לאונין (בצרפתית: Léonin, גם: Leoninus, Leonius, Leo, נזכר לראשונה בשנות ה-50' של המאה ה-12, נפטר כמשוער ב-1201), ידוע כמלחין החשוב הראשון של אורגנום פוליפוני. לאונין היה כנראה צרפתי, ונראה שחי ועבד בפריז, בקתדרלת נוטרדאם, והיה החבר המוקדם ביותר ששמו ידוע באסכולת נוטרדאם הפוליפונית. השם "לאונין" לקוח מ"לאונינוס", צורת ההקטנה הלטינית ל"לאו", ומכאן סביר להניח, שהשם הצרפתי שניתן לו בלידתו היה לאו.
כל הידוע על לאונין מקורו בכתביו של סטודנט, שלמד במועד מאוחר יותר בקתדרלה ונודע כ"אנונימוס IV", אנגלי, שהניח אחריו מסה על תאוריה ומזכיר את לאונין כמחבר ה"מגנוס ליבר", "ספר האורגנום הגדול". חלק גדול מן ה"מגנוס ליבר" מוקדש לקטעים הקישוטיים של
המזמור הגרגוריאני, שהוצאו ליצירות נפרדות, בהאטה ניכרת של ערכי הצלילים המקוריים והוספת קול עליון מהיר. לאונין גם היה כנראה המלחין הראשון שעשה שימוש באפנונים רתמיים וייתכן שגם המציא להם שיטת תיווי (כדברי ויליאם וייט, שכתב ב-1954: "היה זה הישג שאין דומה לו ללאונין, שהביא, בפעם הראשונה, מערכת רציונלית של ריתמוס אל המוזיקה הפוליפונית וכן, הישג חשוב בה במידה, יצר שיטת תיווי המבטאת את הריתמוס הזה.")
ה"מגנוס ליבר" נועד לשימוש ליטורגי. לדברי אנונימוס IV, "מגיסטר לאונינוס היה המעולה במלחיני האורגנום; הוא כתב את הספר הגדול (מגנוס ליבר) לפרק הזמרה (גרדואל) ולזמרת המקהלות (אנטיפונרה) בטקס עבודת הקודש." כל ה"מגנוס ליבר" נכתב לשני קולות, אם כי לא הרבה ידוע על נוהל הביצוע בפועל: שני הקולות לא היו בהכרח סולנים.
לפי אנונימוס IV, יצירתו של לאונין השתפרה במידה רבה והורחבה בידי המלחין המאוחר יותר פרוטין.
המוזיקולוג קרייג רייט סבור, שקיימת אפשרות שלאונין והמשורר הפריזאי בן זמנו לאוניוס, שעל שמו נקראה אולי החריזה הלאונינית הם אותו אדם עצמו. אם יש אמת בהנחה זו, הרי שהשימוש שעשה לאונין במשקל משמעותי עוד יותר.
לקריאה נוספת
- W.G.Waite: The Rhythm of Twelfth-Century Polyphony: its Theory and Practice. Yale Studies in the History of Music, New Haven, 1954.
- Richard H. Hoppin, Medieval Music. New York, W.W. Norton & Co., 1978. (ISBN 0393090906)
- Harold Gleason and Warren Becker, Music in the Middle Ages and Renaissance (Music Literature Outlines Series I). Bloomington, Indiana. Frangipani Press, 1986. (ISBN 089917034X)
- Articles Anonymous theoretical writings, Organum, Leonin, Perotin, The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. (ISBN 1561591742)
- Richard Taruskin, Notre Dame de Paris, Parisian Cathedral Music in the Twelfth and Thirteenth Centuries and Its Makers, Oxford History of Western Music
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
