מבצר הוואסאונג (בקוריאנית: 수원 화성, "סוואן הוואסאונג") הוא ביצור המקיף את מרכז העיר סוואן, בירת מחוז קיונגי, בקוריאה הדרומית. הוא נבנה מ-1794 עד 1796 על ידי המלך ג'ונגג'ו (אנ') משושלת ג'וסון כדי לשכן בו את שרידי אביו, נסיך הכתר סאדו (אנ'). סאדו הוצא להורג באמצעות קבורה בחיים בתוך תיבת אורז על ידי אביו, המלך יאונגג'ו (אנ'), לאחר שלא ציית לפקודה להתאבד. המבצר ממוקם 30 קילומטרים דרומית לסיאול ותוחם חלק גדול ממרכז סוואן, וכולל את האאנגג'ונג, ארמון המלך ג'ונגג'ו. המבצר נהרס חלקית במהלך מלחמת קוריאה, ושוחזר ברובו משנות ה-70 ואילך. המבצר והארמון הוגדרו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1997.[1] הוא כולל בין מאפיינים רבים אחרים את הארמון, חומה היקפית, ארבעה שערים ראשיים ושני שערים מעל הסוואנצ'און (수원천), הנחל הראשי של סוואן, הזורם דרך מרכז המבצר.
גאוגרפיה
מבצר הוואסאונג שוכן כ-2.5 קילומטרים צפונית-מערבית למרכז העיר סוואן של היום וכ-4 קילומטרים צפונית לשדה התעופה של העיר. עם הרחבה של 1.8 קילומטר בכיוון צפון-מזרח ו-1.2 קילומטר לכיוון דרום-מזרח, שטחו הכולל של המבצר הוא כ-1.3 קילומטרים רבועים. חומות המבצר לשעבר השתרעו על פני אורך כולל של כ-5.7 קילומטרים. הסוואנצ'און (수원천), הנחל הראשי של סוואן שמקורו בהרים מצפון לעיר, זורם דרך מרכז המבצר לכיוון דרום.
היסטוריה
ביולי 1789, העביר המלך ג'ונגג'ו, המלך ה-22 של שושלת ג'וסון, את קברו של אביו מיאנג'ו (אנ') (양주) עד לגבעת פלדלסאן (팔달산) במקום שכיום שוכנת בו העיר סוואן. אביו של ג'ונגג'ו היה הנסיך סאדו, שהוצא להורג על ידי אביו שלו, המלך יאונגג'ו, באוגוסט 1761 בשל התנהגות מבישה.
על ידי העברת הקבר למקום מיוחד מאוד התכוון ג'ונגג'ו לכבד ולשקם את זכר אביו. אבל זה לא הספיק לו, הוא תכנן לייסד עיר חדשה ליד הקבר, לבנות מבצר ולהעביר את מקום מגוריו לשם. כפי שציין דו וון צ'ו, מומחה לשימור מונומנטים, בעבודת הגמר שלו ב-2010, נראה שהמלך ג'ונגג'ו תכנן את הוואסאונג כמרכז מסחר, "משום כך הוא קידם פעילות כלכלית באופן פעיל". בנוסף, הוואסאונג בוודאי נועד גם להפגין כוח כלכלי וצבאי ולבסס את התביעה למנהיגות חברתית ותרבותית במדינה. דוגמאות כוללות: הקמת הספרייה המלכותית (규장각, Gyujanggak) והצבת חיל מצב (장용 엉, Jangyongyeong) בהוואסאונג, שניהם במהלך המחצית הראשונה של שלטונו, שנמשכה מ-1776 עד 1800. ג'ונגג'ו חשש מהתקפות צבאיות אפשריות מסיאול. המתחים בתוך המעמד הפוליטי והמשפיע במדינה של אז היו כנראה הסיבה לכך. ג'ונגג'ו ניסה לבנות מרכז כוח חדש עם הוואסאונג ובחודש השני של 1797 (לפי לוח שנה ירחי) נתן לעשרים המשפחות העשירות ביותר בסיאול תמריץ לעבור להוואסאונג ולבנות שם את הבסיס שלהן למסחר שהפעילו.
