נולדה בכפר איבנובו במחוז נבלסקי שבפלך ויטבסק. בגיל 26 עזבה את ביתה והצטרפה לחבורה שנתאספה סביב מיכאל באקונין בקייב. ב-1874 נאסרה כ'מהפכנית נרודניקית', ונשלחה למחנה כפייה ואחר כך לגלות בסיביר ב-1878. עונשה הוחמר בשל התעקשותה לסרב להכיר בסמכותו של בית הדין הצארי. במהלך גלותה רואיינה על ידי עיתונאי מגזין The Centuryג'ורג' קנן, ואמרה "כל הסטנדרטים שלי לאומץ, נחישות, והקרבה עצמית בגבורה, נישאו לנצח, ובידי אישה". לאחר שחרורה ב-1896 הקימה קבוצה מהפכנית שהייתה שותפה להקמת המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית ב-1901. ב-1900 ברחה מהמשטר הצארי לשווייץ, וב-1905 כששבה לרוסיה, נתפסה ונשלחה בשנית לגלות בסיביר. היא שוחררה עם יתר האסירים הפוליטיים לאחר מהפכת פברואר ב-1917, וקיבלה תפקיד בממשלת המעבר בראשות אלכסנדר קרנסקי, אולם לאחר המהפכה הבולשביקית של אוקטובר אותה שנה - ועל רקע רדיפת אנשי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, נאלצה לברוח שוב לגלות - לארצות הברית ואחר כך ליפן ולבסוף ב-1924 לצ'כוסלובקיה. המשיכה להיאבק מן הגלות במשטר הבולשביקי עד יום מותה בהוואלי-פוכארניצה, ליד פראג[1].
יקטרינה קונסטנטינובה ברשקו-ברשקובסקיה נולדה למשפחה מיוחסת בכפר איבנובו במחוז נבלסקי שבפלך ויטבסק, ב-1844, 17 שנים לפני ביטול הצמיתות בידי אלכסנדר השני, קיסר רוסיה. בצעירותה חייה והתחנכה בבית הוריה, התעניינה רבות במצבם של עובדי הקרקעות של משפחתה ונהגה לשחק עם ילדיהם. ברשובסקיה התחנכה ללמוד מחייהם של קדושים נוצרים (לפי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית) ולאמץ ערכי מוסר מהם. לאחר הרפורמה ששחררה את הצמיתים ב-1861, ברשובסקיה, ביחד עם אביה ועם בעלה, נשבעה לתרום חייה לחברה והחלה לעבוד במועצה המקומית: "זמסטבו" (земства). זמן קצר מאוחר יותר, פקודה קיסרית מסנקט פטרבורג הובילה לסגירת כלל מוסדות החינוך העצמאיים שברשקובסקיה ובני משפחתה פעלו לקדם.
בעוד אביה ובעלה קיבלו את מרות החקיקה הקיסרית, ברשקובסקיה החליטה ב-1874 לנטוש את מעורבותה ב"זמסטבו" והחלה להצטרף למעגלים חברתיים מהפכניים. סטודנטים מהפכניים שונים החלו לפנות ולפעול בקרב עובדי הקרקעות קשיי היום במטרה להתסיס ביניהם את הרגש המהפכני. בתגובה החלו הרשויות במעצרם של "נרודניקים" וברשקובסקיה ביניהם. היא נשלחה למעצר, ובהמשך לגלות בסיביר ועבודות כפייה. לאחר שניסתה לברוח חזרה למערב רוסיה נתפסה בשנית ונשלחה הרחק אל המזרח הרחוק הרוסי, בקירוב לגבול עם הקיסרות הסינית. ב-1896, לאחר 22 שנות גלות ממושכת, הותר לברשקובסקיה לשוב למערב רוסיה, שם חזרה לפעילותה המהפכנית המחתרתית. בעוד האוכרנה (המשטרה החשאית הפוליטית) נעה אחר עקבותיה, ברשקובסקיה עברה במסגרת פעילותה ברחבי רוסיה והצליחה להימנע ממעצר. ב-1902 היא הייתה בין מקימי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית שחרתה על דגלה הענקת קרקעות עבור איכרים קשיי יום.
