PROFILPELAJAR.COM

כביש בין-מדינתי 5
**Interstate 5**
	כביש בין-מדינתי 5 מול הר שסטה
	כביש בין-מדינתי 5 מול הר שסטה
מידע כללי
סיווג	כביש ארצי
כביש מהיר	לכל אורכו
אורך	2,223 ק"מ
הקמה
תקופת הבנייה	1956–1979 (כ־23 שנים)
מיקום
ערים ראשיות	סן דייגו, לוס אנג'לס, סקרמנטו, פורטלנד, סיאטל
נקודת התחלה	גבול ארצות הברית–מקסיקו בפרבר סן איסידרו (San Ysidro) בעיר סן דייגו
נקודת סיום	גבול ארצות הברית–קנדה בעיירה בליין
כבישים מסתעפים	כביש בין-מדינתי 8 (סן דייגו); כביש בין-מדינתי 10 (לוס אנג'לס); כביש בין-מדינתי 80 (סקרמנטו); כביש בין-מדינתי 84 (פורטלנד); כביש בין-מדינתי 90 (סיאטל)

כביש בין-מדינתי 5 (באנגלית: Interstate 5) הוא כביש בין-מדינתי מהיר ראשי בחוף המערבי של ארצות הברית. מסלול הכביש מקביל לקו החוף של האוקיינוס השקט, לקו החוף של חברת הרכבות יוניון פסיפיק ולכביש 101 ממקסיקו לקנדה (בין קליפורניה לוושינגטון). הכביש משרת כמה מהערים הגדולות ביותר בחופה המערבי של ארצות הברית, בהן סיאטל, פורטלנד, סקרמנטו, לוס אנג'לס וסן דייגו, ומקשר בין ערי הבירה של וושינגטון (אולימפיה), אורגון (סיילם) וקליפורניה (סקרמנטו). ערים חשובות נוספות על נתיב הכביש כוללות את סנטה אנה, רדינג, מאונט שסטה בקליפורניה, אשלנד, מדפורד, גרנטס פאס, רוזברג, יוג'ין באורגון וטקומה בוושינגטון. גבול ארצות הברית–מקסיקו מהווה את הקצה הדרומי של הכביש וגבול ארצות הברית–קנדה מהווה את הגבול הצפוני. זהו הכביש הבין-מדינתי היחיד המגיע הן לגבול עם מקסיקו והן לגבול עם קנדה. לאחר שהכביש חוצה את הגבול המקסיקני בקצה הדרומי ממשיך הכביש הבין-מדינתי 5 לטיחואנה במדינת באחה קליפורניה ככביש פדרלי 1 של מקסיקו. לאחר שהכביש חוצה את הגבול הקנדי בקצה הצפוני ממשיך הכביש הבין-מדינתי 5 לוונקובר ככביש 99 של קולומביה הבריטית. זהו הכביש ה-12 באורכו במערכת הכבישים הבין-מדינתיים (לאחר כביש בין-מדינתי 15) והחמישי באורכו בין הכבישים שכיוונם צפון דרום (אחרי כביש בין-מדינתי 15).

עיר מרכזית אחת שכביש בין-מדינתי 5 אינו מגיע אליה במישרין היא סן פרנסיסקו, השוכנת כ-130 קילומטרים מערבית לכביש. מדרום מתפצל כביש 580 מכביש בין-מדינתי 5 באזור טרייסי (Tracy) כלפי סן פרנסיסקו, בעוד שבצפון קרוב לווקאוויל (Vacaville) חותך כביש 505 דרומה לכביש בין-מדינתי 80, המשרת את העיר. ניתוב זה דרך כבישים 580, 80 ו-505 תוכנן במקור להיות מכונה כביש 5W‏ (5 מערב).^[2]

