כמה טוב להיות פרח קיר (באנגלית: The Perks of Being a Wallflower) הוא רומן מכתבים מאת הסופר האמריקאי סטיבן צ'בוסקי, שפורסם לראשונה ב-1999.
עלילת הרומן מתרחשת בתחילת שנות ה-90, בשנתו הראשונה בתיכון של נער מופנם בשם צ'ארלי. הרומן עוסק בסגנון חשיבתו הבלתי-שגרתי של צ'ארלי בעודו מנווט בין ההתבגרות לבגרות, ובניסיונותיו להתמודד עם שאלות נוקבות שנובעות מיחסיו עם חבריו ומשפחתו. הרומן עוסק במגוון נושאים, בהם הסתגרות, מיניות ושימוש בסמים; ובה בעת כולל אזכורים ליצירות ספרותיות, לסרטים ולתרבות הפופ בכלל.
"כמה טוב להיות פרח קיר" הוא ספר הביכורים של צ'בוסקי. לדבריו, כתיבתו ארכה חמש שנים והוא מבוסס במידה מה על זכרונותיו האישיים. על אף שהיה לרב מכר, הוחרם הספר בחלק מבתי הספר בארצות הברית, בשל תוכנו.
בשנת 2012 עובד הספר לסרט באותו שם, בהשתתפות אמה ווטסון. יציאת הסרט לאקרנים תרמה מאוד למכירות הספר, שהגיע לרשימת הספרים הנמכרים ביותר של הניו יורק טיימס.
עלילה
עלילת הספר מתחילה בהחלטתו של צ'ארלי לכתוב מכתבים לנמען לא ידוע (לקוראים). צ'ארלי בוחר באותו נמען משום ששמע שהוא נחמד ולא שיפוטי. מכתביו עוסקים בשנתו הראשונה בתיכון, בה הוא (עדיין) מתמודד עם שתי טראומות מן העבר: התאבדות חברו היחיד בחטיבת הביניים, שהתרחשה בשנה הקודמת, ומותה של דודתו האהובה כשהיה ילד קטן.
מורהו לאנגלית, שמפציר בו לקרוא לו ביל[1], מזהה את תשוקתו לקריאה וכתיבה, ומעודד אותה - ממליץ לו על ספרים ונותן לו עבודות נוספות להגשה. חרף ביישנותו, צ'ארלי מתיידד עם שני תלמידי השנה האחרונה, פטריק ואחותו החורגת סם. פטריק יוצא בחשאי עם בראד, שחקן פוטבול והומוסקסואלבארון. חיש מהר צ'ארלי מתאהב בסם, ומתוודה על רגשותיו בפניה. אז מתגלה שסם סבלה מהתעללות מינית בילדותה. סם מנשקת את צ'ארלי, כדי, לדבריה, להבטיח שנשיקתו הראשונה תהיה עם אדם שאוהב אותו באמת ובתמים.
צ'ארלי ראה את אחותו מוכית על ידי בן זוגה, אך היא אסרה עליו לספר להוריהם. למרות זאת סיפר צ'ארלי למורהו ביל, והלה סיפר להוריהם. יחסיו של צ'ארלי עם אחותו הידרדרו והלכו, והיא המשיכה להתראות עם בן זוגה, בניגוד לדעת הוריהם. בסופו של דבר צ'ארלי מגלה שאחותו בהריון, ומסכים להביא אותה למרפאה, כדי שתוכל להפיל מבלי שאף אחד ידע. אחותו נפרדת מבן זוגה ויחסיה עם צ'ארלי מתחילים להשתפר במידה משמעותית.
צ'ארלי מתקבל לקבוצת החברים של סם ופטריק, ומתנסה לראשונה באלכוהול ובסמים. באחת המסיבות נטל צ'ארלי גלולת LSD, ובהשפעתה חווה פלאשבקים על דודתו הלן, שמתה בתאונת דרכים בדרכה לקנות לו מתנת יום הולדת. צ'ארלי נרדם בשלג, והתעורר בבית חולים.
קרייג, בן זוגה של סם, היה אמור לגלם תפקיד במחזה מופע האימים של רוקי, אך לא היה זמין. צ'ארלי החליף אותו, ומרי אליזבת, אחת מחברי קבוצת החברים שלו, התרשמה והזמינה אותו לרקוד עמה; עד מהרה היו לבני זוג. זוגיותם תמה בעקבות משחק אמת או חובה, שבו התבקש צ'ארלי לנשק את הנערה היפה ביותר בחדר. הוא נישק את סם, ובתגובה יצאה מרי אליזבת בסערה מן החדר. בשל התקרית הזו, פטריק הציע לצ'ארלי להתרחק מסם לזמן מה. שאר חברי הקבוצה - כל חבריו, בעצם - מתרחקים ממנו גם הם. הפלאשבקים אודות דודתו הלן חזרו.
