תחילה הוא סבר כי הגבישים הם שברי יהלומים עקב קשיותם הרבה ורמת הבוהקות הגבוהה שלהם, אך בשנת 1904 הוא זיהה גבישים אלו כ-SiC – צורן קרביד.[3]
עד לשנת 1950 הנחת היסוד הייתה כי מקורו של המינרל במטאוריטים. בשנת 1959 נתגלה המינרל במכרה יהלומים קימברליטי שביקוטיה.[4] מקור המואסניט בטבע נחקר גם בשנת 1986 על ידי הגאולוג האמריקאי צ'ארלס מילטון.[5]
עקב הנדירות של המואסניט וקרבתו בתכונותיו ליהלום, בשנת 1988 נרשם פטנט על ידי Charles Eric Hunter בנוגע לייצורו כחומר סינתטי. מאז הוא משמש כחיקוי ליהלום בתעשיית התכשיטים,[6] עקב קשיותו הרבה ומקדם השבירה (RI) הגבוה שלו, שמשווה לו בוהק מיוחד העולה ברמתו על זה של היהלום.[7] אם מסתכלים על המואסנייט דרך פאסטות הכתר[א], ההכפלה של הפאסטות האחוריות נראית בבירור גם במשקפת 10.[8]
גילוי מואסניט בישראל
חברת "שפע ימים (א.ט.מ.) בע"מ" שעסקה בחיפוש של יהלומים, אבני חן וזהב בצפון ישראל, דיווחה החל משנת 2001, כי במסגרת פעילותה מצאה גבישי מואסניט - באותה עת היה הגדול שבהם בגודל של 3.5 מ"מ. בחודש אוגוסט 2012 דיווחה החברה על מציאת גביש בגודל 4.1 מ"מ.[9] בחודש דצמבר 2015 דיווחה החברה כי מצאה גביש נוסף של מואסניט בגודל 4.14 מ"מ.[10]
ב-2016 פעלה החברה תחת הערת עסק חי לגבי יכולתה להמשיך ולהתקיים. באוקטובר 2018 החליט דירקטוריון החברה על מכירתה כשלד בורסאי.[11]
^פאסטות (Facets) הן משטחי הליטוש, כאשר יוצרים משטחי ליטוש בזוויות שונות על פני היהלום, נשברות קרני האור אשר חודרות אל היהלום וחוזרות בזוויות שונות, וכך נוצר הזוהר והברק. הפאסטות בחלקו העליון של היהלום נקראות פאסטות הכתר.
הערות שוליים
^Xu J. and Mao H. (2000). "Moissanite: A window for high-pressure experiments".Science 290 (5492): 783–787. Bibcode 2000Sci...290..783X. doi:10.1126/science.290.5492.783. PMID11052937