דקל נולד לחנה יהודית וליאיר, שהיה עורך במעריב שנים רבות. למד בבית הספר היסודי ניר, בחטיבת הביניים שז"ר, ובבית ספר התיכון בן-צבי בקריית אונו. היה רשג"ד בשבט הצופים בקריית אונו. שירת בצבא בגלי צה"ל.
ב-4 במרץ2012, החל לכהן כמפקד גלי צה"ל (ולשם כך פרש מרשות השידור). עם כניסתו לתפקיד החל בשורת שינויים בתחנה, ובין היתר ביטל את מהדורות החדשות והחליף אותן במבזקים קצרים בשעות עגולות בלבד, שבהם משולבים קולות מוקלטים מהשטח. המבזקים נפתחים בביטוי "עם מה שקורה עכשיו"[2].
באוקטובר 2012, פסל לשידור את שירו של יזהר אשדות, "עניין של הרגל", הוא נימק את הפסילה בכך, שהשיר "בז לחיילי צה"ל, ואף "מציג אותם באור דמוני"[3].
בתוכנית "הכל דיבורים", הרבה דקל למתוח ביקורת, לעיתים חריפה, על אישים או גופים מסוימים. כך למשל, הפתיח של התוכנית היה בדרך כלל ביקורת צינית מתוחכמת על פוליטיקה אקטואלית. במשך התוכנית, הרבה דקל לסקר ולעקוב אחר ענייני אקטואליה שונים, ולבקר בחריפות סטיות מהתנהגות הוגנת ומן המקובל. כמו כן, משמשת התוכנית במה לראיונות שהוא עורך. הוא נתפס לעיתים כמראיין קשוח, שאינו מאפשר למרואיין לסטות מהנושא ללא מענה ברור לשאלותיו.
לאחר הקראת גזר הדין במשפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, קרא דקל לאמצעי התקשורת בישראל לערוך חשבון נפש, כי "אם הציבור יאבד את האמון במערכת המשפט זה לא יהיה בגלל משה קצב, זה יהיה בגלל התפקיד החדש שהתקשורת לקחה על עצמה"[4].
בהודעה על הענקת פרס סוקולוב לירון דקל, באתר עיריית תל אביב נכתב: