כְּפַר-הֶס הוא מושב עובדים בשרון, במועצה אזורית לב השרון. נמצא כ־80 מטר מעל פני הים ושטחו 3,800 דונם[3].
המושב כפר הס נוסד בשנת 1930 דרומית מזרחית לפרדס תל-מונד. גובל במושב חרות השוכן ממערב לו, במושב עין ורד השוכן מצפון לו ובטירה במזרח. כפר הס, חרות, עין ורד, המושבה תל מונד ושכונת הפועלים כפר זיו היו חלק מ"גוש תל מונד", אחד מגושי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל המנדטורית.
המושב קרוי על שמו של משה הס ממבשרי הציונות, שהיה גם הוגה השילוב בין ציונות וסוציאליזם.
בעבר היה המושב חלק מהמועצה האזורית הדר השרון, עד לאיחוד עם המועצה האזורית השרון הצפוני שיצר את המועצה האזורית לב השרון.[4]
כלכלה
בראשיתו הושתתה כלכלת המושב על חקלאות שעיקרה פרדסי הדר, ירקות עונתיים, לולי עופות לביצים, הודים לפיטום ופרחים ליצוא וכן כוורות לדבש ופרות לחלב. כיום רוב התושבים אינם עוסקים בחקלאות ומתפרנסים מחוץ ליישוב. לצד זאת החקלאות מהווה נדבך חשוב בכלכלת המקום ובנוף המקיף את המושב.
אופי היישוב
לשעבר הוגדר כמושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ והיה חלק מתנועת המושבים י ואחר כך מפלגת העבודה. מייסדי היישוב השתייכו רובם ככולם למפלגת אחדות העבודה ואחר כך למפא"י. בשנת 1998 הוקמה בשטחו שכונת הרחבה ותושביה שאינם חקלאים מהווים יותר ממחצית מכלל התושבים. חלקם מבני המקום וחלקם חדשים במושב.
המייסדים והממשיכים
מייסדי המושב עלו לארץ ברובם במהלך שנות העשרים במסגרת העלייה השלישית וגם הרביעית. רובם עלו ממזרח אירופה, מעיירות קטנות ב"תחום המושב" שבמסגרת האימפריה הרוסית לשעבר, בעיקר ממחוזות בסרביה, ווהלין וגליציה ומפולין הקונגרסאית.
מייסדי המושב התאגדו בתחילה בארגון ושמו "יזרעאל", שנועד להתיישב באדמות שיקנו מהכפר זרעין שבשולי עמק יזרעאל, ליד כפר יחזקאל. רעיון הארגון עלה בשנת 1924, בפתח תקווה, בחדרם של הפועלים החקלאיים החלוצים חברי מפלגת אחדות העבודה, ניסן בורד ומרדכי תאני. לאחר מספר שבועות התקיים המעמד הרשמי, במועדון הפועלים במושבה פתח תקווה, בו השתתפו עשרת מייסדי הארגון: מרדכי תאני, אהרון בן יוסף, יהודה אבלסון, משה ברן (הדר), אברהם גוטקובסקי, ניסן בורד, דב גלונסקי, דוד דוקסין, יצחק מיטראני, יוסף ברגר ויעקב בן ציוני. במקביל התארגנה בנפרד וללא תיאום קבוצה דומה של פועלים בחדרה שכללה תשעה חלוצים פועלים חקלאיים: חיים סגל, צבי בוטניק, ישראל לוין, יוסף יודלביץ, יעקב בורטניקר (בוקר), חיים גולדשטיין, יעקב זלצהנדלר, אברהם כפרי ושלמה ולדמן. בהמשך חברו שתי הקבוצות לארגון התיישבות אחד. בשנת 1929 התכנסו כולם בזכרון יעקב, עם עוד 24 מצטרפים נוספים שנוספו במשך הזמן. אלו היו הגברים, מייסדי המושב, ו"לצידם" נשיהם וילדיהם.
לאחר מלחמת העצמאות קלט היישוב מתיישבים חדשים מניצולי השואה, ממזרח אירופה ובעיקר מבולגריה. בהדרגה הם השתלבו ביישוב וחיזקו אותו, אך חלק מהם עזבו במוקדם או במאוחר ובני המקום מהדור השני קיבלו את משקיהם.
בני המייסדים, ילדי הארץ, ילידי שלהי שנות העשרים ושנות השלושים קיבלו את האתוס של הוריהם בשלמותו ורבים מאוד מהם המשיכו את הדרך ההתיישבותית החקלאית משלהי שנות הארבעים ובמהלך שנות החמישים. נכדי המייסדים וניניהם כבר פחות מחויבים לאתוס החקלאי התיישבותי אך עדיין רבים מהם מוצאים את מקומם בחקלאות במושב או כתושבים הגרים בו אך עובדים מחוצה לו.
המושב במלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות ניצב כפר הס בחזית, מול ה'צבא ההצלה' בכפר א-טירה וסביבתו. חמישה מבני המושב נפלו במלחמה, בהתקפה שנכשלה בקרב טירה ב-13 במאי 1948.
אחרי המלחמה סבל המושב מאוד מפשיטות של מסתננים מרדן ואחדים מחבריו נרצחו על ידי המסתננים. בפברואר שנת 1965, פגעו מחבלים מארגון פת"ח, שהטמינו מטעני חבלה בסילו התערובת ובאחד הבתים. לא היו נפגעים בנפש.
אנשים ידועים ילידי המקום
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
