יעקב נתנאלי (רותמן) נולד בברודי, שבגליציה (כיום אוקראינה) בי"ז בניסןתרנ"ב, 14 באפריל 1892 למשפחה חסידית מדובנא. קיבל חינוך מסורתי ולמד מפי טובי המורים באותה תקופה. עמד למבחן הבגרות בגימנסיה קלאסית בעיר טישין, וקיבל דיפלומה להוראה תיכונית באוניברסיטה בלבוב. מגיל צעיר עסק בפעילות עברית-חינוכית וציונית (בדובנא, ברודי ועוד). לאחר מלחמת העולם הראשונה עסק בהוראה בקיילצה, קובל ומ-1929 בלבוב, בה ניהל בין היתר את הסמינריון העברי למורים ומורות. כל השנים עסק בפעילות ציונית ובמיוחד במסגרת התנועה הרוויזיוניסטית.[1] ציוני מדיני מנעוריו. לוחם להחייאת השפה והתרבות העברית באוסטריה, רוסיה ופולין. ממניחי היסוד להסתדרות "תרבות" בפולין.
פעילותו בארץ ישראל
נתנאלי, שהיה מורה לעברית עוד טרם עלייתו ארצה, עלה ארצה ב-1935 ועסק בהוראה בבתי-ספר תיכוניים בתל אביב עד לפרישתו ב-1954. בשנת 1944 שימש מורה ומחנך בבית ספר אחד העם ולאחרונה היה מנהל הגימנסיה סוקולוב-לאור ביפו. (בית עלי ביבי, כיום בית הספר הדמוקרטי יאפא) .
פעילותו הספרותית החלה בפרסום שירים ב"התקופה" (כרך י"ב) בשנים 24–1922, ומאז השתתף בקביעות ופרסם שירים ב"הדים", "היום", "הצפירה", "סנה", ובכתבי העת הספרותיים בארץ, וכן מאמרים ורשימות בענייני חינוך, תרבות ועוד. בחייו יצאה הבלדה "במצעד הכבד" (על מובטלים בלבוב, תש"ד). לאחר מותו יצאה לאור אסופת שיריו "מזמור ומצעד", בצירוף מסת מבוא מאת דב סדן (1963). נתנאלי עסק גם בתרגום לעברית וערך בלבוב ירחון ספרותי בשם "הסולל" (תרצ"ג-תרצ"ד). [2]