אביו המתעלל של בראד גילה את מערכת יחסיו עם פטריק, ובראד נעלם מבית ספר במשך כמה ימים. לאחר שבראד חזר לבית-ספר, הוא התייחס בעוינות לניסיונותיו של פטריק לחדש את הקשר שלהם. עם זאת, כאשר בראד תקף בפומבי את מיניותו של פטריק, זה האחרון הכה אותו. שחקני פוטבול[2] הצטרפו לקלחת וחברו נגד פטריק. צ'ארלי התערב ושם קץ לתגרה; בכך הוא זכה מחדש בכבוד מסם וחבריה. פטריק החל לבלות זמן רב עם צ'ארלי, נישק אותו באימפולסיביות והתנצל; צ'ארלי סלח לו, משום שהבין שפטריק עודו מתאושש מפרשת יחסיו עם בראד. עד מהרה פטריק ראה את בראד ברחוב, מלווה בגבר אחר, והצליח להמשיך הלאה.
כששנת הלימודים נגמרת, צ'ארלי חושש לאבד את חבריו הבוגרים - ובייחוד את סם, שנבגדה על ידי בן זוגה, ועמדה לנסוע לקורס הכנה לקולג'. בזמן שצ'ארלי עזר לה לארוז, הם דיברו על רגשותיו כלפיה; היא מצרה על כך שלעולם לא פעל לפיהם. הם התחילו לתנות אהבים, אך לפתע חש צ'ארלי באי נוחות בלתי מוסברת ועצר את סם. הוא מבין שהמפגש המיני עם סם עורר זכרונות מודחקים אודות הפגיעה המינית שעבר בילדותו בידי דודתו הלן. צ'ארלי מראה סימנים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית שמקורם בתקרית, והגילוי הזה מסייע לקורא להבין את תפיסתו של צ'ארלי על מערכות יחסים ואהבה.
באפילוג, הוריו של צ'ארלי מוצאים אותו במצב קטטוני, והוא נותר ללא ניע גם כשאביו הולם בו. לאחר שצ'ארלי מובל למרכז לבריאות נפש, נחשפת העובדה שהלן אכן התעללה מינית בצ'ארלי כשהיה ילד, ואהבתו לה (והאמפתיה שלו לילדותה הקשה) גרמו לו להדחיק את הזכרונות הטראומטיים. הנזק הפסיכולוגי שנגרם לו מסביר את הפלאשבקים והתקפי הדה-ראליזציה שלו במהלך הספר. צ'ארלי משוחרר לאחר חודשיים וסם ופטריק באים לבקרו. שלושתם עוברים במנהרה, וצ'ארלי מכריז שהוא חש נצחי.
בסופו של דבר משלים צ'ארלי עם עברו: "אף אם אין בכוחנו לבחור מאין הגענו, ביכולתנו לבחור לאן אנו הולכים". צ'ארלי מחליט 'להשתתף' בחיים, ומפסיק לכתוב מכתבים.
רקע
צ'בוסקי הגה את הרעיון לכתוב את הרומן במהלך תקופה קשה בחייו[3], שהובילה אותו לשאול, "מדוע אנשים טובים מאפשרים לעצמם לקבל יחס רע כל כך?"[4]. על כך ניסה לענות ב"אנו מקבלים את האהבה שאנו חושבים שמגיעה לנו". התשובה הזו נועדה להיות עצה, שעל כל אחד להיות אחראי על עצמו - להעניק לעצמו אהבה, לא רומנטית בהכרח, ולשמור על התקווה לעתיד[5]. חייו של צ'בוסקי היו מלאי מסיבות, אך במרכזם עמדה אישה אחת שאהב; כך היה במשך חמש שנים, עד שקיבל את הרעיונות הראשונים לספר[6].
סיפור כתיבת הרומן החל כשצ'בוסקי היה בבית ספר, ועבד על ספר אחר[3]. באותו ספר כתב "אני מניח שזה פשוט אחד היתרונות בלהיות פרח קיר", מה שהובילו למסקנה ש"במקום כלשהו.. היה הילד שבאמת ניסיתי למצוא"[3]. צ'בוסקי החל לכתוב את הרומן בקיץ 1996, בעודו בקולג'[7] והשלימו תוך עשרה שבועות[3]. הוא חיבר שתי טיוטות נוספות של הרומן, מלאכה שתמה רק בקיץ 1998[7].