היסטוריה

קטע גדול מכביש זה (קרוב ל-1,000 קילומטרים), בין סטוקטון בקליפורניה לפורטלנד באורגון, עוקב כמעט לחלוטין אחרי המסלול של שביל סיסקיו (Siskiyou Trail). שביל זה מבוסס על רשת שבילים אינדיאנית עתיקה שחיברה בין אזור הפסיפיק נורת' וסט עם העמק המרכזי של קליפורניה. סביב שנות ה-20 במאה ה-19 היו ציידי פרוות מחברת מפרץ הדסון האירופאים הראשונים שהשתמשו בנתיב בו עובר כביש בין-מדינתי 5 כיום על מנת לעבור בין אזור מדינת וושינגטון של ימינו וקליפורניה. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 החלו להשתמש בנתיב של שביל סיסקיו שיירות הפרדות, כרכרות נוסעים וקו הרכבת סנטרל פסיפיק (Central Pacific Railroad). בתחילת המאה ה-20 נבנו כבישים ראשונים עבור מכוניות לאורך הנתיב של שביל סיסקיו, בייחוד כביש הפסיפי של ארצות הברית (Pacific Highway) שקישר בין קולומביה הבריטית לסן דייגו, והיה הכביש שקדם במישרין לכביש 99 (U.S. Route 99). המסלול של כביש 99 שימש בתורו כבסיס למרבית המסלול של כביש בין-מדינתי 5.

סטייה גדולה מכביש 99 הוא הקטע של כביש 5 המכונה וסטסייד פריווי (Westside Freeway) בעמק המרכזי של קליפורניה. על מנת לספק את הנתיב הקצר והמהיר ביותר בין דרום לצפון התקבלה החלטה לבנות את הכביש מערבית לנתיב של כביש 99 ולדלג על פרזנו ובייקרספילד ומרכזי האוכלוסייה האחרים באזור במקום לשדרג את הכביש הקיים (שצורף לכביש 99 של קליפורניה).^[3] ניתוב מחדש זה דרך העמק המרכזי של קליפורניה היה החלק האחרון של הכביש הבין-מדינתי 5 שנבנה. הקטע האחרון בחלק זה נחנך ונפתח לתנועה ב-12 באוקטובר 1979 ליד סטוקטון. נציגים מקנדה וממקסיקו נכחו בטקס להנציח את הכביש הרצוף הראשון המקשר בין מדינות אמריקה הצפונית.^[4]

מסלול ישר זה גם דילג על סן פרנסיסקו ועל מרכזי האוכלוסייה שסביב אזור מפרץ סן פרנסיסקו. התוכניות המקוריות כללו הקמת לולאה של הכביש הבין-מדינתי עם נספח כיווני (directional suffix) המכונה כביש בין-מדינתי 5W. מסלול זה מקביל בקווים כללים לכביש בין-מדינתי 580 מכביש בין-מדינתי 5 דרומית לטרייסי ועד אוקלנד, מאוקלנד מוביל כביש בין-מדינתי 80 עד ואקאוויל, ומוואקוויל מוביל כביש בין-מדינתי 505 לכביש בין-מדינתי 5 בסמוך לדוניגן (Dunnigan).‏ I-5W ומרבית הכבישים הבין-מדינתיים בארצות הברית שלהם היו נספחים כיווניים קיבלו בסופו של דבר מספרים אחרים ובוטלו, למעט כבישים 35E ו-35W בטקסס ובמינסוטה. למרות זאת מופיעים שלטים המפנים לסן פרנסיסקו (Control city במונחים של מערכת הכבישים בארצות הברית) בקטע של כביש 5 כלפי צפון בין כביש 99 לכביש בין-מדינתי 580.

ב-23 במאי 2013 התמוטט קטע מהגשר על נהר סקאגיט, חלק מכביש בין-מדינתי 5, במדינת וושינגטון בסמוך למאונט ורנון (Mount Vernon) בין סיאטל לגבול עם קנדה. בהתמוטטות נפלו שתי מכוניות למים הקפואים של הנהר, אבל איש לא נפגע. ההתמוטטות חייבה את התנועה בשני הכיוונים לחפש נתיב אחר.^[5] מחלקת התעבורה של מדינת וושינגטון בנתה מבנה זמני לאפשר חציה של הנהר בזמן שנבנה גשר תחליפי קבוע. תהליך זה הושלם ב-15 בספטמבר 2013.^[6]

