כלכלת המחוז מושתת ברובה על חקלאות וניהול וניצול של משאבי טבע. המחוז הוא משכן לחוות בקר גדולות רבות, חוות חציר ושטחי יערות (ציבוריים ופרטיים), כמו גם כמה עיירות ספר וחוות מתחילת המאה ה-20. אף על פי שעץ היה פעם המנוע הכלכלי העיקרי במחוז לייק, כיום נותר רק מפעל אחד, בלייקוויו.
סוחרים, חוקרים ומשלחות צבאיות באירופה הגיעו לאזור בתחילת המאה ה-19. פיטר אוגדן הוביל את הציידים של חברת מפרץ הדסון לאגם גוס בשנת 1827. ב-1832 שהו הציידים של חברת מפרץ הדסון בהנהגתו של ג'ון וורק (John Work) בעמק אגם גוס והיומנים שלהם הזכירו את המעיינות החמים של האנטר (אנ'). משלחת וורק ביקרה באגמי וורנר (אנ') ובאגם אברט וחנתה ליד נחל קרוקד קריק (Crooked Creek) באזור צ'נדלר פארק (אנ') של ימינו. שם תיעדו שאכלו פירות של שזיף בר קליפורני (אנ'), שעדיין גדל באזור. הם גם דיווחו שהותקפו על ידי אינדיאנים.[6] בשנת 1838 הכין המהנדס האמריקני קולונל ג'ון אברט (אנ') מפה הכוללת את אגמי וורנר ותוואי טבע אחרים, תוך שימוש במידע מציידי חברת מפרץ הדסון. בשנת 1843 הוביל ג'ון פרימונט משלחת שנתנה שם (שהוחלף) ל"אגם כריסמס" (אגם הארט).[6]
במחוז לייק התגוררו בעבר אוכלוסיות משמעותיות של רועי צאן בסקים ואירים.[7] מחלוקות על זכויות מרעה (אנ'), שהוחרפו בעקבות כניסת חקלאות גידול החיטה לאזור, הובילו לפרוץ מלחמות מרעה בין מגדלי בקר ורועי צאן. לפחות כנופיה אחת של בוקרים רעולי פנים חמושים ברובים הרגה כבשים בחלק הצפוני של המחוז ובמחוז דשוטס בתחילת המאה ה-20, והם זכו לכינוי "היורים בכבשים" (sheepshooters). לפי פרויקט ההיסטוריה של אורגון (Oregon History Project) נקטלו במחוז לייק בלילה אחד באפריל 1904 2,300 כבשים.[8]
מחוז לייק גדל עם הגעתם של חקלאים, אבל האקלים הצחיח למחצה היקשה עליהם.
מחוז לייק נוצר מחלקים ממחוזותג'קסון וואסקו ב-24 באוקטובר 1874 על ידי בית המחוקקים של המדינה. הוא כלל אז את קלאמת הנוכחי ואת כל מחוז לייק הנוכחי מלבד עמק וורנר (Warner Valley). ב-1882 נקרע השטח המערבי ממחוז לייק על מנת ליצור את מחוז קלאמת, וב-1885 נוסף אזור עמק וורנר שנלקח ממחוז גרנט. לינקוויל (Linkville), כיום קלאמת פולס, היה מושב המחוז הראשון.[6]
מ. בולארד (M. Bullard) תרם 800 דונם שישמשו כאתר העיירה של לייקוויו. עד הבחירות של 1875, הוקמה העיר ובבחירות הועבר מושב המחוז ללייקוויו. בגלל קשרי תחבורה לקויים עם שאר חלקי אורגון, האוריינטציה הכלכלית המוקדמת של מחוז לייק הייתה לכיוון קליפורניה: גם הסן פרנסיסקו כרוניקל וגם הסן פרנסיסקו אקזמינר (אנ') הגיעו ללייקוויו מדי יום, לעיתים קרובות לפני האורגוניאן (אנ'). במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-19 המחוז היה חלק מנתיב הבלדרים הצבאיים בין דה דאלס (אנ') על נהר הקולומביה לבין המחנה הצבאי, "הפרסידיו", בסן פרנסיסקו.
מסילת רכבת אל המחוז נסללה בשנות ה-90 של המאה ה-19. שלוחת רכבת זו, קו הרכבת נבאדה–קליפורניה–אורגון (אנ') שחיברה בין לייקוויו לרינו בנבדה, הדגישה את הבידוד של המחוז משאר חלקי אורגון.[9] שריפה הרסנית בשנת 1900 הרסה חלק גדול מלייקוויו, כולל 64 בניינים.[6]
במהלך קיץ 2012, שתי שריפות הבעירו אזורים נרחבים במחוז לייק. שתי השריפות היו תוצאה של פגיעות ברק. ב"שריפת לבה" (Lava Fire) נשרפו מעל 87 קילומטרים רבועים של שטחים ציבוריים ובתה בתוך ומסביב לשכבות הלבה מצפון לפורט רוק.[10] ב"שריפת בארי פוינט" (Barry Point Fire) נשרפו 376.26 קילומטרים רבועים של אדמות יער ציבוריות ופרטיות לאורך גבול קליפורניה.[11]
גאוגרפיה
לועות הרי געש של "שדה הלבה ארבעת הלועות" שנראים כאן מצפון-מערב על ההר הירוק.