צ'ארלי, שאותה כינה צ'בוסקי "תקווה בצורת דמות"[3], מבוסס עליו במידה מועטת. צ'בוסקי כלל ברומן זכרונות רבים מהתקופה שבה גר בפיטסבורג[8] (בה מתרחש גם הספר). הדמויות מבוססות על אנשים שהכיר צ'בוסקי במהלך חייו[9]; הוא מתמקד במאבקיהן ובתשוקותיהן, ומשתדל להיצמד לטבעה של כל אחת מהן[10]. הדמויות של סם ופטריק היו "איחוד" של מספר אנשים שצ'בוסקי פגש; סם מבוססת על נערות שהתוודו בפניו, ופטריק הוא "כל הילדים ההומואים שהכרתי, ומצאו את דרכם לזהות משל עצמם"[8].
סגנון ונושאים
בשנתו האחרונה בתיכון כתב צ'בוסקי מכתבים אנונימיים לסטיוארט סטרן, ובהם סיפר כמה השפיע עליו הסרט מרד נעורים, שסטרן כתב את תסריטו; מכאן הרעיון של מכתבים אנונימיים. שנה לאחר שהשלים את לימודיו, פגש צ'בוסקי את סטרן והפך לתלמידו[11]. באמצעות שימוש בסדרת מכתבים מצ'ארלי לדמות אחרת, מצא צ'בוסקי את "הדרך האינטימית ביותר" לשוחח עם הקורא[8]. כמו כן אמר:
כולנו זוכרים מה זה להיות צעיר. כולנו זוכרים מה זה להיות מתבגר. יום אחד אתה על גג העולם, חווה את רגעיך הטובים ביותר. ואז, שלושה שבועות מאוחר יותר, אתה מדוכא נורא. אז, דרך המכתבים, יכולתי לכתוב את כל זה ועדיין לשמור על סיפור אחד ולכיד.
— ראיון שנערך ב-2012
נוסטלגיה והמציאות של גיל ההתבגרות זוהו על ידי מבקרים כשני הנושאים המרכזיים בספר. דייוויד אדלשטיין מהניו יורקר כתב שצ'בוסקי תופס את "הרגשת השייכות כשאתה בין חברים, אבל יודע שבקרוב תהיה לבד", וציין ש "כאב האובדן...עז כמעט כמו האושר ... זו נוסטלגיה עם מוטיב חזק של שיבה הביתה"[12]. מרטי בקרמן מ- Word Riot[13] כתב שצעירים מתחברים לספר משום שהמאורעות בו מתרחשים בחייהם של בני נוער רבים. צ'בוסקי רצה להעביר מסר של כבוד לבני הנוער, "להקנות תוקף למה שמתבגרים עוברים מדי יום, לכבד זאת ולחגוג זאת". הרומן, הוסיף בקרמן, מיועד ל"כל אחד שהרגיש מנודה"[14].
הספר נקרא על ידי אנשים בכל הגילים, אך הוא מיועד מלכתחילה לקהל הצעיר[15]. הספר עוסק במגוון נושאים בגישה אדישה[16]; עם הנושאים הללו נמנים סמים, חברות, דימוי גוף, אהבה ראשונה, אובדנות, הפרעות אכילה ומיניות[4]. צ'בוסקי מוקיר את חשיבות הבידור בגיל ההתבגרות: "ספרים, שירים וסרטים הם יותר מבידור כשאתה צעיר. הם עוזרים לכולנו לגלות את זהותנו, לגלות במה אנו מאמינים ולגלות מה אנו מקווים שחיינו יהיו". הספר כולל מספר אזכורים תרבותיים מעולמות המוזיקה[17] והספרות[18].
ביקורת
"כמה טוב להיות פרח קיר" יצא לאור ב-1 בפברואר 1999[19], בהוצאת "Pocket Books"[20][21]. עד שנת 2000 הודפס הספר ב-100 אלף עותקים, ונכלל ברשימת ספרי הקריאה של בתי ספר רבים. נכון ל-2012, תורגם הספר לשלוש עשרה שפות ופורסם בשש עשרה מדינות[22]. באותה שנה דורג על ידי NPR במקום השישה עשר ברשימת ספרי הנוער הטובים ביותר אי פעם[23].
תגובת המבקרים הייתה מעורבת; Publishers Weekly כינה את הרומן "נדוש", וטען שהוא עוסק ב"נושאים רגילים של גיל ההתבגרות" ושאופיו הרגיש של צ'ארלי נראה כאילו נכפה על ידי צ'בוסקי[24]. Kirkus Review טען שברומן יש "השילוב המושלם של מציאותיות והתרוממות רוח", אך ביקר את ה"גנבה" (במילותיו) מהתפסן בשדה השיפון של סלינג'ר[25]. מבקרים נוספים ערכו השוואות דומות, אך צ'בוסקי אמר ש"לא ניסה לחקות את הסגנון [של סלינג'ר] ככותב"[6]; הוא ראה "כיצד קוראים עשויים להשוות את צ'ארלי להולדן קולדפילד[26] של סלינג'ר, אבל "הם אנשים שונים מאוד עם בעיות ונקודות מבט ייחודיות".
