כיהנה כמשנה לנשיא אוניברסיטת בר-אילן בשנים 2010[3] עד 2015.
חברת הנהלת הסוכנות היהודית בשנים 2004–2009. חברת הנהלת המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנים 2005–2015. סגנית נשיא הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים בשנים 2004–2011.
כיהנה במספר ועדות ציבוריות, כולל הוועדה להכנת חוק אזרחות, ועדת רובינשטיין לבחינת מדיניות הגירה למדינת ישראל, ועדת נאמן להשלמת ניסוח חוקה לישראל וועדת פלסנר לקידום השוויון בנטל.
נשיא המדינה ראובן ריבלין ופרופ' יפה זילברשץ, משכן הנשיא, אוקטובר 2017
בראיון בשנת 2017 הגדירה את חזונה בנוגע להשכלה הגבוהה בישראל:
"בראש ובראשונה אני רוצה להצעיד את מערכת ההשכלה הגבוהה קדימה, תוך שיח עמוק עם המהפכה הטכנולוגית ותוך שימת לב לעולם הרוח כמשלים אותה, זאת תוך הבנת הייחוד של החברה הישראלית, בהיותה מדינת העם היהודי עם סגמנטים שחייבים לתת להם תשומת לב מיוחדת ולהכניסם אל בין כותלי ההשכלה הגבוהה: הערבים, החרדים, בני העדה האתיופית, נשים והמורכבות של פריפריה־מרכז במדינה. אנחנו מדינה קטנה, והכל חייב להיות חלק מהכל. בתוך קריאת המציאות אני מכניסה את התוכנית שתשנה את מערכת ההשכלה הגבוהה ותתאים אותה לעתיד".[7]
בנוגע ללימודי המדעים אמרה:
"הצבתי יעד גידול של 40% במספר הסטודנטים שיתקבלו למקצועות המדעיים אשר ילמדו את מקצועות הליבה: מדעי המחשב, הנדסת מחשבים, הנדסת מידע ואלקטרוניקה". לדבריה "המחסור החמור במהנדסים אינו נובע מירידה במספר הפונים ללימודי מדעים במוסדות האקדמיים, אלא בגלל מגבלות יכולת של המוסדות לקלוט אותם, בין היתר עקב מחסור בתקציבים ומשאבים". מה שקורה, הסבירה, "הוא שהאוניברסיטאות לא מצליחות להנפיק את כמות המהנדסים שדרושים לשוק, בגלל מגבלות של קיבולת, כיתות לימוד ומחסור במרצים.
כולנו יודעים שתחום ההיי-טק היה במשך שנים תנודתי. כאשר יש האטה זה משפיע כמובן על השיקולים של המועמדים, והאוניברסיטאות לא מספיקות להתארגן כאשר הביקוש עולה. אנחנו בתקופה שמזה כמה שנים יש גידול מתמיד במספר המבקשים ללמוד את המקצועות המדעים. כבר כיום מסיימים 4,500 סטודנטים בשנה, והשאיפה שלנו היא להגיע ל-6,000 במסגרת תוכנית החומש – ואני מאמינה שנגיע ליותר". לדברי זילברשץ, "כדי לסייע לאוניברסיטאות והמכללות להגדיל את יכולת הקיבול שלהם, היקצה הות"ת סכום כולל של 700 מיליון שקלים לחמש שנים, ששותפים בו גם המיזמים של ישראל דיגיטלית. הוא נועד לאפשר למוסדות להוסיף כיתות לימוד, לגייס עוד סגל מרצים, ומשאבים נוספים. אני משוכנעת שהפעילות שאנחנו מניעים תזרז את צמצום הפערים בין הביקוש בשוק לבין מה שהאקדמיה מנפיקה".[8]
בראיון שבו הגנה על אחד מעמיתיה שהורשע בהטרדה מינית אמרה: "אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי", והוסיפה: "זה נושא עדין ומורכב, רב גוני, ואני לא סבורה שהדרך הנכונה לטפל בו היא בהכרח הזירה המשפטית הפלילית. מקרים רבים זקוקים למסגרת טיפול גמישה יותר, שיכולה להכיל את המורכבות שלהם ולא לחרוץ דין בשחור לבן".