מאברו זק"ש[1] (בקרואטית: Mavro Sachs, בגרמנית: Moritz Sachs; 1817, יאנושהאזה, אזור ואש, האימפריה האוסטרית – 5 במאי 1888, רייקה, האימפריה האוסטרו-הונגרית) היה רופא ואיש ציבור יהודי, מייסד ענף הרפואה המשפטית בממלכת קרואטיה, מראשוני המרצים באוניברסיטת זאגרב וראש הקהל של יהודי זאגרב בשנים 1854–1860.
קורות חייו
נולד כמוריץ זק"ש בכפר יאנושהאזה שבאזור הונגריה המודרנית. בן לעמנואל-מנדל בן אליהו (1789–1863) שהיה רופא ומוהל[2] ולרוזליה זק"ש ואח לאדוארד (1823–1892). ב-1828 עקרה משפחתו לזאגרב ובה רכש השכלה יסודית. יצא ללימודי רפואה באוניברסיטה הרפואית בווינה(אנ') וב-25 באפריל 1848 הוסמך כדוקטור לרפואה. מאברו זק"ש היה היהודי הראשון מאזור קרואטיה שהוסמך לרפואה. עם סיום לימודיו שב לזאגרב והועסק כרופא העיר ובהמשך המחוז. הוא התגייס לצבא האימפריה האוסטרית ושירת כרופא צבאי. זק"ש התמחה ברפואה משפטית, ב-1849 החל להרצות בנושא באוניברסיטת זאגרב ונחשב למייסד הענף בממלכת קרואטיה. הוא הרצה גם בתחומי הרפואה והרוקחות באוניברסיטת זאגרב עד ליום מותו.[3]
במקביל היה זק"ש פעיל בקרב יהודי זאגרב. ב-1854 נבחר לראש הקהל. בתפקידו פעל ביחד עם הרב הראשי ד"ר ליאופולד רוקונשטיין לפשרה בין הקהילה האורתודוקסית לבין הקהילה הנאולוגית, במטרה להציג עמדה אחידה מול השלטונות לצורך הקמת בית כנסת מרכזי ליהודי העיר. בזכות מעמדו הציבורי רכש קשרים אישיים עם הבאן של ממלכת קרואטיה ועם חשמן הכנסייה הקתולית אשר הועילו להשגת מטרותיו הציבוריות. ב-1858 עלה בידי זק"ש להשיג פשרה בין שתי הקהילות והקהילה האורתודקסית הפסיקה את פעילותה העצמאית. שנה מאוחר עלה בידי הקהילה להשיג את אישור השלטון המקומי ולרכוש מקרקעין לצורך הקמת בית הכנסת. ב-1860 סיים את תפקידו כראש הקהל, המשיך להיות פעיל בארגוני סעד וצדקה ולהרצות באוניברסיטת זאגרב.[3]
מאברו זק"ש היה נשוי לגרציאלה לבית פריץ ואב לבן: אנריקה – הינקו (1859–1916) אשר כיהן בהמשך כיו"ר הקהילה היהודית ברייקה, ולשתי בנות: ויקטוריה ומתילדה. ב-5 במאי 1888 נפטר ברייקה בעת שביקר את בנו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
