ליסנדרוס נולד בספרטה, למשפחה עתיקה שהייתה מיוחסת להרקולס. על ילדותו ידוע מעט מאוד. שם אביו היה אריסטוקליטוס, שם אמו אינו ידוע. היה לו אח בשם ליביס.[3] משפחתו הייתה דלת אמצעים, והוא גדל באווירה של עניות. למרות זאת, הוא התפרסם מצעירותו כאמיץ לב, וכמי שלא שת לבו לתענוגות, "מלבד אותו תענוג שהמעשים הטובים מביאים למצליחים ולמכובדים".[4] למרות שהדבר אינו מצוין במפורש במקורות, ניתן ללמוד שליסנדרוס החזיק בדרגה גבוהה בצבא הספרטני.
בסתיו 408 לפנה"ס מונה ליסנדרוס כנאוארכוס (מפקד הצי) של ספרטה, במקום מינאדרוס אשר הובס בקרב קיזיקוס. באותה עת נראה שאתונה משתקמת אחרי תבוסתה הקשה בסיציליה, ותחת הנהגתו של המצביא המוכשר אלקיביאדס חזרה לשלוט בימים. ליסנדרוס קבע את מפקדתו באפסוס, החל בבניין צי מלחמה גדול, ואגב כך תרם רבות לפיתוחה הכלכלי של העיר.[5] באותה שנה, הדיח המלך האחמנידריווש השני את טיספרנס, הסטראפ של לידיה, ומינה במקומו את בנו כורש הצעיר. ליסנדרוס שמח על חילופי המנהיגים, שכן טיספרנס היה פרו-אתונאי באופן מובהק. ליסנדרוס נסע לסרדיס, ונפגש שם עם כורש. הודות לכריזמה שלו, הצליח ליסנדרוס עד מהרה לשבות לחלוטין את לבו של הנסיך הצעיר, ושכנעו להעביר את התמיכה הכלכלית שעד אז היו מעבירים הפרסים לאתונאים, לספרטנים. בעזרת הכסף הפרסי, ליסנדרוס הוסיף על שכרם של המלחים בציו, וכך החלה עריקה המונית מהצי האתונאי, שמלחיו העדיפו לשרת בצי הספרטני ששילם יותר.
המצביא האתונאי אלקיביאדס הטיל הסגר על הצי של ליסנדרוס באפסוס, וליסנדרוס חשש לנסות לפרוץ אותו, כיוון שאלקיביאדס היה מצביא מוכשר שמעולם לא הפסיד בקרב, והצי שלו היה גדול יותר. עם זאת, בתקווה להשיג ממון שיעזור לו להגדיל את ציו, החליט אלקיביאדס לנטוש את המצור, ולסייע לתרסיבולוס לצור על פוקאיה.[6] אלקיביאדס השאיר ליד אפסוס כ-80 טריארות תחת פיקודו של אנטיוכוס. ההוראות של אלקיביאדס היו לא לפתוח בקרב, אולם אנטיוכוס לא שעה להזהרות אלו, וניסה לגרור את ליסנדרוס לקרב. אנטיוכוס לקח 10 טריארות[7] "וחתר בשחצנות על פני מקום חניית האניות תוך לגלוג ושאון".[8] ליסנדרוס שלח חלק מהטריארות שבפיקודו למרדף אחרי אנטיוכוס, אולם אז יצאו גם האתונאים לקרב וליסנדרוס מיהר ושלח את שאר הטריארות שלו. בקרב הימי שהתפתח, נחל ליסנדרוס ניצחון. בתחילה הטביע את ספינתו של אנטיוכוס, הוציאו להורג ולאחר מכן השתלט על שאר הצי האתונאי, שלא היה מוכן לקראת בואו של כוח רב כל כך. אף שאבדותיהם של האתונאים הסתכמו ב-22 ספינות בסה"כ, הרי שהניצחון הספרטני השפיע עליהם קשות מבחינה מוראלית, ותרם להדחתו של אלקיביאדס מהפיקוד, למרות שבפועל לא היה אשם.[9] אלקיביאדס ניסה לגרור את ליסנדרוס לקרב נוסף, אולם ליסנדרוס הסתפק במה שהשיג ולא התפתה.[10]
עם סוף השנה, הודח ליסנדרוס מהפיקוד בהתאם למנהג הספרטני על פיו לא יכול מפקד להחזיק במשרת הנאוארכוס יותר משנה. במקומו מונה קליקרטידס, שעד מהרה הסתכסך עם ליסנדרוס.[11] ליסנדרוס, כנקמה, החזיר לפרסים את הכסף שקיבל מהם והודיע להם שמכיוון שקליקרטידס הוא המפקד עכשיו, הוא צריך לבקש מהם את הכסף. ליסנדרוס מסר לקליקרטידס את הצי במצב כזה, וקליקרטידס לא הצליח לכלכל אותו. הוא לא הסתדר עם הפרסים, והיוונים באסיה הקטנה קיבלו אותו בחשדנות כיוון שליסנדרוס כבר הבטיח להם הבטחות גדולות. קליקרטידס הצליח בסופו של דבר להסתדר בעצמו, ואף להגדיל את הצי שלו.[12] אולם הוא הובס ונהרג בקרב ארגינוסאי.
