ליצ'ה אַלְבָּנֶ֫זֵה (באיטלקית: Licia Albanese; 22 ביולי 1909 – 15 באוגוסט 2014) הייתה זמרת סופרן איטלקייה ידועה ויושבת הראש לשעבר של "קרן ליצ'ה אלבנזה-פוצ'יני", שנוסדה בשנת 1974 למטרת סיוע לאמנים וזמרים צעירים.
ביוגרפיה
אלבנזה, ילידת בארי, הופיעה לראשונה, בהופעה בלתי רשמית, במילאנו בשנת 1934, כשהחליפה זמרת נעדרת במאדאם באטרפליי של פוצ'יני, האופרה שבה ייקשר שמה לעד. במשך למעלה מ-40 שנה הופיעה יותר מ-300 פעמים בתפקיד צ'ו-צ'ו סאן. אלבנזה קצרה שבחים ברבים מתפקידיה, בהם מימי, ויולטה, ליו ומאנון לסקו, גילומה את הגיישה שגורלה נגזר היה ונשאר האהוב ביותר. הקשר שלה עם יצירה זו החל בשלב מוקדם עם מורתה, בת-דורו של המלחין ומפרשת חשובה של התפקיד הראשי בדור הקודם.
חילוקי דעות מסוימים נוגעים לשאלה, מתי התקיימה הופעת הבכורה הרשמית של אלבנזה. ייתכן שהייתה באותה שנה (1934) בתיאטרון העירוני בבארי, כששרה בלה בוהם, או בפארמה, או במילאנו ב-1935 ב"מאדאם באטרפליי". בסוף אותה שנה הופיעה לראשונה בלה סקאלה בתפקיד לורטה ב"ג'אני סקיקי". עד מהרה נחלה הצלחה גדולה ברחבי העולם, בייחוד בהופעותיה בכרמן, "הידיד פריץ" ו"מאדאם באטרפליי" באיטליה, צרפת ואנגליה.
לאחר הצלחתה הניכרת באיטליה, צרפת ואנגליה, הופיעה אלבנזה לראשונה במטרופוליטן אופרה ב-9 בפברואר 1940, בראשונה ל-72 הופעות על הגשר היפני של תפאורת "מאדאם באטרפליי" בבית האופרה הישן של המטרופוליטן. הצלחתה הייתה מיידית ואלבנזה נשארה במטרופוליטן למשך 26 עונות ושרה שם בסך הכל ב-427 הצגות של 17 תפקידים ב-16 אופרות. היא עזבה את הלהקה ב-1966 עקב סכסוך עם המנהל הכללי רודולף בינג, בלי פרידה רבת-פאר. אחרי שהופיעה בארבע הפקות במהלך 1965-66, נקבעה לה הופעה אחת בלבד לעונה הבאה. היא החזירה את החוזה בלי לחתום עליו.
ארטורו טוסקניני הזמין את אלבנזה אליו להצטרף לשידורי ההפקות הקונצרטנטיות של לה בוהם ולה טרוויאטה עם תזמורת NBC באולפן הרדיו בשנת 1946. שתי ההופעות המלאות יצאו אחר כך בתקליט אריך-נגן ובתקליטור בחברת RCA ויקטור.
אלבנזה הייתה גם מעמודי התווך של האופרה של סן פרנסיסקו, שם שרה בין 1941 ל-1961, 22 תפקידים ב-120 הצגות על פני 20 עונות. התמדתה בסן פרנסיסקו נבעה בחלקה מהערכתה הרבה למנהל הלהקה המהולל, גאטנו מרולה. לאורך כל שנות הקריירה שלה המשיכה להופיע בקשת רחבה של מקומות. קהלי מאזינים ברחבי הארץ שמעו אותה ברסיטלים, קונצרטים ואופרות; היא השתתפה במופעי צדקה, בידרה חיילים, הופיעה בתוכנית רדיו שבועית משלה והתארחה בתוכניות רדיו וטלוויזיה של אחרים, והרבתה בהקלטות.
ב-1956 הופיעה בתפקיד דסדמונה בסרט סרנדה לצדו של מריו לנצה.
אלבנזה באה לסן פרנסיסקו בקיץ 1972 לקונצרט הגאלה המיוחד בזיגמונד סטרן גרוב לחגיגת היובל לאופרה של סן פרנסיסקו. יחד עם עמיתים רבים ששרו בעבר עם הלהקה, שרה אלבנזה את דואט האהבה מתוך "מאדאם באטרפליי" של פוצ'יני עם הטנור פרדריק יגל, בליווי תזמורת האופרה של סן פרנסיסקו בניצוח מנהל הלהקה הוותיק קורט הרברט אדלר. אחר, בספטמבר 1973, חזרה לסן פרנסיסקו להשתתף בקונצרט מיוחד בכנס המוזיקה בגולדן גייט פארק עם לוצ'אנו פאבארוטי ותזמורת האופרה של סן פרנסיסקו, גם הפעם בניצוח אדלר; הפעם צולם הקונצרט לשידור חי בטלוויזיה. היה זה יום קר, מעונן ונשוב רוחות וברגע מסוים לקח פאבארוטי חלק מן הצעיף הארוך והכבד שהיה כרוך על צווארו וחלק אותו עם אלבנזה.
גם לאחר קריירה המקיפה שבעה עשורים, עוד המשיכה אלבנזה להופיע מדי פעם. אחרי שסטיבן זונדהיים ותומס שפארד שמעו אותה שרה את ההמנון הלאומי של ארצות הברית בפתיחת העונה במטרופוליטן, שיבצו אותה לתפקיד זמרת אופרטה, הדיווה היידי שילר ב"פוליס" של זונדהיים בקונצרט עם הפילהרמונית של ניו יורק באולם אוורי פישר בשנת 1985. בעונת האביב של 1987 של התיאטרון הפתוח ביוסטון, טקסס, כיכבה אלבנז בהפקה בימתית מחודשת של אופרטה זו, שזכתה להצלחה רבה.
אותות הוקרה
- אלבנזה קיבלה אזרחות אמריקאית בשנת 1945. ב-5 באוקטובר 1995 העניק לה הנשיא ביל קלינטון מדליית ההוקרה הלאומית לאמנויות.
- אלבנזה קיבלה פרסים ותארים לשם כבוד ממוסדות שונים להשכלה גבוהה בארצות הברית.
- אלבנזה קיבלה את "מדליון הנדל" היוקרתי, אות הכבוד הרשמי הגבוה ביותר שמעניקה העיר ניו יורק ליחידים על תרומתם לחיי התרבות של העיר, בשנת 2000 מאת רודולף ג'וליאני. בטקס העלה ראש העיר ג'וליאני על נס את הקריירה של אישה, שהיא "ללא ספק [אחת] המבצעות האהובות והמכובדות ביותר בעולם."[1]
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
