ריטוב נולד ב-1895 כבן הבכור למשפחת רבנים בעיירה פוהוסט שבבלארוס, בנם של אלקה לבית סולובייצ'יק (שנפטרה בילדותו) והרב יעקב שמחה ריטוב (1872-1920) שהיה רב קהילת אוספוויץ - אסיפוביצ'י שבחבל מינסק ומנהיג ציוני נלהב. התחנך ב"חדר" ובישיבת לידא של הרב יצחק יעקב ריינס, שבה נלמדו גם לימודי חול, ואחר-כך בגימנסיה. כבר בצעירותו היה עובר בשבתות בין בבתי הכנסת בסביבה, ביחד עם אחיו הצעיר יהושע ומביא למתפללים את בשורת ארץ ישראל. המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת דניפרופטרובסק והיה פעיל ציוני בולט וחבר תנועת צעירי ציון בחרקוב בראש קבוצה שנקראה "הקבוצה הרדיקלית דמוקרטית". ב-1920, כאשר התפלגה תנועת צעירי ציון על רקע התמיכה ברעיונות הסוציאליזם, היה מבין ראשי הפלג החדש "המפלגה הציונית-סוציאליסטית" (צ"ס). התנועה מינתה אותו לאחראי על ניהול לשכת המפלגה בסראטוב שטיפלה בפועלים יהודים ברוסיה, קווקז וסיביר. כמו כן ערך ריטוב את פרסומי המפלגה.
ב-1921, לאחר הכשרה במחנה "גרוכוב" עלה האח הצעיר יהושע כחלוץ לארץ ואילו ישראל עבר לפולין, שם היה חבר מרכז תנועת החלוץ והיה מבין המתווכים למיזוג מפלגות פועלי ציון וצ"ס בפולין ב-1925. בתפקידו ב"החלוץ" וכראש "המשרד הארצישראלי" בוורשה היה אחראי על ארגון עולים רבים מהעלייה הרביעית לעלייה לארץ ישראל מפולין. בשנת 1932עלה לארץ בעצמו והתגורר בתל אביב..אחותו לאה (1905) עלתה ב 1923.אחיו אברהם.(1910) אביגיל וגרשון ואימו החורגת פרומה-לאה עלו גם הם ב-1925. האח יחיאל ואחות, רחל הינדה, שנשארו ברוסיה נספו בשואה עם ילדיהם.
במשך 35 שנים כיהן כראש מרכז הקואופרציה של ההסתדרות מהיווסדו כאגודה שיתופית באפריל 1934 ועד 1969. הוא זה אשר עיצב את תפקיד המרכז והיה מזוהה עמו. בתפקיד זה פיקח והדריך את כל הקואופרציות בישראל, ליווה והקים קואופרטיבים בארץ, הדריך נציגי מדינות מאסיה ואפריקה במסגרת המכון האפרו-אסייני ללימודי קואופרציה שהקים[1] וערך את ביטאון מרכז הקואופרציה "שיתוף".
הותיר את אשתו גניה (סוניה)לבית לאשקביץ' (רופאת עיניים), בנו יעקב (עיברת את שמו לרעואל), כלתו ונכדיו. נכדו הרב יהודה סיוון ריטוב-רעואל, ממשיך את המסורת הרבנית של המשפחה.
אלמנתו, ד"ר גניה ריטוב, נפטרה באביב 1977.
כתביו
פרקים בתולדות "צעירי-ציון"–צ"ס, תל אביב: עם עובד (ספרית עיינות), תשכ"ד 1964.
קהילת וארשה, העורכים: י[שעיה] פרישמן, צ[בי] שנר, ירושלים: משרד החינוך והתרבות – המרכז לטיפוח התודעה היהודית; בשיתוף בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון ('קהילות ישראל בגולה'), תשל"א.
תרגום
פינחס שיפמאן, "בנין הקהלה"; איבערזעצט דורך י’ ריטאוו, יקטרינוסלב: ראיאנער קאמיטעט פון דער ציוניסטישער ארגאניזאציע ('אויסגאבע פון דעם יעקאטערינאסלאווער ראיאנעם קאמיטעט פון דער ציוניסטישער ארגאניזאציע'), 1918. (ספרון)
דוד בן-גוריון, ישראל אין קריג; אידישע איבערזעצונג איז געמאכט געווארן דורך ישראל ריטאוו; רעדאגירט: ל. שפיזמאן; ניו יורק: פועלי ציון ארגאניזאציע, אידיש ארבעטער פארבאנד און די פיאנערן פרויען, 1951. (מדברי בן-גוריון בתקופת מלחמת העצמאות)
יוסף שפרינצאק, אין וואָרט און אין שריפט; די איבערזעצונג איז געמאכט געווארן פון ישראל ריטאוו, בואנוס איירס: קיום, תשט"ו.
זלמן שזר, ליכטיקע פערזענלעכקייטן; איבערגעזעצט: יוסף מענדעלסאן, י. ריטאוו, מרדכי שטריגלער, בואנוס איירס: קיום, תשכ"ג.
ספר זיכרון
ל[יבר] לוש (עורך), דבר הקואופרציה: ספר לזכרו של ישראל ריטוב יושב-ראש מרכז-הקואופרציה בשנות 1933–1969; א. דמותו ופעלו, ב. מבחר כתביו, תל אביב: מרכז הקואופרציה ליצרנות – תחבורה ושירותים, תשל"ז.