הספרטנים הבינו שכדי לבנות צי חדש הם זקוקים לכסף הפרסי, אולם הממונה על שיתוף הפעולה הפרסי עם הספרטנים היה כורש הצעיר,[13] שכאמור הסתדר רק עם ליסנדרוס. ובנוסף על כך גברו הבקשות מקרב בנות הברית שליסנדרוס יחזור לפיקוד. לפיכך, באביב של שנת 405 לפנה"ס מונה מצביא בשם אראקוס לנאוארכוס, וליסנדרוס מונה לאפיסטולאוס (סגן מפקד הצי).[14] בפועל סוכם שליסנדרוס יהיה המפקד בשטח.[15] כאשר הגיע הצי הספרטני החדש אל אסיה הקטנה, חלה המלך הפרסי דריווש השני ונטה למות. כורש הצעיר, ידע שסיכוייו לרשת את הכתר יהיו טובים יותר אם ישהה ליד מיטת אביו, ולפיכך, בצעד חריג, מינה את ליסנדרוס כסטראפ של אסיה הקטנה במקומו.[16] עתה, כשלרשותו עומדים משאבי הסטראפיה כולה, יכול היה ליסנדרוס להשלים במהירות את בניית האוניות ולגייס מלחים וחותרים.
אחר כך יצא עם הצי אל הים האגאי. הוא למד מלקח הקרבות הקודמים, ותחת לצאת לקרבות נגד שייטות אתונאיות גדולות, פתח במלחמת שחיקה.[17] הוא לכד ערים אחדות שהיו בשליטת אתונה ותקף איים רבים, אך לא יכול היה להוסיף ולהמשיך צפונה אל ההלספונטוס בשל נוכחותו של צי אתונאי בסאמוס. כדי לסלקו, נקט ליסנדרוס פעולת הטעייה ושט מערבה. הוא הגיע עם אוניותיו למרחק לא רב מאתונה, תקף את אייגינה וסלמיס ואף הנחית את חייליו בחוף אטיקה. הצי האתונאי מיהר בעקבותיו, אך ליסנדרוס חמק ממפגש אתו, שב אל ההלספונטוס, קבע את בסיסו באבידוס וממנה תקף והשתלט על למפסקוס בעלת החשיבות האסטרטגית. דרכו אל הבוספורוס הייתה כעת פתוחה, ומכאן יכול היה לחסום את תנועת אוניות הדגן מהים השחור אל אתונה ולהרעיבה עד כניעה.
האיום על אתונה היה כעת מוחשי מאי פעם. האתונאים ציידו 170 טריארות בפיקודם של שלושה סטרטגים שהתחלפו בפיקוד מדי יום, ושלחו אותם אל למפסקוס. מדי יום, יצאו האתונאים אל הים וניסו לגרות את ליסנדרוס לצאת לקרב, אולם מדי יום ליסנדרוס היה נשאר בעמדותיו והאתונאים היו חוזרים לעמדותיהם. ביום החמישי, הצליח ליסנדרוס לתפוס את האתונאים לא מוכנים, וניצח אותם ניצחון מוחץ בקרב אייגוספוטמוי.[18] הניצחון היה מוחץ: 150 טריארות אתונאיות הושמדו או נלקחו בשבי. קסנופון מספר שכאשר הגיעה הבשורה המרה לאתונה: "הִילֶךְ קול נֶהִי מהפיראוס דרך החומות הארוכות אל העיר, עת איש בישר לרעהו על האסון; ובאותו לילה אדם לא עצם את עיניו והכל קוננו לא על המפלה בלבד, אלא בעיקר על הגורל הצפוי להם."[19] ליסנדרוס וציו המנצח שבו אל למפסקוס "לקול חלילים ושירי ניצחון".[20] באספה שכינס כדי לדון בגורל השבויים תבעו בעלי בריתם של הספרטנים לגמול לאתונאים על יחסם האכזרי לאנשיהם, כאשר השליכו פעם המימה את מלחיהן של שתי אוניות ששבו ואף איימו כי יגדעו את ידו של כל חותר ומלח שייפול לידיהם. הצעתם נתקבלה וכל השבויים האתונאים, ובהם גם הסטרטגוס פילוקלס, הוצאו להורג.[21] היחיד שלא הוצא להורג היה הסטרטגוס אדיימנטוס, או בגלל שהתנגד לפשעי המלחמה של האתונאים, או בגלל ששיתף פעולה עם הספרטנים עוד קודם לכן.[22]
ליסנדרוס ואתונה
