בשנת 1875 נפטרה אמו, ואביו נפל למשכב זמן קצר לאחר מכן ולא יכל לתמוך בארבעת בניו. המשפחה הענייה לא יכלה לתמוך בלימודיו של יצחק, אבל בשל כישרונו הרב קיבל לויתן מלגה על מנת שימשיך ללמוד בבית הספר.
יצירותיו הראשונות
יום סתיו בסוקולניקי, 1879חוף (Плес),1889דיוקנו של לויתן מעשה ידי האמן ולנטין סרוב (1893)שלט רחוב יצחק לויטן בשכונת נווה אביבים בתל אביב
בשנת 1877 הוצגו לראשונה יצירותיו של לויתן וזכו להצלחה רבה.
בעקבות ניסיון ההתנקשות של אלכסנדר סולובייב בצאראלכסנדר השני, קיסר רוסיה במאי 1879, גורשו יהודים רבים מערי רוסיה, ומשפחתו של לויתן נאלצה לעבור לסאלטיקובקבה. בעקבות לחץ רב של אוהבי אמנות על השלטונות הורשה לויתן לשוב למוסקבה. ציורו - "יום סתיו בסוקולניקי" (Осенний день. Сокольники), שצויר באותה עת, נרכש על ידי הסוחר והאספן העשיר פאבל טרטיאקוב (והוא מוצג כיום בגלריית טרטיאקוב).
באביב 1884 השתתף לויתן בתערוכה הנודדת של קבוצת פרדויז'ניקי, ובשנת 1891 הפך לחלק מהקבוצה.
בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 שיתף לויתן פעולה עם האחים צ'כוב באיור המגזין "מוסקבה". כמו כן, בין השנים 1885–1886 שיתף לויתן פעולה עם קורובין וצייר את התפאורה לאופרה של סוואה מאמונטוב.
ציורי הנוף כביטוי למצבי הרוח
בעבודותיו, צייר לויתן את הנוף הכפרי הראשי תוך שהוא מנסה להביע באמצעות הנופים את רגשותיו, ולעורר רגשות שונים אצל הצופה. לויתן סירב לצייר נופים עירוניים (למעט היצירה "נוף מנזר סימינוב" - יצירה שאבדה, ולמעט העיר מוסקבה המופיעה בציור "הארת הקרמלין"). בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-19 טייל לויתן בסביבות מוסקבה וצייר יצירות נוף רבות שנועדו למעשה להביע את הרגשות השונים שנפש האדם יכולה להרגיש.
יצירות אלה מתארות נופים פסטורליים בהם לא מופיעים בני אדם או בעלי חיים. בין יצירות אלה ניתן למנות את "דרך ולדימירקה" (1892), "פעמוני הערב" (1892) ו"מנוחת עולמים" (1894). שלוש יצירות ידועות אלה מוצגות כיום בגלריית טרטיאקוב שבמוסקבה.
בעבודות מאוחרות יותר של לויתן ניתן לראות השפעות של הסגנון האימפרסיוניסטי.
ציורים מאוחרים ושנות חייו האחרונות
בקיץ 1890 צייר לויתן ביוריבטס את היצירה "נוף מנזר קריווסרסקי". יצירה זו השפיעה על יצירה מאוחרת יותר "המנזר הדומם" הנחשבת לטובה ביצירותיו. בתמונה ניתן לראות את המנזר וסביבו את הגשרים על הנהר המקשרים אותו אל העולם החיצון. לויתן ראה ביצירה זו סמל לנפשו של האדם.
בשנת 1896 הוא ערך תערוכה באודסה לצד ויקטור סימוב וצייר נוסף. שנת 1897 נבחר לויתן לאקדמיה לאמנות, ובשנת 1898 מונה לעמוד בראש הסטודיו לציור נופים בבית הספר בו למד.
לויתן בילה את שנת חייו האחרונה בביתו של צ'כוב שבחצי האי קרים. למרות מחלת השחפת ממנה סבל, המשיך לצייר יצירות אופטימיות ומרובות אור, בהם ניתן לראות את יופיו ושלוותו של הנוף הרוסי.
לויתן לא נישא ולא היו לו ילדים, הוא חי שנים אחדות עם הציירת סופיה קובשינקובה, שהייתה נושא שכיח בציוריו.
סגנונו
לויתן הותיר אחריו למעלה מ-1,000 ציורים בצבעי שמן וצבעי מים. עוד בימי חייו (וגם לאחר מכן) נחשב לגאון, ואמנותו (הנחשבת סגנון אימפרסיוניסטי רוסי), השפיעה רבות על התפתחות האמנות הרוסית.
גם בארץ הושפעו מאמנותו ציירים רבים. שמואל חרובי צייר בסגנונו. ואברהם אופק (1935 - 1999) ייסד יחד עם שני אמנים מרוסיה את קבוצת לויתן שחרתה על דגלה: ציונות, מיסטיקה יהודיות, עממיות.
עיריית תל אביב קראה רחוב על שמו בשכונת נווה אביבים.
לקריאה נוספת
Lerner, Vladimir, Margolin, Jacob, Witztum, Eliezer, "Creativity and Mood Disorders: The Enigmatic Case of Isaak Il’ich Levitan (1860–1900)", Journal of Medical Biography, Vol. 23, No. 3, August 2015.