ג'ונגג'ו הפקיד את תכנון המבצר בידי הפילוסוף והאדריכל ג'אונג יאק-יונג (정약용) ב-7 בינואר 1794. בניית מבצר הוואסאונג, שתוכננה במקור להימשך 10 שנים, הושלמה תוך שנתיים וחצי, ב-10 בספטמבר 1796. מערכת תגמול חדשה, שהתחשבה בביצועי העבודה של הפרט, במקום צורך לעבוד בכפייה כבעבר, אפשרה את הקיצור הניכר של זמן הבנייה.
לאחר השלמת המבצר התפתחה העיר בתוך המבצר. לפי החלוקה המנהלית של הערים בתקופת שושלת ג'וסון היה גם שם העיר הוואסאונג, מאוחר יותר שונה שמה לסוואן, מחולקת בתוך המבצר לארבע נפות מצפון, מזרח, דרום ומערב ומחולקת בשני רחובות מצטלבים. מאה שנים מאוחר יותר, תוכנית פרצלציה של המבצר, שנערכה לראשונה על ידי הממשלה הקולוניאלית היפנית ב-1911, הראתה שהמבנה ההיסטורי של המבצר והעיר היה עדיין שלם באותה תקופה.
חורבן
במהלך התקופה הקולוניאלית היפנית (1910–1945), המבצר והעיר איבדו חלק מהמבנים ההיסטוריים שלהם או שהם עברו שינויים ונעשו בהם שימושים אחרים. לדוגמה, ארמון האינגגונג (행궁) נהרס מסיבות פוליטיות ובית החולים המחוזי גייאונגגי-דו (Gyeonggi-do) נבנה במקומו.
במהלך מלחמת קוריאה, הייתה לחימה עזה על העיר סוואן בשל חשיבותה האסטרטגית. היא נכבשה על ידי כוחות קוריאה הצפונית ב-1 ביולי 1950, ונכבשה מחדש על ידי כוחות בעלות הברית בספטמבר. חלקים גדולים מהעיר ומהמבצר נהרסו בלחימה, כמו שערי ג'אנגנמון (장안문) וצ'אנגניונגמון (창 뇽문) וחלקים מהחומה.
שיקום
אף על פי שהשחזור נערך בחלקים כבר ב-1964, נדרשו עוד אחת עשרה שנים לבנות מחדש נאמנה את רוב חלקי המצודה בפרויקט שיקום רחב היקף שנמשך בין השנים 1975 עד 1979. עבודות תיקון ושיקום נוספות בוצעו בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, למשל ארמון האהאינגגונג שוחזר במהלך תקופה זו.
הספר "הוואסאונג סונגיוק אויגווה" ( Hwaseong Seongyeok Uigwe, 화성 성역 우이 궤) נכתב בין יולי לספטמבר 1801 מטעם המלך ג'ונגג'ו. בספר רוכזו כל הרשומות הקיימות ליצירה שלמה. בנוסף לתוכניות בנייה מפורטות לכל המצודה, מכיל הספר גם תיעוד מפורט מאוד של עבודות בודדות בשלבי הבנייה השונים. הספר גם מספק מידע על החומרים בהם נעשה שימוש ומתאר את טכניקות הבנייה בהן נעשה שימוש. מידע על העלויות ולוח זמנים מפורט של הפרויקט וכן מידע על האנשים המעורבים בבנייה. הרסטורציה הנאמנה למקור והבנייה מחדש של מבנים בודדים לא היו אפשריים ללא "הוואסאונג סונגיוק אויגווה".