שטח המחוז, על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, הוא 21,650 קילומטרים רבועים, מתוכם 21,080 קילומטרים רבועים הם יבשה ו-570 קילומטרים רבועים (2.6%) הם מים.[12] זהו המחוז השלישי בגודלו באורגון.
גובהו של מחוז לייק נע בין 1,259 לבין 2,574 מטרים.[13] הנקודה הגבוהה ביותר במחוז לייק היא הר קריין (אנ'). ההר שוכן במרחק של כ-10 קילומטרים מצפון לגבול עם קליפורניה. למחוז לייק יש עוד שש פסגות בגובה של מעל 8,000 רגל (2,400 מטרים), כולן ממוקמות בחצי הדרומי של המחוז. הר האגר (אנ'), בגובה 2,191 מטרים, הוא הפסגה הגבוהה ביותר בחלק הצפוני של המחוז.[14]
האזור כולל אגמים אלקליים (אנ'), בתה של המדבר הגבוה ויערות של ערער מערבי (Juniperus occidentalis), אורן הזפת ואורן מפותל בגבעות ובהרים. יש במחוז גם כמה תוואי נוף גאולוגיים יוצאי דופן ואזורים טובים לאיסוף סוגי סלעים ומינרלים ולסיורים גאולוגיים.
נכון למפקד האוכלוסין של 2010, התגוררו במחוז 7,895 נפשות, ב-3,378 משקי בית ו-2,148 משפחות.[19] צפיפות האוכלוסין הייתה 0.39 תושבים לכל קילומטר רבוע. היו 4,439 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של 0.19 לקילומטר רבוע.[20] ההרכב הגזעי של המחוז היה 90.3% לבנים, 2.1% אינדיאנים אמריקאים, 0.7% אסייתים, 0.5% שחורים או אפרו-אמריקאים, 0.1% מאיי האוקיינוס השקט, 3.1% מגזעים אחרים ו-3.3% משני גזעים או יותר. אלה ממוצא היספני או לטיני היוו 6.9% מהאוכלוסייה.[19] מבחינת מוצא, 27.9% היו גרמנים, 19.3% היו אירים, 19.2% אנגלים ו-5.1% אמריקאים.[21]
מתוך 3,378 משקי הבית, ל-24.5% היו ילדים מתחת לגיל 18 שגרים איתם, 52.1% היו זוגות נשואים שחיים יחד, ל-7.4% הייתה בעלת בית אישה ללא בעל נוכח, 36.4% לא היו משפחות ו-31.3% מכלל משקי הבית היו בודדים. גודל משק הבית הממוצע היה 2.20 וגודל המשפחה הממוצע היה 2.73. הגיל החציוני היה 47.4 שנים.[19]
ההכנסה החציונית למשק בית במחוז הייתה 41,105 דולר, וההכנסה החציונית למשפחה הייתה 47,188 דולר. לגברים הייתה הכנסה חציונית של 39,435 דולר לעומת 26,000 דולר לנשים. ההכנסה לנפש במחוז הייתה 22,586 דולר. כ-13.1% מהמשפחות ו-17.5% מהאוכלוסייה היו מתחת לקו העוני, כולל 27.4% מאלו מתחת לגיל 18 ו-5.8% מבני 65 ומעלה.[22]
הכלכלה במחוז לייק נשענת על מנסרות עצים, חקלאות, מיצוי משאבי טבע, שירותי בריאות, בית סוהר וממשלה. האזור גם מנסה לקדם את עצמו באמצעות פעילויות הנופש הרבות והסיורים בטבע.[25]
מחוז לייק כולל חוות בקר רבות. ההשקיה אפשרה גם חקלאות מסוימת המבוססת על גידול בעלי חיים וגידול חציר ודגנים למרות כמות המשקעים הנמוכה ועונת הגידול הקצרה.
עץ למנסרות ולמוצרי עץ נלקח מהיער הלאומי פרימונט, מנכסים של לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית ומיערות על חלקות קרקע פרטיות. חברות קולינס (The Collins Companies) מפעילות את המפעל האחרון שנותר באזור, מנסרת לייקוויו (Lakeview sawmill), והיא גם בעלת קרקעות גדולה באזור. למעלה מ-78% מהקרקע במחוז לייק נמצאים בבעלות ומנוהלת על ידי הממשל הפדרלי וממשל המדינה.[13]
אזור לייקוויו של מחוז לייק כולל גם מכרה פרליט[26] ופעם כלל כריית אורניום, כאשר העיבוד לעוגה צהובה הושלם במפעל של Lakeview Mining Company.[27] לאחר הסגירה היה צורך לשקם את המכרות והמפעל. היו גם ניסיונות לחפש נפט ונחפרו כמה בארות, אך ללא הצלחה.