ללא צי שיגן עליהם, עמדו האתונאים חסרי אונים מול ליסנדרוס וציו שעברו מעיר לעיר ביוון והעבירו אותם לצד ספרטה. במרץ404 לפנה"ס נכנעה אתונה לאחר מצור קצר. פלוטרכוס מביא סיפור על פיו ליסנדרוס שלח מסר לספרטה וכתב בו: "אתונה נכבשה" בתגובה השיבו לו "די ב'נכבשה'".[23] ניצחונו של ליסנדרוס באייגוספוטמוי שם איפה קץ ל-27 שנות מלחמה, העניק לספרטה הגמוניה מוחלטת ברחבי העולם היווני, וכונן סדר פוליטי אשר יוסיף להתקיים למעלה משלושים שנים אחר כך. אחרי הניצחון הקדישו הספרטנים בדלפי פסלים של ליסנדרוס והמצביאים בעלי הברית שלחמו לצדו בקרב.[24]
לאחר כניעת העיר, היה ליסנדרוס הממונה על אכיפת תנאי הכניעה. חלק מבעלי הברית, דרשו להחריב כליל את העיר, אולם ליסנדרוס סירב לצעד כה קיצוני. אתונה וויתרה על כל האימפריה שלה פרט לאטיקה וסלמיס, הצי האתונאי פורק, וכל האזרחים שהוגלו מהעיר הוחזרו אליה. לאחר שקיבלו האתונאים את תנאי הכניעה באפריל404 לפנה"ס,[25] נכנס הצי של ליסנדרוס לפיראוס, והחומות הארוכות נותצו לצלילי חלילים. ליסנדרוס ביטל את הדמוקרטיה האתונאית, וייסד במקומה משטר פרו-ספרטני (שלטון השלושים). חיל מצב ספרטני בפיקודו של קאליביוס הוצב באקרופוליס של העיר, אולם כאשר קאליביוס הכה אזרח אתונאי, נזף בו ליסנדרוס וטען שהוא אינו יודע למשול על בני חורין.[26] את השלל הרב שהשיג, שלח ליסדרוס לספרטה.
ליסנדרוס היה כעת אחד האנשים החזקים ונערצים ביותר ביוון כולה. בסאמוס נחגג חג מיוחד לכבודו ("ליסנדריאה"), ומשוררים רבים כתבו לו שירי תהילה. עם זאת, על פי עדותו של פלוטרכוס, הכבוד הרב שחלקו לו, שינה כליל את אופיו של ליסנדרוס, והוא נעשה יהיר וגאה, ולא הסתפק בפחות מעונש מוות עבור כל מי שהתנגד לו.[27] בשנת 403 לפנה"ס מרדו הגולים האתונאים בהנהגת תרסיבולוס בשלטון השלושים. תרסיבולוס הביס את האתונאים הפרו-ספרטנים בקרב מוניכיה, ומנהיגם של אלו האחרונים, קריטיאס נהרג בקרב. המורדים התבצרו בפיראוס וכונו לפיכך "אנשי פיראוס". 'השלושים' ביקשו עזרה מספרטה, וליסנדרוס תמך בצורה נלהבת בבקשתם. הוא השיג עבורם הלוואה של 200 טלנטיםכסף. אחיו ליביס הטיל מצור עם הצי על פיראוס, והוא עצמו הגיע עם כוחות רגליים של הופליטים מספרטה. עם זאת בהדרגה, הבינו השלטונות בספרטה כי ליסנדרוס למעשה שולט בחלקים גדולים מיוון באמצעות המשטרים שהקים בהם במהלך המלחמה הפלופונסית. הם החליטו לערער את מעמדו, ובאוגוסט של אותה שנה מינו כמפקד החדש את המלך פאוסניאס, וליסנדרוס היה מחויב לציית לו.[3] פאוסניאס הביס אמנם את "אנשי פיראוס" בקרב, אולם העדיף להגיע לפשרה, במסגרתה הונח לתרסיבולוס לחזור לאתונה ולחדש בה את הדמוקרטיה, בתנאי שיישאר נאמן לספרטה.[28]
אחריתו
בשנת 400 לפנה"ס, לאחר מותו של המלך אגיס השני, התעוררה בעיית ירושה בספרטה. היורש הפוטנציאלי היה בנו, לאוטיכידס. אלא שנטען שלאוטיכידס כלל אינו בנו של אגיס, אלא נולד מפרשת אהבים בין אשתו של אגיס לאלקיביאדס, ששהה בספרטה בין 412-415 לפנה"ס. לפיכך רבים טענו שהראוי למלוכה הוא אגסילאוס, אחיו של אגיס. המאבק על הירושה הואץ כאשר שני המועמדים לכתר הטיחו זה בזה מילות דיבה. אגסילאוס טען שלאוטיכידס הוא ממזר ושאינו ראוי למלוך על ספרטה; ואילו לאוטיכידס אמר שהוא נועץ עם האורקל מדלפי שהזהירה מפני "מלך כושל", ועל פי דבריה, טען לאוטיכידס שהכוונה היא לאגסילאוס. ליסנדרוס, שהיה חבר קרוב של אגסילאוס, הכריע את המאבק כאשר טען כי האורקל התכוונה ללאוטיכידס באומרה "מלך כושל". לאור תמיכתו של ליסנדרוס הפך אגסילאוס למלך ספרטה. בתמורה, נאלץ אגסילאוס להסכים לגישתו האגרסיבית של ליסנדרוס בכל הנוגע למדיניות החוץ הצבאית של ספרטה.[29]
