ישיבת בית יעקב

מוסד חינוכי
מייסדים	חזקיה די סילוה
בעלי תפקידים
ראש הישיבה	הפרי חדש, רבי יעקב מולכו, רבי אברהם יצחקי, רבי אליעזר נחום, רבי יצחק הכהן רפפורט, רבי רפאל מיוחס, רבי יצחק קובו, רבי אברהם אשכנזי, רבי ישראל מאיר מזרחי, רבי יוסף יום טוב מיוחס

ערך זה עוסק בישיבה שהוקמה בשלהי המאה ה-17 על ידי הגביר יעקב פירירא. אם התכוונתם לישיבה שהוקמה מכספי משפחת וויגה באמצע המאה ה-17 על ידי רבי ישראל יעקב חאגיז, ראו ישיבת בית יעקב (וויגה).

ישיבת בית יעקב פירירא הייתה ישיבה ותיקה בירושלים שהתקיימה בין השנים ה'תנ"א (1691) ועד תחילת המאה העשרים. היא נוסדה על ידי הגביר יעקב פירירא מאמסטרדם ובהשפעתו של רבי חזקיה דה סילוה, ה"פרי חדש". הישיבה הייתה אחד ממוסדות התורה החשובים ביותר בירושלים במאות השבע עשרה והשמונה עשרה, ובין לומדיה נמנו גדולי החכמים בירושלים.^[1]

בשנת ה'תמ"ח נשלח רבי חזקיה דה סילוה על ידי רבו רבי משה גאלנטי בשליחות לארצות אירופה המערבית לשם איסוף כספים ליהודי ירושלים. בשהותו באמסטרדם הוא פגש את הגביר ר' יעקב פירירא, נדיב מפורסם שתרם רבות למטרות צדקה באמסטרדם ובארץ ישראל. יעקב פירירא היה בנו של הגביר אברהם פירירא מאנוסי ספרד, שייסד בשנת תי"ט (1659) את ישיבת חסד לאברהם בעיר חברון בראשות הרב אברהם ישראל זאבי. לאחר פטירת אביו בשנת תנ"ט (1699) הגדיל בנו יעקב את קרן התמיכה בישיבה והרחיב אותה. מאז נקראה הישיבה "חסד לאברהם ואמת ליעקב". הפרי חדש הציע לגביר להקים ישיבה דומה בירושלים שילמדו בה חכמי העיר ושתיקרא על שמו.

עד לשנת תמ"ט התקיימה בירושלים ישיבה ותיקה אף היא, "בית יעקב ויגה" שייסד הגביר אברהם ויגה מליוורנו. עם פטירתו של ראש הישיבה האחרון רבי משה גאלנטי הישיבה נסגרה ונוצר חלל בעיר בישיבה שתשמש את חכמיה. זה היה אפוא הרקע להצעתו של הפרי חדש.

הישיבה נוסדה בחודש אלול ה'תנ"א. בי"ב בחודש הפקיד יעקב פירירא סכום בסך 20,000 פלורין בקרן מיוחדת שהקים לשם כך ושאת ניהולה מסר בידי ראשי הקהל באמסטרדם. הוא מינה את הפרי חדש לראש הישיבה וקבע את תקנות היסוד של הישיבה. מתוך הקרן נמסר מיד לידי הפרי חדש סכום של 800 פלורין לשם החזקת הישיבה בשנה הראשונה, וסכום נוסף לקניית ציוד ראשוני כמו ריהוט וספרים לישיבה. מספר שנים לאחר מכן הוגדלה הקצבה ונקבע שמתוכה ישלח סכום מסוים לישיבת "חסד לאברהם ואמת ליעקב" בחברון, והשאר לישיבה בירושלים.

בשנת תנ"ה (1695) נפטר ראש הישיבה הראשון, הפרי חדש, ור' יעקב פירירא מינה, בהתייעצות עם חכמי ירושלים, את רבי יעקב מולכו לראש הישיבה. בד בבד הוא פתח מחלקה חדשה בישיבה והגדיל את סכום התמיכה.

