עד ימינו, הם דוגמה טובה למזחים מסוג זה. בסקוטלנד הונחו עגלות הפחם על גבי עריסות שהועברו באמצעות מנופים אל סיפוני האונייה. שני מנופי קיטור גדולים נבנו למטרה זו ב-Harton Low Staithes, אבל עד מהרה הסתבר כי למרות גודלם פעולתם אטית מדי והם הוחלפו במעליות.

האנשים שעבדו במזחי הפחם נחלקו למרוקני-עגלות (Teemers) ולגורפי-פחמים (Trimmers). מרוקני העגלות היו פותחים את הדלתות בתחתית העגלות, והפחם נפל לתוך משפכים מתחת למסילה שעל סיפון המזח. במקומות בהם הותקנו יַרדוֹת – העגלות הורדו היישר לתוך הסַפנה של מובלת הפחם. גורפי הפחמים עבדו בתוך סַפְנוֹת הפחם, שיטחו ופיזרו את הפחם באתים ובמגרפות כדי שמשקלו יתחלק בצורה שווה באונייה. גורפי פחמים מיומנים יכלו לעמוד עם אתיהם מתחת למפל הפחם שזרם מהמגלשה או מקצה של מעלית ולכוון אותו כך שהפחם ינתר היישר אל המקום בספנה שאותו רצו למלא. הייתה זו עבודה מסוכנת, מאחר שהספנות התמלאו בגז מימן פחמני (Firedamp) שהשתחרר מהפחם המפורר, וקיימת הייתה סכנת התפוצצות. לימים נבנו בספנות האוניות מערכות מכניות לפיזור הפחם.

בשנים מאוחרות יותר, כאשר עיקר הפחם לשימוש ביתי סופק לעיר הבירה ברכבות משא, עדיין המשיכו כלי שיט להוביל פחם לכמה תחנות כוח על גדות התמזה, ואף נבנו מזחים לפריקתם. ספינות אלה נודעו בשם Flat-irons, ולהן מבנים עיליים נמוכים וארובות ותרנים מתקפלים, כדי שיוכלו לשוט ולעבור מתחת לגשרים שעל התמזה צפונית ל-Pool of London. מזח הפחם של תחנת הכוח בטרסי (Battersea) עדיין קיים, ומנופי הפריקה הגדולים שלו פורקו רק ב-2014. בשל אופיו ההיסטורי של המקום חשבו להחזיר את המנופים למקומם, אך בינתיים הם מאוכסנים ב-Tilbury Docks.^[11][12] את הפחם שדלו המנופים בכפותיהם שפכו דרך משפך אל מסוע, שהסיע אותו אל מגורת הפחם של התחנה.^[13] הפירמה Gas Light and Coke Company ‏(אנ'), שסיפקה ללונדון כמויות גדולות של גז פחם למאור (אנ'), החזיקה בתחנותיה לאורך התמזה מתקני פריקת פחם דומים.^[14]

בסוף המאה ה-18 הוסבו כמה מובלות פחם לאוניות מחקר שיצאו להפלגות לדרום האוקיינוס השקט. הן נבחרו לכך משום שהיו חסונות וחזקות מן הרגיל, והתחתית השטוחה שלהן התאימה לשיט במים רדודים בקרבת החוף.

אוניית הצי האמריקאי "לנגלי" (אנ'), נושאת האווירונים הראשונה של צי ארצות הברית, הייתה מובלת פחם מוסבת (מקודם USS Jupiter) שהותקן עליה סיפון המראה ונחיתה.^[15]

• אה"מ "אנדוור", מקודם מובלת הפחם "ארל אוף פמברוק", נרכשה על ידי הצי המלכותי עבור הפלגת המחקר הראשונה של ג'יימס קוק.
• אה"מ "אדוונצ'ר" (אנ'), האונייה הראשונה שהקיפה את העולם ממערב למזרח.
• אה"מ "רזולושן" (אנ'), שימשה בהפלגות המחקר השנייה והשלישית.
• אה"מ "דיסקברי" (אנ').

• היכטה המלכותית "רויאל אסקייפ" (אנ'), מובלת הפחם "סורפרייז" שבה נמלט המלך לעתיד צ'ארלס השני לצרפת ב-1651; היא נרכשה והוסבה ליכטה מלכותית לאחר הרסטורציה האנגלית.
• אה"מ "באונטי" (אנ'), מובלת פחם מוסבת שהתפרסמה על שום המרד שפרץ בה.
• אה"מ "אינווסטיגטור" (אנ'), האונייה הראשונה שהקיפה את יבשת אוסטרליה.
• אוניית הצי האמריקאי "מרימק" (אנ'), האונייה האמריקאית היחידה שהוטבעה על ידי הצי הספרדי במלחמת ארצות הברית-ספרד.
• אוניית הקיטור "ריבר קלייד" (אנ'), הוסבה לאוניית נחיתה במערכת גליפולי.
• אוניית הצי האמריקאי "קיקלופס" (אנ'), אבדה בים, נקשרת לעיתים עם התאוריות אודות משולש ברמודה.
• אוניית הצי האמריקאי "ג'ופיטר", אונייה אחות ל"קיקלופס", הוסבה לנושאת האווירונים הראשונה של צי ארצות הברית – "לנגלי".
• אוניית המנוע "קרלוג'" (אנ'), מובלת פחם אירית ששרדה התקפות הן מצד בנות הברית הן מצד מדינות הצי במלחמת העולם השנייה.
• אוניית הצי האמריקאי "וסטל" (אנ'), הוסבה לאוניית תיקונים ושרתה בשתי מלחמות העולם.
• אוניית הקיטור "וונדל" (אנ'), מובלת פחם מסוג flatiron ‏(אנ') ששרדה כמה התקפות במלחמת העולם השנייה.
• "ויומניג" (אנ'), סקונר 6-תרנים ואוניית העץ הארוכה ביותר שנבנתה מעולם.

מדיה וקבצים בנושא מובלת פחם בוויקישיתוף

• Stowage of coal, in: Stevens, On the Stowage of Ships and their Cargoes, 1869

• תמונה של מזח הפחם Bates Stathes בבלית'
• תמונה של מזח הפחם Harton Low Staithes בסאות' שילדס
• מסוף הפחם בנמל טיין