[9] בראיון מאוחר יותר התבטאה בנושא קידום נשים לתפקידי סגל בכיר באקדמיה, ציינה כי תוכנית העבודה הרב־שנתית של מערכת ההשכלה הגבוהה הציבה את קידום הנשים באקדמיה, בדגש על סגל בכיר, כיעד מרכזי. לדבריה: "האקדמיה בהובלת מל"ג וות"ת, חייבת לפעול להתרת החסמים התרבותיים, החברתיים והארגוניים אשר מונעים מנשים לעשות את קפיצת המדרגה המתבקשת ולעלות בסולם הדרגות הבכירות. מערכת ההשכלה הגבוהה בנויה על גיוס כוח אדם איכותי להוראה ולמחקר וככל שיותר נשים ישתלבו בתפקידים בכירים, כך אפשר יהיה להרחיב את המעגל ולמקסם את ההון האנושי הישראלי, לתועלת המשק בכלל והאקדמיה הפרט."[10]
בנוגע ליחס בין לימודי המדע ללימודי הרוח, אמרה:
"בקונספט 'הקמפוס החדש', עולם האקדמיה החדש שאנחנו עובדים עליו, אנחנו חושבים שכל סטודנט שעובר באוניברסיטה חייב שתהיה לו איזושהי הכשרה בנושא מחשבים, בהבנה של דאטה, הבנה בסיסית במה שהעולם המודרני דורש. כן, כן, כולל תלמידי ספרות עברית, סינית, ערבית, משפטים וכו'. צריך לבנות את מסלול הלימוד הזה - וזה מה שאנחנו עושים כרגע. אנחנו כמערכת אקדמית לא יכולים להוציא אנשים בורים למציאות, ואנחנו עובדים על זה מאוד קשה. במקביל, כמובן, לא היינו רוצים שיהיו לנו רק אנשים שזה כל מה שיידעו לעשות. כאן אני מתחברת לנושא המדובר של משבר מדעי הרוח. זו עובדה שבעולם קרה משהו, שפחות ופחות אנשים נרשמים לספרות, להיסטוריה, אפילו למדעי המדינה. פעם אלו היו פקולטות מפוארות עם מאות תלמידים שבאו לשמוע את פרופ' ישעיהו ליבוביץ, את פרופ' שלמה אבינרי, היום כבר לא רואים את ה'ווייב' האינטלקטואלי הזה. השאלה היא איך אנחנו כמדינה וכחברה שרואה באקדמיה קטליזטור שמניע את הידע, את העולמות - הרי ממנה יצאו ההמצאות המאוד גדולות של הקופקסון, של מובילאיי, כל הדברים הגדולים והענקיים צמחו במוסדות האקדמיים - השאלה המרכזית היא איזה תוצר, איזה סטודנט, אנחנו רוצים להוציא מהאקדמיה. אנחנו חושבים שגם זה שלומד הנדסה וגם זה שלומד מדעי המחשב צריכים ללמוד גם מדעי הרוח בחלק משנות הלימוד אני רוצה שימשיכו להיות חוקרים במדעים וגם חוקרים במדעי הרוח. אני רוצה שהתוצר האנושי, אם אפשר לומר דבר כזה, שהוא הסטודנט שמגיע אלי, לא ייצא איש טכני. שייצא אדם שיש לו חשיבה פילוסופית, שיידע לקרוא שירה, לנתח טקסט ספרותי. לכן, כל סטודנט יצטרך ללמוד חטיבת לימודים מסוימת, בתוך ובמקביל ללימודים שלו, גם כשהוא לומד הנדסה".[11]
״הקמפוס החדש״ הוא תוכנית של המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ותקצוב לפיתוח והתאמת המוסדות האקדמיים בישראל למאה ה-21. את התוכנית ייסדה ומובילה פרופ׳ זילברשץ. התוכנית הושקה ב-6 בנובמבר 2018, במסגרת כנס ההשכלה הגבוהה ה-7.
יישום התוכנית מבטא ראייה ביקורתית של כלל המערכת והבנה כי לצד הישגים במחקר ובהוראה, המערכת חייבת להתמודד עם השינויים הגלובליים בעולמות ההשכלה הגבוהה, ולעשות את ההתאמות הנדרשות. השינוי המרכזי מקורו במהפכת האינטרנט שיש לה השפעה עצומה על עולם הלמידה בכל שלב שהוא, על מתודות המחקר, על עולם התעסוקה ובעקבות כך על היעלמותם של מקצועות מסוימים והתפתותם של חדשים, על גילאי הלמידה, וכן על העברה קלה יותר של ידע בין דיסציפלינות, בין מוסדות במדינה ומחוצה לה ועוד.