ביקורת חיובית יותר הופיעה ב-School Library Journal, ובה נכתב שהרומן, "בתבונה", הופך את הקוראים לנמנעי מכתביו של צ'ארלי, ו"ישפיע על קוראים בני נוער במשך שנים [לאחר קריאתו]"[27]. קייט פבאו שיבחה את רלוונטיות הרומן לבני נוער: "קוראים ימצאו עצמם חיש מהר חשים צער עבור הפרוטגוניסט ודואגים לו במהלך מסעו משנה החיים"[19]. במאמר שפרסמה ב-A.V Club, כתבה מרה איקין שעבור מבוגרים "'כמה טוב' סובל מעודף חרדה גולמית וטהורה... שלא בדומה לרומנים אחרים, ידידותיים יותר, המיועדים לבני נוער, כהארי פוטר, 'כמה טוב' פונה יותר לבני טווח גילים מסוים ועושה זאת היטב"[28].
בשל תוכנו, הופיע "כמה טוב להיות פרח קיר" שש פעמים ברשימת עשרת הספרים המתריסים ביותר[29][30], שנערכת על ידי איגוד הספריות האמריקאי[31]. בארצות הברית פועלים ארגונים שפועלים להרחיק 'ספרים רעים' מבתי ספר, ואלה הביאו לא אחת להורדת הספר ממדפי בתי ספר, בייחוד בכיתות הנמוכות. עם נימוקיהם נמנים "ניבולי פה", "שימוש לרעה בסמים", "מיניות מפורשת" ואף "עינויים"[32]. הם טוענים שהספר מיועד למבוגרים בלבד[33]. ב-2009 דווח שבשל העיסוק באובדנות, החלו ספריות רבות ברחבי ארצות הברית להעביר את הספר למדף הספרים שמיועדים למבוגרים[34]. הורים מסוימים טענו שהספר "פורנוגרפי" ושתכניו "גסים", אך הורים אחרים טענו שהספר עוסק בנושאים אמתיים ונפוצים בקרב מתבגרים, ומציג נקודת מבט אמיתית[35]. עיסוקו של הספר בהומוסקסואליות עורר התנגדות, כמו גם "האדרת" השימוש באלכוהול ובסמים[36]. בראיון שנערך עמו, הצהיר צ'בוסקי שהוא יודע על שני בתי ספר שהחרימו את הספר[37]. היות ש"לא כתב ספר שנוי במחלוקת", "הופתע מכך"[38].
עוד כשכתב את הספר, שאף צ'בוסקי שיעובד לסרט - "חלום חיי"[7]. לאחר שיצא הספר לאור, צ'בוסקי קיבל מספר הצעות לעבדו לסרט, אך סירב כי הוא "חייב למעריצים סרט שיהיה ראוי לאהבתם לספר"[4]. ב-2010 החלה Mr.Mudd[39] לפתח גרסה קולנועית לספר, וצ'בוסקי מונה לתסריטאי ולבמאי[40]. שלושת מפיקיו של הסרט הם ג'ון מלקוביץ', ליאן חלפון וראסל סמית'. הסרט צולם בפיטסבורג בין 9 במאי ל-29 ביוני 2011[41], וכיכבו בו לוגאן לרמן כצ'ארלי, אמה ווטסון כסם, עזרא מילר כפטריק, ונינה דוברב כקנדי, אחותו של צ'ארלי[42].
לאחר שהוכרז על הסרטת הספר, גדלו מכירותיו במאות אחוזים, מ-89 אלף עותקים ב-2011 ל-425 אלף עותקים ב-2012[43], והוא הגיע לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. עד 2012 הודפסו 1.5 מיליון עותקים של הספר[44].
הקרנת הבכורה התקיימה ב-8 בספטמבר 2012, בפסטיבל הסרטים של טורונטו[45]. ב-21 בספטמבר יצא הסרט לאקרנים בארצות הברית[46]. הוא זכה ל"ביקורות טובות באופן כללי", עם ציון ממוצע של 67 באתר Metacritic[47], ו-85 ב-Rotten Tomatoes[48][49]. הכנסות הסרט עמדו על 33 מיליון דולר[46], בהשוואה לתקציב של 13 מיליון דולר[44].
^most frequently challenged במקור; "A challenge is an attempt to remove or restrict materials, based on the objections of a person or group" – מתוך האתר של ALA. מוזמנים להציע תרגום טוב יותר
