יאנושהאזה (בהונגרית: Jánosháza) היא עיירה במחוז ואש במערב הונגריה. גבולה המזרחי של העיירה שטוח ברובו ויורד לנהר מרצל, ואילו המערבי הוא אזור הררי. רוב שטחי העיירה ניתנים לעיבוד חקלאי.
יהודים התיישבו בעיירה במחצית הראשונה של המאה ה-18. רובם התפרנסו ממסחר, מיעוטם היו בעלי מלאכה, חקלאים, עובדי תעשייה ופקידים. הקהילה התארגנה ב-1836 והקימה מוסדות צדקה וגמילות חסדים. בשנת 1840 נבנה בית הכנסת הראשון. בעקבות הקרע ביהדות הונגריה ב-1868, הצטרפה הקהילה לזרם הקהילות האורתודוקסיות.
במלחמת העולם הראשונה גויסו חלק מיהודי הקהילה לצבא הונגריה וחלקם אף נהרגו בקרבות.
בתקופת ה"טרור הלבן" (פרעות ביהודים של גורמים ימניים בשנים 1919–1921 אחרי נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה) נרצחו שתי נשים יהודיות ביאנושהאזה.
מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", אשר נועדו להגדיר מיהו יהודי, לצמצם את מספר היהודים ולהגבילם בכמה תחומי חיים. ב-1941 נמנו בעיירה 389 יהודים.[2]
הצבא של גרמניה הנאצית נכנס להונגריה (שהייתה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית) במרס 1944. בסביבות 10 במאי או 20 במאי הוקם גטו בעיירה, ואליו הובאו גם יהודי הכפרים הסמוכים. יציאה מן הגטו הותרה רק לשם קניית מזון. ב-12 ביוני גויסו הגברים היהודים לעבודות כפייה. ב-17 ביוני 1944 הועברו שאר היהודים לגטו שארוואר, ומשם הובלו למחנה ההשמדה אושוויץ.[3][2]
אחרי השואה
אחרי המלחמה חזרו למקום כ-50 יהודים שניצלו, בעיקר מבין המגויסים לעבודות כפייה, וחידשו את חיי הקהילה. אולם התפילה שהוחרב במלחמה סודר מחדש ובעיירה הוקם גלעד לזכר הקורבנות. ב-1956 נמנו במקום 25 יהודים. כיום לא ידוע על הימצאותם של יהודים בעיירה.
