בהיותה מושפעת מרעיונותיהם של ז'אן-ז'אק רוסו ושל אנשי עידן האורות, מאדאם דה סטאל תמכה במהפכה הצרפתית, וסייעה לקיים את פגישת אספת המעמדות הצרפתית בורסאי (5 במאי1789). אך החל מ-1792 הסתבך מצבה. בהיותה תומכת ברעיון המלוכה החוקתית, נרדפה הן על ידי הרפובליקנים והן על ידי האריסטוקרטים. ב-1793 נאלצה לצאת לגלות באנגליה, אך ב-1794 אחרי מפלתו של מקסימיליאן רובספייר, שבה לפריז וחידשה את החוג הספרותי.
ב-3 בינואר1798 פגשה לראשונה בנפוליאון בונפרטה. היא ראתה בו ליברל שהגשים את רעיונות המהפכה הצרפתית, אך התאכזבה עד מהרה כאשר תפס את השלטון בהפיכה צבאית (9 בנובמבר1799). נפוליאון, שראה בה אשת מדנים מסוכנת, גירש אותה מפריז, והיא עברה להתגורר בטירה המשפחתית בשווייץ, שם כתבה את הרומן "דלפין" שיצא לאור ב-1802. באותה שנה התאלמנה, ובשנים 1803 - 1804 ערכה מסע בגרמניה יחד עם אהובה הסופר בנז'מן קונסטן (שאותו הכירה ב-1794).
בגרמניה נפגשה עם פרידריך שילר ועם יוהאן וולפגנג פון גתה וגילתה את הספרות הגרמנית. אחרי שובה לטירתה שבשווייץ נסעה לאיטליה כדי להכין את החומר עבור הרומן "קורין" שיצא לאור ב-1807 והביא לפרסומה של מאדאם דה סטאל ברחבי אירופה. ב-1808 ביקרה שוב בגרמניה וליקטה חומר עבור יצירת המופת שלה "על גרמניה" (1810) שבה הציגה את הספרות הגרמנית בפני צרפת. על יצירה זו השיב לה היינה מאוחר יותר בטקסטים "מצבים צרפתיים" (Französische Zustände) ו"על ההיסטוריה של הדת והפילוסופיה בגרמניה".
ב-1811 נישאה מאדאם דה סטאל לאלברט דה רוקה, קצין שווייצרי צעיר. ב-1814 חידשה את החוג הספרותי בפריז, אחרי הגלייתו של נפוליאון ועלייתו לשלטון של לואי השמונה עשר לבית בורבון.
