לאחר פטירת אביו בתקצ"ז (1897 בערך) החלו אחיו לשמש באדמו"רות, אך רבי יצחק נמנע מכך עד פטירת חמיו בשנת תר"ח, אז מונה למלא את מקומו כרב העיירה ורק אז החל לשמש באדמו"רות.
בניגוד לאביו, היה רבי יצחק אדם שתקן ונמנע ממתן דרשות ציבוריות. לעומת זאת, בניגוד לנוהג החסידי, עסק רבי יצחק בלימוד פילוסופיה יהודית[דרוש מקור].