המבצר מורכב מ-44 מבנים בודדים, חומה באורך של 5.7 קילומטרים ובגובה של עד 7 מטרים ו-4 מבנים עם שערים שאפשרו גישה לחלק הישן של הוואסאונג מכל ארבעת הכיוונים. באותה תקופה המערכת הותאמה לצרכים הנוכחיים מבחינת טכנולוגיית הנשק. מאות שנים לפני כן היה גובה חומות של מבצרים עד 20 מטרים שהקשו מאוד על התוקפים. בהפגזה על ידי ארטילריה, לאחר כניסת טכניקת המלחמה החדשה באסיה, היה הנזק לחומות גבוהות רק גדול יותר ובמציאות הן הציעו פחות הגנה. במקום זאת נעשו ניסיונות לעבות את הקיר ולהגביר את יציבות הבנייה באמצעות אבנים גדולות יותר ביסודות ובמבנה הבסיסי של הבנייה. בשילוב אבנים באורך של עד 1.5 מטרים ולבנים באזורים חשובים מבחינה אסטרטגית, נעשו ניסיונות לצמצם נזק אפשרי לחומות באמצעות ארטילריה. להגנה, נבנו למעלה מ-2,700 חרכי ירי בקירות, וכן פתחים דרכם ניתן לשפוך מים חמים או זבל נוזלי כדי להדוף את התוקפים.
במקור הייתה ממוקמת בתוך המבצר העיר החדשה שנוצרה הוואסאונג עם ארמון האינגגונג (행궁), מקדש סאונג סינסה (Seong sinsa, 성 신사), הספרייה המלכותית "קיוג'נגגק (Gyujanggak, 규장각) ועוד מבנים ייצוגיים ופונקציונליים רבים אחרים.
במהלך 200 השנים האחרונות צמחה העיר מעבר לגבולות חומות המבצר, שינתה את הנוף העירוני שלה והעבירה את מרכזה מדרום-מזרח למבצר. אפילו בתקופת שושלת ג'וסון שונה שם העיר מהוואסאונג לסוואן.
אתר המורשת העולמית
מבצר הוואסאונג נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-1997 על בסיס החלטה בכנס ה-21 של ועדת המורשת העולמית.[2] בנימוקי ההחלטה נכתב:
הוא היה שונה מהמבצרים בסין וביפן בכך שהוא שילב תפקידים צבאיים, פוליטיים ומסחריים. עיצובו על ידי ג'אונג יאק-יונג, חוקר מוביל של בית הספר ללמידה מעשית, התאפיין בתכנון קפדני, שילוב של מאפייני מגורים והגנה, ויישום הידע המדעי העדכני ביותר. הוא מייצג את פסגת האדריכלות הצבאית של המאה ה-18, המשלבת רעיונות מכמה מהדוגמאות הטובות ביותר באירופה ובמזרח אסיה. הוואסאונג הוא גם ייחודי בכך שהוא מכסה גם אדמה מישורית וגם גבעה, עושה שימוש בשטח ליעילות הגנתית מרבית.
הרישום נעשה על בסיס קריטריונים 2 ו-3:
קריטריון (ii): מבצר הוואסאונג מייצג את פסגת האדריכלות הצבאית של המאה ה-18, המשלבת את מיטב הרעיונות המדעיים מאירופה וממזרח אסיה שהובאו יחד באמצעות מחקר קפדני של חוקרים מבית הספר ללמידה מעשית. הוא מדגים התפתחויות חשובות בבנייה ובשימוש בחומרים המשקפים את חילופי ההישגים המדעיים והטכניים בין המזרח למערב. למבצר הייתה השפעה רבה על התפתחות האדריכלות הקוריאנית, תכנון ערים, וגינון ואומנויות קשורות.
קריטריון (iii): מבצר הוואסאונג שילב שיטות בניית מבצר מסורתיות עם פריסת אתר חדשנית שאפשרה לה לספק פונקציות הגנתיות, אדמיניסטרטיביות ומסחריות. הוואסאונג הוא עדות להתפתחויות החברתיות והטכניות המהירות של המאה ה-18 של קוריאה.
.jpg)