ב-1907, בסראטוב, הטרוריסט הסוציאל-רבולוציונרי יונה אזף, שהיה מקורב לברשקובסקיה, בגד בה ובתנועה המהפכנית והתגלה למעשה כסוכן כפול ומרגל מטעם האוכרנה. ברשקובסקיה וחבריה נתפסו ונעצרו בידי האוכרנה והובאו למשפט. כאשר נשאלה במהלך המשפט לגבי המקצוע שלה, השיבה ברשקובסקיה בת ה-66 בפליאה "מהפכה". בסיום המשפט אמרה כי אינה מתנצלת על מעשיה ופעילותה. ברשקובסקיה הורשעה ונשלחה לגלות, הפעם לכל חייה, בסיביר. היא נשלחה לעיירה המבודדת קירנסק, על גדות נהר הלנה. ב-1912 פגש בה אלכסנדר קרנסקי (לימים מנהיג המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית), עת היה בדרכו לחקור טבח כוריזהב. זמן קצר מאוחר יותר ביצעה ברשקובסקיה ניסיון בריחה נוסף, נתפסה בידי הרשויות באירקוטסק, ונשלחה לשנה וחצי של מעצר מבודד.
לאחר סיום ריצוי הבידוד, נשלחה לעיירה בולום, בגדות הלנה התחתונה, בתוך יקוטיה. ב-1915, בעוד מלחמת העולם הראשונה מתמשכת, אורגנה תנועת מחאה מצד תומכיה של ברשקובסקיה בארצות הברית, שקראה לשחררה ממעצר. בתגובה הותירה הממשלה הרוסית את התיישבותה של ברשקובסקיה בעיירה מינוסינסק, שהייתה יותר מאוכלסת ותנאי המחיה בה היו קלים יותר בבחינת האקלים. ב-27 בפברואר 1917 (הלוח היוליאני), פרצה מהפכת פברואר והוקמה הרפובליקה הרוסית בראשות ממשלת המעבר שהפילה את שלטון הצאר. שעות ספורות לאחר הכרזת הקמתה של ממשלת המעבר, שר המשפטים, אלכסנדר קרנסקי, הורה על שחרורה של ברשקובסקיה ממעצר ומגלות והבאתה לסנקט פטרבורג. מסעה לסנקט פטרבורג התקיים כ"טריומף (מצעד ניצחון)" של המהפכה. במהלך מהפכת אוקטובר נפלה ממשלת המעבר הסוציאל-רבולוציונרית ובמקומה עלתה לשלטון המפלגה הבולשביקית בראשות ולדימיר איליץ' לנין. המהפכה הבולשביקית גררה את פרוץ מלחמת האזרחים ברוסיה ועמה יצאה ברשקובסקיה בהצהרה כי: ”איפה שאין חירות אין כל מהפכה.” ברשקובסקיה ברחה אל עבר עמק נהר הוולגה ביחד עם חברי האספה המכוננת הרוסית שפוזרה בידי הבולשביקים.
דרך מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית שהייתה נתונה לשליטת הלגיון הצ'כוסלובקי, ברשקובסקיה ברחה תחילה ליפן ובהמשך לארצות הברית. במהלך 1919 היגרה לפראג, צ'כוסלובקיה, ממנה עסקה בפעילות מחתרתית נגד הבולשביקים. רוב התנועה הסוציאל-רבולוציונרית הושתקה ברוסיה עצמה לאחר הפיכת ה-18 בנובמבר 1918 שהעלתה את אלכסנדר קולצ'ק לפיקוד על הצבא הלבן ועמו גם העלתה את האלטרנטיבה השמרנית לבולבשיקים להנהגה על הלבנים במלחמת האזרחים. לאחר השתלטות הבולשביקים על כל רוסיה במלחמת האזרחים והקמתה של ברית המועצות, ברשקובסקיה המשיכה במאבקה הפוליטי נגד הבולשביקים ממקום גלותה וריכזה את מאבקה בעיקר דרך כתבי עת ומאמרים שתקפו את הרודנות הבולשביקית והמשיכו בקריאה לחירות פוליטית ברוסיה. יקטרינה ברשקובסקיה נפטרה בפראג, צ'כוסלובקיה, ב-12 בספטמבר 1934 בגיל 90.
לקריאה נוספת
Михаил Зыгарь, Империя должна умеретьː история русских революций в лицах 1900-1917, Москва: ООО «Альпина Паблишер», 2017. (בתרגום לאנגלית: Mikhail Zygar, The Empire Must Die : Russia's Revolutionary Collapse, 1900-1917, INGRAM PUBLISHER SERVICES US, 2017).