קו רכבת שולח מוצרי עץ ופרליט למרכז הרכבות של ברלינגטון נורת'רן (Burlington Northern) באלטוראס (Alturas) בקליפורניה. פעם הרכבת הייתה קו הרכבת היחיד בבעלות המחוז במדינה.
המשרות הממשלתיות של ניהול היער הלאומי ובמטה האזורי של לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית מבטיחות לעובדים שכר גבוה במשק שאחרת היה צריך להסתמך על עבודות עונתיות בחקלאות, תיירות ועץ. לשכת ניהול הקרקעות היא בעלת קרקע של 49% מהקרקעות בתוך המחוז.
מחוז לייק הוא משכן לבית החולים לייקוויו ומתקני בריאות אזוריים אחרים. זהו גם המיקום של מתקן הכליאה וורנר קריק (Warner Creek Correctional Facility) שנפתח בשנת 2005, והוא בית כלא עם שמירה מינימלית המכיל 400 מיטות. בית הסוהר מעסיק בממוצע 110 אנשי מקצוע בתחום הכליאה והוא ממוקם על שטח של 370 דונם. המתקן עצמו תופס פחות מ-61 דונם ומנצל כ-11 דונם של שטחי בנייה הכוללים שטחים לדיור לאסירים, תוכניות עבודה וחינוך, שירותי בריאות, שירותי מזון, שירותי דת, מפעל פיזי, מחסנים ומחסנים, אחזקת רכב, מתקן כביסה, פעילויות פנאי, אדמיניסטרציה ועוד פונקציות שונות. מאפיין ייחודי של הכלא הוא השימוש שלו במקורות גאותרמיים טבעיים עמוק בתוך כדור הארץ. המים המחוממים גאותרמית נשאבים דרך באר ומוכנסים ליחידת חילופי חום, שם החום מועבר למערכת לולאות המים של הכלא. לאחר שהחום הועבר והמים התקררו, המים מוזרקים בחזרה לאדמה.[29] שני אסירים נמלטו לזמן קצר ב-2008.[30]
תרבות ואומנות
משרדי העיתון "לייק קאונטי אקסמינר" (Lake County Examiner, "הבוחן של מחוז לייק") שוכנים בלייקוויו והעיתון מפרסם ברציפות מאז סוף המאה ה-19.[31]
מוזיאונים ואטרקציות
צפון מחוז לייק כולל אתרים גאולוגיים רבים, כולל פורט רוק (אנ'), לוע הר געש כבוי ועליו סימני גלים ממה שהיה פעם אגם בעידן הקרח, ומוזיאון פורט רוק הומסטד וילג' (Fort Rock Homestead Village Museum). זה גם אתר שבו נחשפו עצמות גמלים וחפצים של אינדיאנים. "הנעליים העתיקות ביותר בעולם" נמצאו כאן ב-1938, מה ששינה את תחום התאריכים שמדענים האמינו שבני אדם חיו במערב הרחוק מלפני 4,000 שנה.[32]
מספר גילויים לאחר מכן של סנדלים ישנים עוד יותר בצפון האגן הגדול אישרו את חשיבות עבודתו של הארכאולוג האמריקני לותר קרסמן (אנ'). בשל ממצא זה, ובגין מחקרים אחרים שהפריכו תאוריות מתקופה זו על הטבע של הצפון-מערב הפרהיסטורי, נודע קרסמן כאבי הארכאולוגיה של אורגון.[32] אטרקציות אחרות בצפון מחוז לייק כוללים את היער האבוד (Lost Forest), סדק באדמה (Crack-in-the-ground) וחור באדמה (Hole-in-the-ground).
אזורי עניין נוספים כוללים את אגם אברט ואברט רים, אגם גוס, המעיינות החמים של האנטר והגייזר הקבוע שלו, מוזיאון הזיכרון של שמינק (Schminck Memorial Museum) מוזיאון מחוז לייק, מוזיאון הכינוס של מחוז לייק (Lake County Round-Up Museum), אזור הסקי של קניון וורנר, אזור הטבע הבראשיתי גירהרט (אנ'),מקלט חיות הבר הלאומי שלדון (אנ') המעיינות החמים של אגם הארט (Summer Lake Hot Springs), וחלקים מהיער הלאומי פרימונט (חלק מהיער הלאומי פרימונט-וינמה).
.gif)