ליסנדרוס שידל את אגסילאוס לפלוש לאסיה ונלווה אליו בפלישה זו כיועץ. אולם עד מהרה קינא אגסילאוס בליסנדרוס, כיוון שבעלי הברית של ספרטה שהתלוו למסע התייחסו אליו בכבוד רב יותר מזה שהתייחסו אל המלך. לפיכך השפיל אגסילאוס את ליסנדרוס, על ידי כך שמינה אותו לאחראי על חיתוך הבשר עבורו. ליסנדרוס הנעלב חזר, על פי בקשתו, לספרטה. לטענת פלוטרכוס, לאחר מותו נחשף שתכנן קשר להפלת המשטר הספרטני.[30] בשנת 395 לפנה"ס, עוד בטרם חזר אגסילאוס ממסעו לאסיה, התאחדו אתונה, תבאי, קורינתוס, ארגוס וערים נוספות בקונפדרציה שהייתה מכוונת בעיקרה נגד ספרטה, וכך נפתחה המלחמה הקורינתית. התוכנית הראשונית של הספרטנים הייתה לשגר בו-זמנית שני צבאות לכיבוש העיר הליארטוס שבבויאוטיה, האחד בפיקודו של ליסנדרוס והשני בראשות המלך פאוסניאס.[31] ליסנדרוס, שהקדים להגיע לפני פאוסניאס, הצליח לשכנע את יושבי העיר אורכומנוס למרוד בקונפדרציה, ומבלי לחכות לפאוסניאס התקדם אל הליארטוס עם צבאו ועם חיל האורכומנים. ליסנדרוס קירב מדי את כוחותיו אל חומות העיר, חייליו הוכו והוא עצמו נהרג בקרב. פאוסניאס הגיע לאחר מכן, ועשה הסכם עם בני העיר על פיו קיבל לידיו את גופות החיילים הספרטנים שנפלו בקרב, ובכלל זה את גופת ליסנדרוס שנקברה בכבוד.[32]
לקריאה נוספת
פלוטארכוס, חיי אישים - אנשי יוון. תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א. (הביוגרפיות של סולון, תמיסטוקלס ואלקיביאדס תורגמו על ידי מ"ה בן שמאי.)
Xenophon. Hellenica. Translated by C.L. Brownson. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918-1921. Digitized copy in: Perseus
Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather and others. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933-1967.
Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
Pausanias. Description of Greece. Translated by Jones, W. H. S. and Omerod, H. A. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918. Digitized copy in: Theoi.
A. Andrews, "The Spartan Resurgence" in: David M. Lewis, John Boardman, J. K. Davies and M. Ostwald (Editors), The Cambridge Ancient History. Vol. 5. London, Cambridge University Press, 1992
Donald Kagan. The Peloponnesian War. Penguin Books, 2003.
^פלוטרכוס, "חיי אלקיביאדס", 35: "דומה היה אלקיביאדס ממין האנשים, שגדולתם היא פורענותם; שהרי כל-כך התחזקה האמונה בגבורת ליבו וברוב בינתו בגלל ההצלחה, שהצליח בדרכיו, עד שכל מכשול שנכשל הביא לידי חשד, שמא לא השתדל כל צורכו, שהרי לא שיערו בנפשם שמא קצרה ידו; שאין לך דבר שאינו בהישג ידו, אם הוא משתדל בו...".