חזון "הקמפוס החדש" יוצא מנקודת הנחה שכעבור עשר שנים מערכת ההשכלה הגבוהה תראה אחרת. גם בהיבטים המבניים של הקמפוס, אבל עיקר השינוי יבוא לידי ביטוי ב"שבירת המחיצות", תוך הסתכלות אחרת על מהות העשייה האקדמית על כל היבטיה במחקר ובהוראה. לדברי זילברשץ:
"השינויים הטכנולוגיים מחייבים חשיבה מחודשת. כמויות המידע העצומות, הנגישות, לצד צמיחתן של חברות ענק בתחום המידע, מחייבות את המערכת האקדמית לעשות את ההתאמות הנדרשות. החשש הוא שחלקים נרחבים מעולם יצירת הידע, כמו גם העברתו, 'יברחו' מהמוסדות האקדמיים וישאירו אותם בלתי רלוונטיים".[11]
זילברשץ הבהירה כי אין כוונה להחליף את כל הלימודים בקורסים מקוונים, שכן לנוכחות בקמפוס ולמפגש האנושי יש "חשיבות עצומה". עם זאת, היא הוסיפה,
"אופן המפגשים בקמפוס והיקפם ישתנו ללא ספק בעשור הקרוב. אם אנחנו רוצים שהמוסדות להשכלה גבוהה ימשיכו להיות רלוונטיים, אי אפשר להמשיך באינטראקציה של מרצה שעומד ליד הלוח מול הסטודנטים בלבד. בהוראה אקדמית יש למרצה שני תפקידים: להעביר ידע ולחנך לחשיבה. נושא העברת הידע השתנה, וכיום אפשר להשיג הרבה מהידע לבד בזכות הטכנולוגיה. מרצה יכול לקחת את הכלי הזה ולתעלו להוראה אקדמית. למשל לבנות קורסים מקוונים אינטראקטיביים. בדרך זו יהיה אפשר להנגיש את הידע לכל אחד ובכל מקום בארץ ובעולם בצורה הרבה יותר מוחשית, קוראים לזה MOOCS) massive open online courses). זוהי פלטפורמה עולמית שיכולה לאפשר גם למי שנמצא בסינגפור, למשל, ללמוד קורס בטכניון. יש כאן שבירה של המחסומים המוסדיים, וכרגע אנחנו בהתחלת התהליך, בשלב ההתנעה שלו".[12]
"חופש התנועה: כניסה למדינה, שהות בה והיציאה ממנה" משפט בינלאומי 189 (רובי סייבל עורך, תשס"ג).
he Human Right to Citizenship (Transnational) N.Y., 2002.
Response to the Article "Apartheid, International Law, and the Occupied Palestinian Territory", EJIL (2013), Vol. 24 No. 3, 915–928
Sovereign States Control of Immigration: A Global Justice Perspective, 43(1) Israel Law Review 126(2010).
The Court is not Competent to Hear Political Non-Legal Submissions, 38 Justice 10 (2004).
Universal Jurisdiction – the Waking Giant, 35 Justice 15 (2003).
Reconsidering the Concept of Citizenship, 36 Tex. Int'l L. J. 689 (2001).
Update on Human Rights Decisions in Israel, 26 Justice 23 (2000).
The Adoption of International Law into Israeli Law: The Real is Ideal, 25 Israel Yearbook of Human Rights 243 (1996).
Combating International Terrorism Through the UN Council: Security The Libyan Case, 6 The Newsletter of the International Association of Jewish Lawyers and Jurists (1992).
Housing Rights in Constitutional Legislation: A Conceptual Classification, in Contemporary Housing Issues in Contemporary Housing Issues in a Globalized World (With Rachelle Alterman and Michelle Oren)(Padraic Kenna ed., 2014), pp.141-158
Extraditing Israeli Citizens to the U.S.- Extradition and Citizenship Dilemmas, 21 Mich.J. Int'l L. 297 (2000).
.jpg)