בהמשך עמדו בראשות הישיבה גדולי החכמים שבירושלים ובהם ידועים:

• רבי אברהם יצחקי (תכ"א [1661] – תפ"ט [1729]) - ראש הישיבה לאחר הרב מולכו. כיהן גם כראשון לציון.
• רבי אליעזר נחום (תכ"ב [1662] - תק"ה [1745]) - שימש כראש הישיבה במקביל לכהונתו כראשון לציון.
• רבי יצחק הכהן רפפורט - שימש בסוף ימיו כראש הישיבה במקביל לכהונתו כראשון לציון.^[2]
• רבי רפאל מיוחס ב"ר שמואל (ה'תס"א [1701] - ה'תקל"א [1771]).^[3]
• רבי יצחק קובו (תק"ל [1770] - תרי"ד [1854]) – עמד גם בראש "ישיבת כנסת ישראל" שהקים האור החיים.
• ר' אברהם אשכנזי (תקע"א [1811] – תר"מ [1880]).^[4]
• הרב ישראל מאיר מזרחי, מחבר השו"ת פרי הארץ.
• רבי יוסף יום טוב ב"ר רפאל מיוחס, חיבר ספר "מי בא"ר" (כתב יד), הכולל חידושים שחידש "בבית מדרשנו בית יעקב פירירא".^[5]

מבנה הישיבה כלל שלושה חדרים: חדר אחד שנועד עבור בית המדרש הגדול, חדר שני עבור בית המדרש הקטן וחדר שלישי בו היה אוצר הספרים.

בית המדרש הגדול המכונה גם "ההסגר", מנה תשעה אנשים: ראש הישיבה (המכונה "האדון הראש"), ארבעה "חכמים" וארבעה "בעלי תורה". בית מדרש זה – מטרתה העיקרית של הישיבה ובו למדו חכמי ירושלים לאורך השנים. הלומדים נבחרו בקפידה על ידי ראש הישיבה ונתמכו כלכלית בידי הקרן שהקצתה לכל אחד סכום חודשי קבוע. סדרי הלימוד נערכו בשעות הבוקר והצהריים, בעיקר בגמרא והלכה. חודשי החגים, תשרי וניסן היו חודשי פגרה ובתקופה זו היו מתפנים הלומדים לכתוב ולהדפיס את חידושיהם.

בית המדרש הקטן נועד עבור תלמידים "מתנדבים" ואינם נתמכים כלכלית מידי הישיבה. בתקנות הישיבה אף מודגש שתלמידים אלו לא יקבלו כל קצבה מהישיבה, אף אם יסכימו הלומדים בבית המדרש הגדול לקבל פחות. בראשות הישיבה עמד חכם קבוע שהיה לומד עם התלמידים.

החדר השלישי הכיל בראשיתו את אוצר הספרים של הישיבה. הלומדים היו רשאים להשאיל ספרים מהחדר בהמשך תוך רישום בפנקס מיוחד עליו היה אחראים התלמידים לפי תורנות. לאחר פטירת הפר"ח חדר זה הוסב לשם פתיחת חדר לימוד חדש בישיבה והוא נועד עבור נערים המעוניינים ללמוד מקרא עם פירוש רש"י, כאשר שפת הלימוד הייתה בבוקר בעברית ואחר הצהריים בלדינו. בראש בית מדרש זה שבראשו עמד תלמיד חכם שמונה על ידי מנהלי הישיבה.

תקנות הישיבה נכתבו על ידי יעקב פירירא בעצמו, כנראה בהיוועצות עם הפרי חדש. התקנות עסקו בכלל הנושאים העומדים לפתחה של הישיבה, כמו סמכות ראש הישיבה, שיטת הלימוד, זמני הלימוד, מספר החדרים וחלוקתם, סכומי הקצבה ועוד נושאים רבים. התקנות עודכנו מפעם לפעם לפי צורך השעה.

• רבי יונה נבון (תע"ג – תק"כ).
• רבי חיים יוסף דוד אזולאי (תפ"ד - תקס"ו) - למד בישיבה אצל הרב יצחק הכהן רפפורט
• רבי נסים חיים משה מזרחי (ת"ץ – תק"ט).
• רבי ישראל מאיר מזרחי - אחיו הקטן של הרב נסים חיים משה מזרחי. כאמור, שימש בערוב ימיו גם כראש הישיבה.
• רבי מנצור מרזוק (נפטר תקמ"ג) - מרבני ארם צובא וירושלים, מחבר הספר קרבן אליצור.
• רבי אברהם ב"ר שמואל מיוחס - אחיו של הראשון לציון הרב רפאל מיוחס.^[6]
• רבי יונה משה נבון (נפטר תר"א).

• אברהם יערי, ישיבות פירירא בירושלים וחברון, ירושלים חלק ד' (עמודים קפה-רב)

• רבי שלמה חזן, המעלות לשלמה, דף קב ע"ב - ישיבת הר"ר יעקב פירירה
• שלמה רוזאניס, קורות היהודים בטורקיה וארצות הקדם, חלק ה, עמ' 237 והלאה.