נולד במרקש למשפחת דלויה שהייתה ממגורשי ספרד. לימים התמנה לדיין בבית הדין של מרקש, ככל הנראה בראשותם של הרב יהודה בן ישראל ורבי יהודה בנבנישתי.[1] עסק בפירוש המקראות, ובפירוש מדרשי חז"ל. והיה משיב ליהודי העיר על שאלותיהם במקרא.[2] שיטתו דומה לשיטת האברבנאל והאלשיך, לשאול מספר שאלות דקדוקיות ולענות עליהן במהלך אחד כולל. בפירושיו נטה ללמד זכות על אישי התנ"ך, ולא לבקר אותם.[3] האמין בתורת הגלגולים.[4] כבר בחייו, כתביו זכו לפרסום והעתקות שונות,[5] וכתביו הגיעו גם לערי צפון מרוקו, כדוגמת מקנס[6] וצפרו.[7]
לרבי מאיר ארבעה בנים תלמידי חכמים: רבי יצחק שכיהן כרבה של מרקש. רבי יעקב שהיה דרשן,[8] רבי משה שהיה מורה צדק במרקש,[9] ורבי יהודה שלימים נרצח על קידוש השם.[10]
חיבוריו
ביאור על המקרא
ביאור על מדרשי חז"ל
דרשות
מקבץ משארית כתביו הנ"ל, נדפסו בתוך ספר 'תורת משפחת דלויה' - 'ביאורי מהר"ם דלויה' עמ' 137–261.
לקריאה נוספת
'מבוא ראשון - תולדות משפחת דלויה וחכמיה', נדפס בספר 'תורת משפחת דלויה' עמ' 33–47.
הערות שוליים
^ 12ראו 'קורא הדורות' (נדפס בתוך: אוסף כתבי היד הרבניים עמ' 208-211).
^ראו ביאורו לפרשת מקץ, ספר תורת משפחת דלויה עמ' 172.