תיאור המסלול

קליפורניה

הכביש מתחיל בגבול ארצות הברית–מקסיקו במעבר הגבול בסן איסידורו, פרבר של סן דייגו, אחד ממעברי הגבול הפעילים ביותר בעולם. תוואי הכביש מקביל לחוף האוקיינוס השקט וחוצה את הפרברים הצפוניים של סן דייגו. בדיינה פוינט (Dana Point) הכביש פונה לתוך היבשת בכיוון צפון. הוא עובר דרך המחוזות אורנג' ולוס אנג'לס. במחלף לוס אנג'לס מזרח מגיע הכביש למרחק של קילומטר וחצי ממרכז לוס אנג'לס. הכביש ממשיך דרך עמק סן פרננדו ובשלב מסוים מעפיל בחדות למעבר טג'ון (Tejon Pass) בגובה 1,275 מטרים, הנקודה השנייה בגובהה בכביש. לאחר ירידה חדה מהמעבר אל הנקודה הדרומית ביותר בעמק סן חואקין (San Joaquin Valley), החלק הדרומי בהעמק המרכזי של קליפורניה, הכביש ממשיך דרך מערב עמק סקרמנטו המיושב בדלילות. דרומית לטרייסי יש מחלף לכביש 580 שממשיך לסן פרנסיסקו. הכביש ממשיך דרך סקרמנטו ואז פונה מערבה עד וודלנד (Woodland) ואז פונה לצפון מערב שוב. הכביש מגיע למרגלות הר שסטה ואז עובר דרך ויד (Weed) וירקה (Yreka) לפני שהוא חוצה את הגבול לאורגון.

אורך הכביש בקליפורניה 1,282 קילומטרים.

אורגון

כחמישה קילומטרים צפונית לגבול קליפורניה חוצה הכביש את פסגת סיסקיו (Siskiyou Summit) בגובה 1,310 מטרים, הנקודה הגבוהה ביותר בכביש. הכביש יורד לעמק רוג (Rogue Valley) ועובר דרך אשלנד, מדפורד וחוצה את נהר הרוג מערבית לגרנטס פאס. אחרי שלושה מעברי הרים הכביש נכנס לעמק אומפקווה (Umpqua Valley) ולעיר רוזברג בירת מחוז דאגלס. הכביש עובר לעמק וילאמט וליד העיר יוג'ין ואחר כך סיילם בירת מדינת אורגון.

מעט צפונית לסיילם בין נקודות המייל 259 ל-260 מסמנים שלטים את המקום בו חוצה קו רוחב 45 צפון את הכביש בהכרזה "קו רוחב 45, חצי הדרך בין קו המשווה לקוטב הצפוני".

מסלול הכביש נמשך דרך הפרברים הצפוניים של פורטלנד וחוצה את נהר הקולומביה על "הגשר בין המדינות" (Interstate Bridge) אל מדינת וושינגטון.

אורך הכביש באורגון 496 קילומטרים.

וושינגטון

הכביש מתחיל בוושינגטון בנהר הקולומביה ואז יורד לעיר ונקובר. כיוון הכביש בתחילה צפונית עד צפונית מערבית עד העיירה לונגוויו (Longview) ואז פונה צפונה בין הרי וילאפה (Willapa Hills) ומרגלות רכס קסקייד ומגיע בסופו של דבר לאולימפיה, בירת המדינה, ואז הוא פונה בחדות מזרחה עד טקומה, שאז הכביש פונה בצורה חדה צפונה על מנת להגיע לסיאטל. הכביש חוצה את מפרץ פורטג' (Portage Bay) על גבי גשר שיפ קאנל (Ship Canal Bridge), ממשיך דרך מישורי הצפה של שלושה נהרות, דרך עמק סקאגיט והאזור העירוני של מאונט ורנון-ברלינגטון (Mount Vernon-Burlington) בדרכו לעיירה בליין ולקשת השלום, מעבר הגבול בין בליין שבארצות הברית לסארי בקנדה.

אורך הכביש בוושינגטון 445 קילומטרים.